ירון שרף (מימין) ויוסף סידר על הסט של ״אופנהיימר״, הלילה בברוקלין. מאחור: אורן מוברמן

בערך שנתיים וחצי ישב יוסף סידר בניו יורק עם משפחתו ועבד על תסריט לסרט אמריקאי. הפרויקט הזה עבר כמה וכמה מפיקים (ממארק ג׳ונסון לרם ברגמן לאנתוני ברגמן), עד שלבסוף נחת אצל אורן מוברמן, הישראלי לשעבר שהפך למבקר קולנוע (״אינטרוויו״), שהפך לתסריטאי (״אני לא שם״), שהפך לבמאי (״השליח״), שהפך למפיק (הסרט של סידר, הסרט החדש של אודי אלוני שגם מצטלם עכשיו, והסרט החדש של עדו פלוק). מוברמן ושותפו, לורנס אינגלי, גייסו לסרט את ריצ׳רד גיר, ששיחק בסרטו האחרון של מוברמן, ״Time Out Of Mind״. ואל גיר הצטרפו סטיב בושמי, מייקל שין, שרלוג גינזבורג ודן סטיבנס (שמככב ב״הכרטיס״ של עדו פלוק, שגם אותו מוברמן מפיק). מהצד הישראלי משתתפים ליאור אשכנזי, טלי שרון, נטע ריסקין ודבל׳ה גליקמן.

continue reading…

״מועדון קרב״ של דיוויד פינצ׳ר (1999). המציאות היא הזיה סיכזופרנית

זוכרים את הימים שבהם האחים וושאובסקי עשו סרטים מדהימים? 15 שנה חלפו מאז תחילת המילניום השלישי, ובכורת הסרטים החדשים של האחים וושאובסקי (״עלייתה של ג׳ופיטר״) ופול תומס אנדרסון (״מידות רעות״) היא הזדמנות טובה להיזכר בגל הסרטים המרהיב שהגיע בין 1998 ל-1999, וסימלו את תחושה של חרדה מפני האפשרות של בואו של סוף העולם.

continue reading…

״צלף אמריקאי״. חיסל את המתחרים

עוד שבוע לאוסקרים. השבוע הקרוב יהיה מלא אקשן בגזרת הימורי האוסקר. הישארו צמודים למסך זה לכל העדכונים, כי המירוץ השנה צמוד מאין כמוהו. אם יש לכם מושג מי הולך לזכות בקטגוריות הסרט והבימוי – ״התבגרות״ או ״בירדמן״ – בואו להמר על כך או לנחש כאן.

ובינתיים, הנה מקבץ של שש כותרות שהצטברו בימים האחרונים, לא רק בענייני האוסקר.

continue reading…

עוד שבוע לאוסקרים, ומה אגיד לכם, המירוץ צמוד, ואני מבולבל כהוגן. ״בירדמן״ נגד ״התבגרות״. ממש צמוד. ״בירדמן״ זכה בפרסי הגילדות הנחשבים, אבל ״התבגרות״ זכה בבאפט״א ובפרסי המבקרים המשפיעים. האם אתם מאמינים לגילדת המבקרים כחזאית אוסקרים או לבאפט״א? ואולי אתם חושבים שבעוד שני אלה רבים, יבוא סרט אחר – ״מלון גרנד בודפשט״? ״צלף אמריקאי״? ״משחק החיקוי״? – ויגנוב להם את הפרס? בואו נעביר את השאלה למומחי האוסקר הגדולים באמריקה. אן תומפסון, למשל, מהמרת על אלחנדרו גונזלס איניאריטו כזוכה בבימוי ועל ״התבגרות״ כזוכה בסרט. סקוט פיינברג, לעומת זאת, חושב בדיוק ההפך: ״בירדמן״ לסרט וריצ׳רד לינקלייטר לבימוי. ושניהם הם מהבכירים, הבקיאים והאמינים ביותר מבין חזאי האוסקרים. אז הם לא עוזרים לנו.

