שלושה סרטים עלו השבוע בארץ, אבל רק אחד מהם הצליח להיכנס לטבלת המבקרים החדשה: ״ציידי האוצרות״, סרטו החדש של ג׳ורג׳ קלוני כבמאי, תסריטאי, מפיק ושחקן. הסרט המאכזב והבינוני הזה, סיפור קליל ומשעשע על נאצים ושואה, עם גלריית השחקנים הכי מקסימים באמריקה, צונח כמו אבן לקרקעית הנהר של הטבלה שלנו.

כן, שבוע חלש. בשבוע הבא, לעומת זאת, יש את החדש של האחים כהן (״בתוך לואין דיוויס״) ואת ״מקום בגן עדן״ הנפלא (לטעמי) של יוסי מדמוני, אז נקווה שיחזור קצת הסומק ללחייה של הטבלה, המתייבשת בבצורת הסרטים כרגע.

עוד נתון: ״נברסקה״ ו״יפה לנצח״ הם הסרטים האחרונים שהצליחו להביא את כל עשרת מבקרינו לבתי הקולנוע.

מהצד השני, יש לא מעט סרטים שיצאו השבוע מהטבלה, אותם נפרט בצד השני של הפוסט. הנה הטבלה בגרסתה המעודכנת:

continue reading…

אוקיי, זה יהיה הפוסט האחרון שלי על צילומי ״סיפור על אהבה וחושך״ למשך זמן-מה. הבאתי אחד כל יום בשלושה הימים האחרונים, ועכשיו ניתן להם להתקדם קצת לפני שנלך לחטט להם עוד קצת בהפקה. אבל יש כאן סיפור חביב, שאני תולש לכם אותו במלואו וכלשונו מתוך המדור של ידידיה מאיר בעיתון ״בשבע״ של היום. זה, בעיניי, בעיקר סיפור על שיווק, ועל קשרי הפקה-אוכלוסיה. מאיר, שגר ברחוב שבו הצטלם סרטה של פורטמן אתמול ושלשום, צילם שני כרוזים שנתלו ברחוב מטעם ההפקה. בהתחלה הנוסח נכתב בסחבקיות צברית חילונית, וכשהתברר שהטקסט הזה לא רק שפיספס לחלוטין את קהל היעד (דיירי השכונה, רובם דתיים או חרדים, כולם ירושלמים), הוא אף הביא לתרעומת. הוסר הפתק, שוכתב הטקסט, הוחלף הפונט, הוסף בס״ד בצד, ונתלה מחדש עם מילות המפתח הרלוונטיות לקהל היעד. שיעור בכוחו של שכתוב.

הפאשקווילים של פורטמן. צילום: ידידיה מאיר (לחצו להגדלה)

סעאו״ח. צילום: שירה גבאי

ביום הצילומים הראשון של נטלי פורטמן עם סרטה, ״סיפור על אהבה וחושך״, עקבתי כאן אחר צילומי הפפראצי של אתרי החדשות הגדולים. ביום הצילומים השני כבר ישבתי ליד המכרזיה בפייסבוק ושיגרתי לשם את האנשים שלי. לנסות להבין עוד קצת איך נראית ההפקה הזאת.

מה למדתי מיום הצילומים השני, שהתקיים היום מזריחה עד שקיעה ברחובות הסמוכים לרחוב מזכרת משה בירושלים? ראשית, שעל הסלייט (או הקלאפר, איך שתקראו לו) זוכה הסרט לכינוי A T O L A D. ראשי תיבות של A Tale of Love and Darkness. שנית, שנטלי מביימת את הצוות הישראלי בעברית שוטפת. שלישית, שהרחובות שופצו כדי להיראות כאילו הם משנות הארבעים של המאה העשרים. הנה מקבץ צילומים ודיווחים:

continue reading…

אנחנו חיים בעידן הלא נכון וביבשת הלא נכונה כדי באמת להעריך את האובדן שבמותו של סיד סיזר, שהלך היום לעולמו בגיל 91. במשך כל שנות החמישים סיד סיזר היה אחד האנשים הכי גדולים בטלוויזיה האמריקאית. במשך כמעט עשר שנים, כל מוצאי שבת, 39 שבועות בשנה, הוא עלה עם תוכנית הבידור שלו באן.בי.סי בשידור חי.

