דיוויד אדלסטין מ"ניו יורק מגזין" מסכם את סרטי השנה שלו ברשימה שמכילה המון סרטים שראיתי. אנחת רווחה. כל מי שאומר לכם ש"הפרפר ופעמון הצלילה" הוא יצירת מופת: תאמינו לו. "סוויני טוד" מתחיל ממש לסקרן אותי. ואני מקווה לקבל ממש בקרוב סקרינר של "No End In Sight", הסרט התיעודי שמתחיל לבלוט על פני מתחריו.

=========

סקוט פיינברג שואל בבלוג שלו: "לאן נעלם 'כפרה'?". הסיבה: הסרט לא זכה ולו בפרס אחד במבול פרסי המבקרים שפורסמו ב-48 השעות האחרונות. "ארץ קשוחה" של האחים כהן הוא הסרט שקיבל הכי הרבה תרועות, ומיד לצידו: "הפרפר ופעמון הצלילה" של ג'וליאן שנאבל ו"זה יגמר בדם" של פול תומס אנדרסון. עניתי לו בבלוג: אל דאגה, "כפרה" עוד יהיה מועמד. הוא פשוט נראה כמו סרט קהל ולא סרט מבקרים. (וזה עוד לפני שאני בכלל רואה אותו, רק על סמך התגובות אליו מאז פסטיבל ונציה).
פרס הבימוי להאחים כהן מטעם אגודת המבקרים הניו יורקיים די סוגר את ההובלה שלהם לזכות בפרס הבימוי באוסקר (כל שלושת הזוכים האחרונים בפרס הבימוי מטעם המבקרים הניו יורקיים, זכו אחר כך גם באוסקר).
ריכזתי את כל זוכי אגודות המבקרים של היומיים האחרונים בבלוג השני שלי (יותר קל לעשות קופי-פייסט באנגלית, ופרסי אגודות מבקרים ממילא אף פעם לא זכו ממני לכיסוי משמעותי קודם לכן. אל דאגה: את מועמדי גלובוס הזהב אעלה ביום חמישי גם פה).

========

זה קטע קצת משעשע, בעיקר כי מבדר לגלות שגם ב"וראייטי" – ולא רק בנרג' – מתבצעות טעויות מביכות (אגב, טעויות אומללות, שנובעות מעריכה חפוזה מדי מצד עורכיי, השתרבבו גם לרוב הדיווחים שאני העברתי עד כה ל"וראייטי"). הנה קיילין ווילסון גולדי מדווחת על הסרטים המזרח תיכוניים שיוצגו זה לצד זה בפסטיבל סאנדאנס האחרון, ועל הפריחה של הקולנוע במזרח התיכון. והיא נותנת רקע: בשנה שעברה, היא מזכירה, הוקרנו בסאנדאנס שני סרטים ישראליים שגם יצאו משם עם פרסים. האחד הוא "הבטחוניים" ("Hot House") של שמעון דותן (או דתון, אליבה דגולדי) והשני הוא "Sweet Mud" של הבמאי… של מי?! אוי, מישהי לא ממש הבינה את התוכנייה. טוב, תקראו לבד:

That's double the number of Middle Eastern films at Sundance in 2006 and 2007. Last year's festival included two Israeli films, Shimon Daton's "Hot House" and Adama Meshugaat's "Sweet Mud."

אאוץ'.

מר משוגעת לא הגיב לידיעה.