מה שמעלה את השאלה: מה אתם חושבים שיקרה ביום שני הבא ב-7:00 בבוקר שעון ישראל, כשהטקס יגיע לסיומו? מי יזכה בפרס הסרט ומי יזכה בפרס הבימוי? שתי הקטגוריות האלה בלבד. לא מי צריך לזכות, אלא מי לדעתכם באמת יזכה. נימוקים, אם תרצו, הוסיפו בתגובות. הנה הסקר:

continue reading…

התפתחויות בגזרת טבלת המבקרים. אל סצינת טבלאות המבקרים הצטרפה השבוע חברה חדשה: טבלת המבקרות. תשע מבקרות קולנוע, שיא במספר המבקרות בישראל (שעד לפני כמה שנים הכיל את עירית שמגר וזהו), בטבלה עצמאית. טבלת המבקרות מצטרפת לטבלה שלי (תכף, בהמשך הפוסט) ולטבלה של ״הארץ״ (שהתפצלו מהטבלה המקורית של ״עכבר העיר״ שייסדתי בתחילת שנות ה-2000). עכשיו נותר רק לחכות לטבלת המבקרים הלהט״בית ולטבלת המבקרים המזרחית, ואני בטוח ש״הגננת״ יהיה במקום הראשון בכולן.

מה שאומר שהגיע הזמן לחשוב מחדש על כל הפורמט הזה של טבלת מבקרים אינטרנטית. מאז השינוי העיצובי בטבלאות של גוגל, אני כבר לא יכול להשתמש בטבלאות המוטמעות שלהם, ועברתי לקבצי תמונה שגם מסבכים את החיים וגם פשוט לא יפים. ובינתיים, מאחורי הקלעים, עובד צוות ״סינמסקופ״ (ו״מאקו״) על עיצוב מחדש של הטבלה. עד שזה יקרה, עברנו בשבועות האחרונים למינון של פעם בשבועיים.

מה שאומר שיש לנו חמישה סרטים חדשים (ספוילר: ״50 גוונים של אפור״ במקום האחרון). זה גם שבוע מגוון מאוד, בו המבקרים מציגים מחלוקות רבות. ״עלייתה של ג׳ופיטר״, אופרת החלל הסובלת ממשקל יתר של האחים וושאובסקי; ״הולכת רחוק״ הריס וויתרספוני; ״קינגסמן״ המטורלל; ״אולי בכל זאת״ הסכריני; ו״50 גוונים של אפור״, גן עדן של שוטים.

הטבלה:

continue reading…

״אולי בכל זאת״

continue reading…

בית בני ברית מוכן לצילומי ״יומו האחרון של רבין״

אחד הבניינים הכי יפים במרכז תל אביב הוא בית בני ברית ברחוב קפלן פינת לסקוב. כבר שנים שהבניין הזה עומד נעול, נטוש ומוזנח, ובכל יום שאני חולף לידו אני מקווה לראות שמישהו בא לגאול אותו, לשפץ ולשקם אותו ולעשות איתו משהו מעניין שיקים אותו לחיים. כל יום אני חרד לגלות שמא בלילה איזשהו יזם קנה את הבניין והחליט להרוס אותו כדי לבנות שם גורד שחקים. אני ממש מקווה שמישהו בעיריית תל אביב ידאג לשמר את המבנה הזה.

היום, לראשונה מזה שנים, הסומק חזר לרגע קט ללחייו של הבניין, כשהוא הפך לסט צילומים. continue reading…

״50 גוונים של אפור״. לראות או לא לראות?

״50 גוונים של אפור״ יוצא היום ואני חייב להגיד: כבר הרבה זמן לא יצא סרט שכל כך לא עניין אותי לראות. ״דמדומים 3״ ו״משחק הרעב 2״ קדמו לו. סרטים שהרגשתי שהעניין בהם אינו קשור לקולנוע אלא לתופעות חברתיות פולחניות. מעין קדחת מעריצים שמתחילה מספרים והביטוי הקולנועי שלהם הוא רק תופעת לוואי אגבית. הטריילרים לא עניינו אותי, הליהוק לא משך אותי, הגירוי לא גירה אותי. ובכנות, הטירוף הזה סביב הסרט מרתיע אותי (שזה משונה, כי כשזה מגיע לטירוף סביב סרטי ״מלחמת הכוכבים״ אני מבין את זה היטב. האם זה עניין מגדרי? דורי?).