הסיבה העיקרית שסיד סיזר נותר מיתולוגי לבני הדור שלנו היא כשמביטים ברשימת הכותבים שהוא גילה וגייס לתוכנית שלו. כולם התחילו אצלו: מל ברוקס, קרל ריינר, ניל סיימון (ואחיו, דני סיימון), וודי אלן ולארי גלברט (לימים מי שכתב את ״מ.א.ש״, ומי שהמחזה שלו ״משהו מצחיק קרה״ מוצג עכשיו בארץ). אגדות הקומדיה, כולם הסתופפו במשך אותו עשור בחדר התסריטאים של התוכניות של סיד סיזר.

אחרי שהתוכנית ירדה הוא הידרדר ל-20 שנים של סמים ואלכוהול שבמהלכם הוא די נשכח על ידי הציבור, חוץ מהופעות אורח פה ושם בסרטים של מל ברוקס.

ב-1996 הופקה פגישת מחזור של סיזר עם התסריטאים שלו (וודי אלן כמובן לא הגיע). הנה קטע מתוכו (סיזר הוא זה עם הגולף הוורוד, ודני סיימון מספר את הסיפור):

נטלי פורטמן מביימת, אתמול בירושלים (בפנים, תראו אותה גם משחקת). צילום דרך סוכנות EPA

נטלי פורטמן התחילה אתמול (שלישי) לצלם ברחובות ירושלים את סרטה הראשון כבמאית, ״סיפור על אהבה וחושך״, על פי ספרו של עמוס עוז. ההפקה היא בסדר גודל אמריקאי, אבל הסרט דובר עברית. אם אני מבין נכון את מה שהלך שם, זה נראה כך: בלב הסט עמדו עשרות אנשי הצוות. מסביבם עמדו עשרות שוטרים ואנשי אבטחה שחסמו את הרחובות שבין דרך יפו לרחוב אגריפס, איזור הנחלאות ושוק מחנה יהודה. ומסביבם עמדו עשרות צלמים שתיעדו את יום הצילום הראשון לסוכנויות צילום אירופיות, לוואלה, למאקו ולגיא פינס.

הכי חרוצים מכל צוותי הפפראצי היו אנשי גיא פינס שגם הצליחו continue reading…

כמה עניינים שליקטתי במשך היום:

1.

כולם מדברים על התפקיד החדש של גל גדות, אבל אף אחד לא מדבר על התפקיד החדש של איילת זורר. זורר התחילה השבוע את צילומי סרטו החדש של רודריגו גרסיה (הבן של גבריאל גרסיה מרקס, והבמאי של ״בטיפול״ האמריקאית): ״ימים אחרונים במדבר״. היא משחקת שם לצד יואן מגרגור (לצידו היא כבר שיחקה ב״מלאכים ושדים״). הסרט הוא עיבוד קולנוע לספר… יהושע. מגרגור הוא יהושע, רגע לפני שהוא מכניס את בני ישראל לארץ כנען.

מה שהופך את ״ימים אחרונים במדבר״ continue reading…

המועמדים לאוסקר. אתמול (לחצו להגדלה מאוד)

אתמול התכנסו המועמדים לאוסקר לבראנץ׳ המסורתי, שכולל אוכל, מינגלינג, הדרכה לקראת הטקס מטעם נשיאת האקדמיה ומפיקי האירוע, חלוקת תעודות רשמיות המאשרות את דבר המועמדות; ולסיום, הצילום המסורתי של כל המועמדים לאוסקר של אותה שנה (או לפחות של כל המועמדים שלא היה להם יום צילום באותו יום, כמו ג׳ודי דנץ׳ למשל). זה רגע שיוויוני בו כולם סלבריטיז לרגע, ואיש המיקס הכי זוטר עומד לצד מריל סטריפ ומרטין סקורסזי כאילו הם בעלי אותה דרגה בהיררכייה ההוליוודית. למשך הבדק פלאש אחד, זה אכן כך. התוצאה לעיל.

