נני מורטי ב״אמא שלי״. סרט הפתיחה של פסטיבל ירושלים
פסטיבל הקולנוע בירושלים ייפתח בעוד כחודש, ב-9 ביולי, והנה ההודעה הראשונה לעיתונות. סרטו של הבמאי האיטלקי (הנהדר) נני מורטי, ״אמא שלי״, יהיה סרט הפתיחה בהקרנה המסורתית בבריכת הסולטן. ג׳ון טורטורו, כוכב הסרט, יהיה אורח הפסטיבל.
תקציר הפרקים הקודמים: עיצוב חדש ו-15 מבקרים ומבקרות מכלי התקשורת המובילים בישראל. זו טבלת המבקרים המחודשת שלנו. זכרו: אם אתם מרחפים עם העכבר מעל הכוכבים, גם אצל המבקרים וגם בממוצע, אתם יכולים לראות את הציון המדויק. והיום, שני סרטים חדשים מצטרפים: ״עולם היורה״ ו״הפמליה״. דלגו פנימה לראות איך הם התקבלו על ידי מבקרינו (רמז: אחד למעלה, השני למטה-למטה, מתחת לחורבות ״סן אנדריאס״):
הילי ילון ב״אני לא מאמין, אני רובוט״
לפני שלוש שנים דיווחנו לכם כאן על תחילת הצילומים של סרט ישראלי עצמאי בשם ״אני לא מאמין, אני רובוט״. הבמאים הם גל זלזניאק וטל גולדברג, המפיק הוא עמיר מנור. הצילומים נמשכו כחודש, אבל שלוש שנים לקח לעבוד על האנימציה, האפקטים וגיוס הכספים לממן אותם. ועכשיו הסרט גמור הקרנת האקדמיה הראשונה של הסרט תתקיים ביום שישי הבא, ולהזמנה צורף גם טיזר ראשון לסרט. ציפיות לא היו לי. עכשיו יש:
״לבד על מאדים״ של רידלי סקוט. מאט דיימן הוא… לבד על מאדים
כמה סיבות טובות להסתקרן מ״לבד על המאדים״.
א. מאט דיימון וג׳סיקה צ׳סטיין חוזרים לשתף פעולה אחרי ״בין כוכבים״.
ב. והם שוב בחלל, על מאדים.
ג. ושוב יוצאים למבצע חילוץ.
ד. התסריט הוא מאת דרו גודארד, בן טיפוחיו של ג׳וס ווידון, ומי שכתב גם את סרטו הבא-הבא של ספילברג.
ה. זה נראה לא רע.
ו. זה הסרט החדש של רידלי סקוט, שעדיין כל סרט חדש שלו גורם לנו לסקרנות ועניין בשלב הטריילר.
כמה סיבות להיות מודאגים מ״לבד על המאדים״:
א. זה הסרט החדש של רידלי סקוט. מתי בפעם האחרונה זו היתה הפתיחה של ביקורת טובה?
ב. רק אני רואה את התרגום העברי לסרט, ״לבד על המאדים״, ואומר לעצמי: ״רבאק, המפיצים לא לומדים?״. אלה אותם מפיצים שב-1979 נתנו לסרט אחר של רידלי סקוט את השם ״הנוסע השמיני״. במקור ״Alien״. ״הנוסע השמיני״ הוא שם מעולה לסרט. מצוין. מבריק. קליט, ומתאים בול לעלילה. אבל היתה בו רק בעיה אחת: הוא לא לקח בחשבון את סרטי ההמשך. והנה זה קורה שוב. ״לבד על מאדים״ נראה כמו תיאור קולע של עלילת הסרט. אבל אתם כבר רואים את הצרות שיהיו עם ״The Martian 2״, נכון? אני רואה את זה, אתם רואים את זה. אבל המפיצים? עוצמים עיניים. זה יהיה למשמרת של אנשי השיווק ב-2018. לא בעיה שלהם עכשיו.
(עדכון: זה השם של המו״ל שהוציא את הספר לאור בארץ. מו״לים, מפיצים, אותו קוצר ראייה. רק שאת תחום המו״לות אני לא מכסה).
הנה הטריילר:
פריים מתוך סרטו החדש של קוונטין טרנטינו, בפילם
פוסט מרובה כותרות, ידיעות, פרסים וחידות. אל תתייאשו באמצע:
״אורח בעונה מתה״. שני גברים ואישה במדבר
משה מזרחי הוא אחד הבמאים הכי עטורי פרסים והישגים בתולדות הקולנוע הישראלי. הוא היה מועמד פעמיים לגלובוס הזהב, הוא היה פעמיים בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן, והוא היה מועמד שלוש פעמים לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר. בפעם השלישית הוא גם זכה. זה קרה ב-1978, כשמזרחי זכה על הסרט הצרפתי, ״כל החיים לפניו״. הוא ניצח באותו טקס את ״מבצע יונתן״, שביים מנחם גולן, מי שהיה המפיק של שני סרטיו המועמדים הקודמים. מאז ועד היום, אף במאי ישראלי לא זכה באוסקר (למרות שתמיד צריך להזכיר ולסייג שמזרחי זכה כנציג צרפת ולא כנציג ישראל. סרט ישראלי עדיין לא זכה באוסקר). בכך, מזרחי משתווה מבחינת הישגיו הבינלאומיים לבכירי הבמאים בארץ – אפרים קישון, מנחם גולן ויוסף סידר. אבל בהיותו השקט והצנוע מכולם, מעטים זוכרים שמדובר באחד הבמאים הישראליים הכי מפורסמים בעולם בין 1970 ל-1978 (שהובילה לקריירה בינלאומית קצרה, שבשיאה הוא הביא את טום הנקס לשחק בסרט ישראלי ב-1986).