ובעיקר, אני מרגיש שמי שכבר זכה לראות בזמן אמת את ״תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים״ יכול לקבל פטור מ״50 גוונים של אפור״. אני מתקשה לראות איך שני הסרטים האלה שונים. מבחינתי אדריאן ליין יכול להיות גם הבמאי של הסרט הזה, שנראה כמו פרויקט שזלמן קינג בטח כבר כתב פעם. זה יהיה יותר חצוף מ״המזכירה״? יותר נועז מ״עיניים עצומות לרווחה״? יותר נואש מ״הטנגו האחרון בפריז״? יש לי תחושה נורא מלאכותית מכל הפרויקט הזה. אני טועה?

בקיצור: בואו נהפוך את היוצרות. הפוסט הזה פתוח למי שכבר ראה את ״50 גוונים של אפור״: המליצו לי, האם ללכת לראות את הסרט? אם כן, למה? יש בו קולנוע טוב? יש בו משהו סוחף? אם התגובות יהיו חיוביות והנימוקים יהיו מעניינים, אני מבטיח ללכת לראות אותו ולהוסיף לדיון את דעתי. אבל איכשהו יש לי תחושה שהתגובה הכללית תהיה מין משיכה בכתף ו״נו, שוין, שיהיה״. מישהו התלהב מהסרט? באמת התלהב?

עדכון: הפוסט עודכן. זה בוקר לטריילרים לקומדיות רומנטיות של במאים/תסריטאים נהדרים.

א.

תעצרו אותי אם זה נשמע לכם מוכר: עיתונאית צעירה נשלחת לראיין מקצוען בכיר ובין השניים מתפתחת מערכת יחסים לא צפויה. לא, זה לא ״50 גוונים של אפור״ אלא תקציר הסרט שהטריילר שלו מוקרן לפני הסרט ההוא. זהו ״Trainwreck״ (״תאונת רכבת״, שאין סיכוי שזה יהיה שמו בעברית) סרטו החדש של ג׳אד אפאטו (״הדייט שתקע אותי״, ״בתול בן 40״), שהטריילר מציג אותו בתור המפיק של ״מסיבת רווקות״. אבל יש כאן חידוש מעניין: אפאטו הוא לא רק אחד הבמאים האהובים עליי כרגע בהוליווד – הוא מעין ג׳יימס ל׳ ברוקס לדור שלי – הוא גם תסריטאי נפלא. אלא שבסרט הזה הוא מביים תסריט שכתבה הקומיקאית איימי שומר, שגם משחקת בתפקיד הראשי (לצד ביל היידר, לברון ג׳יימס – שרץ הביתה לראות ״אחוזת דאונטון״ – וטילדה סווינטון). צילם ג׳ודי לי ליפס, הצלם של ״בנות״ (הסדרה שאפאטו מפיק).

אז אם איחרתם ל״50 גוונים של אפור״ והחמצתם את הבקרובים, הנה הטריילר.

continue reading…

איזה שם יתנוסס בקרוב על המרקיזה בשכונת מטבח הגיהנום במנהטן?

ג׳ון סטיוארט הודיע אתמול שהוא יעזוב בהמשך השנה את הגשת ה״דיילי שואו״ (״אולי ביולי, או ספטמבר, או דצמבר״). זו הודעה ממש מעציבה, כי סטיוארט עשה עבודה ממש טובה בראשות ״הדיילי שואו״ מאז סוף שנות התשעים. ראו את זה: ב-1999, כשגרנו בניו יורק והתוכנית היתה בשנתה הראשונה, רצנו לעמוד בתור ולהיות קהל בהקלטה של התוכנית, 30 ומשהו בלוקים מהדירה שלנו. כשעלה האתר של קומדי סנטרל ואפשר היה לראות את הדיילי שואו גם בישראל, כמה שעות אחרי השידור, ניסיתי להשיק בבלוג פינה יומית שבה אני מעלה את מיטב הקטעים של הלילה הקודם (נשברתי די מהר). חשבתי שזו תוכנית מבריקה.

מצד שני, קל היה לראות בשנה האחרונה שלג׳ון סטיוארט קצת נשבר ממנה. קל היה לראות, ואפשר היה לשמוע את זה גם בין השורות בראיונות שהוא נתן לקידום סרט הביכורים שלו כבמאי, ״רוזווטר״. זה היה עד כדי כך ברור, שבנובמבר כתבתי שאני מאמין שסטיוארט יודיע בקרוב על פרישתו מהתוכנית. צדקתי.

continue reading…