ואני רואה שני חידושים בצילום השנה. הראשון הוא שאני לא מזהה אף אחד בשורת היושבים. בדרך כלל, בשורה הראשונה מושיבים כמה מנכבדי האירוע, או לחות כמה מהמבוגרים שבו, לתת להם כבוד, וגם כסא. הייתי מצפה למצוא שם את ברוס דרן או את ג׳ון סקוויב המבוגרים, או את ג׳ון ווילאמס, זקן המועמדים, אבל הם דווקא עומדים על הטריבונות כמו כולם (בשביל וויליאמס, שעומד מתחת לליאונרדו דיקפריו, זה הצילום ה-33).

חידוש שני הוא שלראשונה הוזמנו הבמאים של הסרטים הזרים. עד כה, הם לא הוזמנו לאירוע הזה, ולכבודם התקיים מפגש נפרד, עם פוטו-אופ משלו. אבל הנה, אני רואה את האני אבו-אסעד בשורה השלישית מלמטה, קצת משמאל למרכז (ארבעה אנשים מתחת לאלפונסו קוארון). ואני מזהה גם את פאולו סורנטינו, שני אנשים מימין לפסל האוסקר, בדיוק מתחת לסטיב מקווין.

ההעמדה רנדומלית למדי. למשל, אני רואה שלמרות שספייק ג׳ונז וקארן או, המועמדים יחד על השיר מתוך ״היא״, הגיעו יחד, הם פוצלו לצילום. היא התמקמה ליד ליאונרדו די קפריו. והנה בונו. והנה פארל וויליאמס, שזכה כבר בגראמי השנה, במרכז העליון של התמונה, עם הכובע הכי מצחיק בצילום. וקצת מעל בונו תמצאו את ג׳ושוע אופנהיימר, שמועמד על סרטו התיעודי ״מעשה בהרג״ (הוא מיד מתחת לברחד עבדי מ״קפטן פיליפס״, שעומד ליד ריצ׳רד לינקלייטר, שעומד מתחת לכריסטיאן בייל). והנה, גם סטיב קוגן שם למעלה. צחוקים.

אז יאללה, בואו נשתעשע קצת עם התמונה. מי מאתר ראשון את אלכסנדר פיין?

אני עוקב אחר המתרחש בפסטיבל ברלין דרך דיווחיו של אבנר שביט, אבל בהיעדר סרטים ישראליים במסגרות העיקריות, זה קצת כמו טורניר כדורגל בלי אף קבוצה אהודה. אין אדרנלין.

אבל נדמה לי שאפשר כבר לפנטז על קאן. ונדמה לי שאפשר כבר לסמן שני סרטים שככל הנראה יהיו שם בוודאות (על פי ספקולציות פרטיות שלי).

continue reading…

״השורד האחרון״. הכומתות הירוקות

continue reading…

ג׳ימי פאלון מתופף, קרמיט ומיסי פיגי שרים. הפינאלה של ״לייט נייט״, אמש

רגע לפני שהיא מפנה את הפריים-טיים לטובת אולימפיאדת החורף ברוסיה, הקדישה רשת אן.בי.סי את שני הלילות האחרונים כדי להחליף משמרות במשבצות הלייט-נייט שלה. שוב. בתוכנית ששודרה אתמול (שישי) בחצות וחצי, נפרד ג׳ימי פאלון ממשבצת השידור שבה כיכבו לפניו קונן אובריאן ודיוויד לטרמן. בעוד עשרה ימים הוא יחליף את ג׳יי לנו ב״טונייט שואו״ המשודרת ב-23:30. לראשונה מזה 40 שנה, תחזור הלייט-נייט להיות משודרת מניו-יורק, ממפקדת אן.בי.סי ברוקפלר פלאזה. הוא יתחרה בדיוויד לטרמן שמשדר כמה בלוקים מערבית ממנו, מברודוויי.

כך נפרד ג׳ימי פאלון מתוכנית ״לייט נייט״. בהומאז׳ ל״הוואלס האחרון״ הוא מבצע עם החבובות את ״The Weight״ של הבאנד (The Band). בסוף השיר הוא יוצא מהאולפן וחוצה את המסדרון אל האולפן החדש ממנו הוא יתחיל לשדר ב-17 בפברואר את ה״טונייט שואו״:

continue reading…