״מקום בגן עדן״, ביקורת
אלון אבוטבול ב״מקום בגן עדן״. מי הרג את במבי?
"מועדון הלקוחות של דאלאס״, ביקורת
״מועדון הלקוחות של דאלאס״. הבשורה על פי מתיו
אמש בלייט-נייט: ג׳ימי פאלון מדלג שעה
אתמול לפנות בוקר השיק ג׳ימי פאלון את הקדנציה שלו כמנחה ה״טונייט שואו״. הרייטינג לתוכנית הפתיחה – שנעזר גם בסקרנות מהמוצר החדש וגם בזכות הרייטינג הגבוה של שידורי אולימפיאדת החורף של אן.בי.סי – העמיד את פאלון עם כ-10 מיליון צופים למשדר הפתיחה שלו, יותר מכמות הצופים של דיוויד לטרמן וג׳ימי קימל יחד באותה שעה (אבל פחות, כמובן, מתוכנית הפרידה של ג׳יי לנו).
אם בעבר פאלון יכול היה להיות בטוח שקבלת כסא מנחה ה״טונייט שואו״ הוא ג׳וב לשלושים השנים הבאות, הגיעה פרשת קונן אובריאן-ג׳יי לנו לפני כחמש שנים שהוכיחה שאם הוא מפשל הוא בחוץ. לכן הוא פתח את המונולוג שלו ואמר ״אני ג׳ימי פאלון ואני אהיה מנחה הטונייט שואו. לעת עתה״.
האורח הראשון שלו היה וויל סמית, והאורחים המוזיקליים היו יו-2. והתהייה העיקרית שלי היא: האם הקהל בבית, והמשבצת של 23:35 מזוהה עם קהל מבוגר מאוד, יקבל ילדון בעל בייבי-פייס כמנחה תוכנית הלילה שלו. הקהל האמריקאי רוצה את המנחים שלו סמכותיים מאוד, וג׳יי לנו וג׳וני קרסון היו כאלה. וגם מצחיקים. ג׳ימי פאלון אמנם מתחיל עם J, שזה לטובתו במשבצת הזאת (מתברר), אבל האם הוא לא נראה כמו ילד אבוד?
מה שכן, הוא הצליח לגייס לא מעט כוכבים למערכון הראשון שלו:
רוחות נושבות
מת מהתקף לב
אתם מבינים, כששירלי טמפל הולכת לעולמה בגיל 85, זה מופיע ככותרת בכל אתרי החדשות והעיתונים, ולי – שמעולם לא היה לי שום עניין בסרטיה – אין מה לכתוב על כך, למרות חיבתי הניכרת לעין להספדים מעל דפי בלוג זה. מצד שני, כשאיש כמו ג׳ימי מורקמי הולך לעולמו בגיל 80, השטח פנוי בשבילי. עבור אנשי האייטיז, ג׳ימי מורקמי – אמריקאי ממוצא יפני שעבד כאנימטור בעיקר באירלנד – מוכר בזכות שני סרטים.
הפיצול נמשך: ״כוח משיכה״ ו״12 שנים של עבדות״ לוקחים את הבאפט״א
23:30: טקס חלוקת פרסי הבאפט״א הסתיים עכשיו (לצופי בי.בי.סי 1, שלא נקלט בארץ, השידור הלא-חי התחיל לפני חצי שעה. סטיבן פריי מנחה, שוב. והבאפט״א, משוגעים שכמותם פירסמו את שמות הזוכים בטוויטר, בפייסבוק, בטאמבלר ובאתר האינטרנט שלהם. יום יבוא והם ילמדו מהמקצוענים באקדמיה הישראלית לנסות לכפות על חשאיות עד לשידור הטלוויזיוני).
הנה הרשימת הזוכים. רובה, צפויה. חלקה, פחות. אבל רוב הסממנים המקדימים לקראת האוסקר נמצאים כאן.
דובים ואנגלים
״פחם שחור, קרח דק״. זוכה דב הזהב הערב
פרסי פסטיבל ברלין חולקו ממש הרגע. בראש חבר השופטים עמד ג׳יימס שיימוס, שהיה עד לפני כמה חודשים ראש חברת פוקוס פיצ׳רס, חברת בת של אולפני יוניברסל, וחוץ מזה הוא התסריטאי הכמעט קבוע של אנג לי. אמריקאי שאוהב סרטים סיניים? זה ניכר בתוצאות. continue reading…
טבלת המבקרים החדשה של ישראל, 13.2.2014
שלושה סרטים עלו השבוע בארץ, אבל רק אחד מהם הצליח להיכנס לטבלת המבקרים החדשה: ״ציידי האוצרות״, סרטו החדש של ג׳ורג׳ קלוני כבמאי, תסריטאי, מפיק ושחקן. הסרט המאכזב והבינוני הזה, סיפור קליל ומשעשע על נאצים ושואה, עם גלריית השחקנים הכי מקסימים באמריקה, צונח כמו אבן לקרקעית הנהר של הטבלה שלנו.
כן, שבוע חלש. בשבוע הבא, לעומת זאת, יש את החדש של האחים כהן (״בתוך לואין דיוויס״) ואת ״מקום בגן עדן״ הנפלא (לטעמי) של יוסי מדמוני, אז נקווה שיחזור קצת הסומק ללחייה של הטבלה, המתייבשת בבצורת הסרטים כרגע.
עוד נתון: ״נברסקה״ ו״יפה לנצח״ הם הסרטים האחרונים שהצליחו להביא את כל עשרת מבקרינו לבתי הקולנוע.
מהצד השני, יש לא מעט סרטים שיצאו השבוע מהטבלה, אותם נפרט בצד השני של הפוסט. הנה הטבלה בגרסתה המעודכנת:
החיים בירושלים
אוקיי, זה יהיה הפוסט האחרון שלי על צילומי ״סיפור על אהבה וחושך״ למשך זמן-מה. הבאתי אחד כל יום בשלושה הימים האחרונים, ועכשיו ניתן להם להתקדם קצת לפני שנלך לחטט להם עוד קצת בהפקה. אבל יש כאן סיפור חביב, שאני תולש לכם אותו במלואו וכלשונו מתוך המדור של ידידיה מאיר בעיתון ״בשבע״ של היום. זה, בעיניי, בעיקר סיפור על שיווק, ועל קשרי הפקה-אוכלוסיה. מאיר, שגר ברחוב שבו הצטלם סרטה של פורטמן אתמול ושלשום, צילם שני כרוזים שנתלו ברחוב מטעם ההפקה. בהתחלה הנוסח נכתב בסחבקיות צברית חילונית, וכשהתברר שהטקסט הזה לא רק שפיספס לחלוטין את קהל היעד (דיירי השכונה, רובם דתיים או חרדים, כולם ירושלמים), הוא אף הביא לתרעומת. הוסר הפתק, שוכתב הטקסט, הוחלף הפונט, הוסף בס״ד בצד, ונתלה מחדש עם מילות המפתח הרלוונטיות לקהל היעד. שיעור בכוחו של שכתוב.
הפאשקווילים של פורטמן. צילום: ידידיה מאיר (לחצו להגדלה)
תגובות אחרונות