אבל כיום הוא קצת נשכח. לכן, יש לשבח את פסטיבל קולנוע דרום, שנפתח היום בסינמטק שדרות (ומופק על ידי המחלקת לקולנוע במכללת ספיר), על המחווה הכה מוצדקת – ובכנות, החשובה – שהם עורכים לסרטיו של מזרחי. במרכז במחווה נמצאת טרילוגיית הסרטים שהם, בעיניי, לב העשייה של מזרחי. שלושה סרטים בהם שיתף מזרחי פעולה עם הצלם אדם גרינברג, שאיזנו זה את זה על הציר שבין הריאליסטי ללירי: ״אני אוהב אותך רוזה״ (מ-1973, מועמד לאוסקר), ״הבית ברחוב שלוש״ (מ-1974, מועמד לאוסקר שני ברציפות), ״אבו אל בנאת״ (1975). התוכנייה המלאה לפסטיבל שמתקיים מהיום ועד יום חמישי, נמצאת כאן.
״מרגלת״. אנטי אוסטין פאוורס
בתור מי שלא ממש חיבב את ״מסיבת רווקות״, אני שמח לבשר שפול פייג משתפר. השחקן שנהיה במאי טלוויזיה ועבר לקולנוע עם הלהיט הענק שכתבה קריסטן וויג, הוא עכשיו הבמאי וגם התסריטאי של ״מרגלת״, שיתוף הפעולה השלישי שלו עם מליסה מקארתי (שאחרי שנים בטלוויזיה, הפכה לכוכבת קולנוע ענקית בזכות סצינת שלשול). אחרי שהפכה לשוטרת ב״עצבניות אש״, היא משתדרגת להיות סוכן חשאית של הסי.איי.איי ב״מרגלת״. בשני הסרטים האלה הקונספט הקומי העיקרי מבוסס על העובדה שמקארתי, בהיותה לא צעירה ולא רזה, נכנסת לתפקידים שהקולנוע המסורתי שומר לצעירים והחטובים (לרוב גם הגברים).
״מרגלת״, שמתחיל כמו פארודיית סרטי ג׳יימס בונד ואז הופך לאני-לא-יודע-מה, לוקח את הרעיון של ״שלושת ימי הקונדור״ – סוכן ביון העוסק בעבודה שולחנית שצריך להפוך לסוכן שטח – ונותן לו שני טוויסטים, האחד קומי (הסוכנת הזאת מאוד לא בכושר), השני נשי (הסוכנת רוצה לצאת לשטח, להוכיח את עצמה, להשתוות לסוכנים הגברים שדחקו את הסוכנות לתפקידים משרדיים). פייג, מצידו, מביים סרטים יותר ויותר שאפתניים, והתסריט של ״מרגלת״, אותו הוא כתב, עושה עבודה לא רעה בהיתוך ז׳אנרי: הוא מתפקד לא רע כסרט ביון, אבל גם לא רע בתור קומדיה נשית. זו הגרסה האנטי-שובינסטית ל״אוסטין פאוורס״.
הבעיה הגדולה, מנקודת מבט קומית, היא שהחצי הראשון של ״מרגלת״ עובד הרבה יותר טוב מאשר החצי השני. כל עוד מקארתי מגלמת את הדמות הלא-יוצלחית, שכישוריה הפיזיים ירודים, אבל חושיה המנטליים מחודדים, ״מרגלת״ הופך את מקארתי למעין ג׳רי לואיס נשית, מישהי שכוחה בסלפסטיק, ושמצליחה להחריב כל סיטואציה. החצי השני, בו אנחנו מגלים שהיא בעצם מסוגלת – לו רק היו נותנים לה את ההזדמנות – להיות סוכנת-על, עושה צעד כביר לתיקוני דימויים נשיים וקלישאות מגדריות, אבל מכבה את כפתורי הקומדיה. באופן משונה ומפתיע, מי שגונב את ההצגה ומספק את כל הפאנצ׳ים בחצי השני הוא ג׳ייסון סטיית׳אם, שחושף כאן תזמון קומי נפלא. ובכל זאת, יש ל״מרגלת״ קצב סביר, כמה בדיחות לא רעות בכלל, וטיפה אקשן אלים למדי ואנרגטי. זה בידור בלבד, ולמרות רצונותיו לשבור מוסכמות ולפרוץ גדרות, יש בו גם משהו קצת בינוני. ובסופו של דבר זה סרט, שכמו ״מסיבת רווקות״, מלמד אותנו שאחווה נשית חזקה יותר מפנטזיות רומנטיות. ואם ככה פייג השתדרג בין ״עצבניות אש״ ל״מרגלת״, אני חושב שאולי יש סיכוי שהרימייק שלו ל״מכסחי השדים״ (״מכסחות השדים״, הפעם) אולי לא יהיה טוטאל-לוס.
תגובות אחרונות