ששה מבין חזאי האוסקר הבכירים באמריקה – ובראשם אן תומפסון – מהמרים ש"הסוד שבעיניים" הארגנטינאי יזכה בשבוע הבא באוסקר על הסרט הזר. גם אני, אחרי שראיתי את הסרט, הרגשתי שיוצאת לי הרוח מהמפרשים ושיש לסרט הזה איזשהו סיכוי מסוים (אם כי אני עדיין מהמר על "סרט לבן"). הם מבססים את ההימור שלהם על כך […]
ביום בהיר אפשר לראות את "ורטיגו" "שאטר איילנד" הוא הסרט החדש של מרטין סקורסזי. והוא, לכאורה, סרט אימה. או דרמה פסיכולוגית אינטנסיבית. יצור כלאיים משונה קצת: לצופי הקולנוע שרק מחפשים בידור, הוא יהיה כבד מדי. לחובבי סקורסזי – שחושבים שסרטיו מתוחכמים ואיכותיים – הוא יהיה פאלפי מדי. אבל למרות שאני קצת פושר אליו, אני חייב […]
צריך להגיד את האמת, היו צריכים לקרוא לסרט הזה "הצפרדע והצפרדע". אני אוטריסט. קרי, כשאני רואה שם של במאי שחתום על סרט שאני אוהב, אני מצפה לסרטו הבא. ואם הוא חתום על שני סרטים שאני אוהב, אני מחכה כפליים לסרטו הבא. נכון שקולנוע הוא אמנות שיתופית, שבה לכל אחד מהשותפים לדרך יש איזושהי השפעה על […]
פורסם ב"פנאי פלוס", 17.2.2010 "האצ'יקו" אינו סרט, הוא משל. משל על ההפכפכות של הדבר הזה שנקרא "קולנוע", ואיך אף אחד לא ממש יודע כלום, והכל זה יריות באוויר. “האצ'יקו" הוא לא סתם יריה באוויר, הוא החטאה די משונה. לפני שבוע וחצי הדיח סרט בשם "ג'ון היקר" את "אווטאר" מהמקום הראשון בטבלת שוברי הקופות באמריקה, אחרי […]
האחים יוז הם כמו האחים וושאובסקי אבל על סמי הרגעה. "הנבחר" הוא כמו סרט קומיקס/משחק מחשב עם כמה שוטים ממש יפים, אבל ההתנהלות שלו פלגמטית לגמרי. וגם רוב העלילה/עיצוב העולם כבר מוכרים מהמון סרטי פוסט-אפוקליפסה קודמים וכמעט זהים. הסגנון של "הנבחר", וההצלחה הסבירה שלו, גרמו לאחים יוז לקבל עכשיו את הג'וב לעבד למסך האמריקאי את […]
כדאי לקרוא: הראיון הטלפוני של אבנר שביט עם לי דניאלס, הבמאי של "פרשס", כשבאמצע פתאום עולה על הקו מוניק. למרות שראיונות טלפוניים נוטים להיות חמקניים וחסרי אישיות, דניאלס בראיון הזה מדבר בכנות: "האם אני עדיין אנדרדוג? לא, כנראה שלא, אני אולי שחור והומו ועושה סרטים שלא קל לראות, אבל אני גם לובש טוקסידו ויושב בצד […]
זה מה שעולה בסוף השבוע בארץ: "יום האהבה", "מפריז באהבה" ו"אוהב אותך ניו יורק", מאת היוצרים של "אוהב אותך פריז". אני לא בטוח אם "מפריז באהבה" הוא סרט שיש בו אהבה – נראה שיש בו יותר ג'ון טרבולטה ויריות ומרדפים – אבל אין ספק שמדובר במיני-מגיפה. צירוף מקרים או שיווק מתוכנן היטב לקראת ולנטיינס דיי […]
את ההתפעלות שלי מ"סרט לבן" ביטאתי כבר כאן. כמו גם את האבחנה שיש משהו בסרט הזה – בעוצמתו וביופיו – שלקח אותי ל"פאני ואלכסנדר" של ברגמן. ובכלל, לברגמן. ושזה הסרט הראשון של האנקה שאני באמת אוהב (אני אוהב את רוב "קוד לא ידוע", חלקים מ"שעת הזאב" – הו, רק עכשיו אני קולט עוד חיבור עם […]
למרות שלא הייתי רוצה שנתרגל לשפוט סרטים על פי האופן שמתייחסים אליו המפיצים בארץ, לפעמים זה עובד לא רע. ולראייה: “מתחיל מחדש". מה אנחנו יכולים ללמוד מסרט שבחרו לקרוא לו "מתחיל מחדש" בעברית? דבר אחד: שמפיציו לא השקיעו בו יותר מדי מחשבה ויצירתיות. זו התחושה שעולה בראשי למראה השם (יתכן והיא שגויה). כי הרי, אם […]
על הצפייה הראשונה שלי ב"הזמן שנותר" בפסטיבל ירושלים, כתבתי כאן. זוכרים את האקלים הפוליטי של שנות ה-80? עמוס גיתאי נודה מערוץ 1 כי עשה סרט תיעודי על פועלי בניין ערביים שבונים בתי בישראל ומתגעגעים לאדמות אבותיהם. אזרחים ישראליים נשפטו ונרדפו כי נסעו לפגוש בכירים פלסטיניים, ובינהם יאסר עראפת. תחושה מתשכת של השתקה, דיכוי חופש הדיבור, […]
תגובות אחרונות