=======

איזה במאי הייתם רוצים להזמין אליכם ביום שישי לקידוש? את קלוד ללוש בן ה-70 או את כריסטיאן מונג'יו בן ה-39? שניהם יבלו את סוף השבוע בארץ, לקדם את סרטיהם שיוצאים שניהם בדיזנגוף סנטר: "הצטלבות" של ללוש למעלה בלב, "4 חודשים…" למטה בדיזנגוף.
עדכון: גם פול שריידר בארץ. עושה ADR ל"אדם בן כלב".
========

ולפני שמונג'יו היה הרומני הראשון שזכה בדקל הזהב בקאן, היה את כריסטיאן פויו שביים סרט לא פחות קודר בשם "מותו של מר לזרסקו", שזכה ב-2005 בפרס של מסגרת "מבט מסוים" בקאן. ובשבת מר לזרסקו באמת מת. כלומר השחקן יון פיסקוטיאנו שגילם את מר לזרסקו, הקשיש שנותר זעפן וכעוס גם בשעות גסיסותיו האחרונות. הוא היה בן 70. "הניו יורק טיימס" מספיד ומדבר עם פויו על השחקן שלו.

עדכון: אח, הפוקסים האלה של יס. לגמרי במקרה הערב ב-22:00 משודר ביס 3 "מותו של מר לזרסקו".

=========

הקהל הרחב לא ממש הכיר את סם קאסל או את ריאנון מאייר, בני 28, שעבדו בחברות הפקה מוכרות בהוליווד, אבל בתפקידי מנהלה עדיין. קאסל היה הסמנכ"ל של סקוט רודין, המפיק העצמאי שאחראי העונה גם ל"זה יגמר בדם" וגם ל"ארץ קשוחה" (וגם ל"דרג'ילינג בע"מ" וגם ל"מרגו בחתונה" וגם ל"רמז לסקנדל" שדובר בו פה אתמול). מאייר היתה סמנכ"לית חברת ההפקה "רד וואגון", שהיתה אחראית ל"זכרונותיה של גיישה" ו"ג'ארהד". קאסל ומאייר חזרו אמש מארוחת ערב עם חברים ונסעו במכונית ההונדה סיוויק שלהם במורד שדרות סאנסט באחת לפנות בוקר כשברמזור של פינת סאנסט וגאוור שעט באור אדום חוזה לואיס ורגס, שנהג תחת השפעת אלכוהול או סמים, והתנגש במכוניתם. מאייר וקאסל נהרגו במקום. "וראייטי" מדווח.

אם אתם לקוחות של הוט: לכו היום לבית של מנוי יס. אם אתם לקוחות יס: אל תשכחו לצפות הערב – או לפחות להקליט – את "המלחמה", סדרת התעודה העצומה של קן ברנז שמתחילה היום ב-22:00 בערוץ יס דוקו. אני לא נלהב מהעובדה שאנשי יס דוקו פיצלו את שבעת הפרקים (משך כל אחד מהם שעתיים) ל-14 פרקים בני שעה, אבל אני מוכן לתייג את זה תחת "נו, מילא", העיקר שהסדרה כאן, בזריזות מרשימה ובמלואה.
"המלחמה" עוקב אחר שנות מלחמת העולם השניה והשפעתה על ארבע עיירות אמריקאיות ועל תושביהן, אלה שבחזית ואלה שבעורף. עבודת הארכיון של ברנז מרהיבה והסרט מכיל חומרים ויזואלים עוצרי נשימה. ובעיקר, מבעד לטון הפטריוטי המאפיין את הסדרה, כמו גם את שאר מפעלי התיעוד הענקיים של ברנז, מבצבצת גם התמונה הבלתי רשמית, הבלתי לאומנית, זו שחושפת את הצדדים האפלים של האומה האמריקאים, את איבוד הצביון האנושי, וגם את הצדדים השליליים במלחמה שהיתה אמורה להיות צודקת ומעל לכל מחלוקת.
התכוננו לקראת הצפייה עם האתר הלא פחות מרשים של הסדרה, המכיל קטעים מהסדרה וסרטונים על הפקתה.
צפיית חובה.

דצמבר – חודש הרשימות. הנה אני מתחיל עם שלי. העליתי דף ובו תמצאו את כל 219 הסרטים שהוקרנו בשנת 2007 בארץ (תודה ענקית לדורון פישלר, אולי עיתונאי הקולנוע הכי מסודר ומתויק בארץ, שעזר לי להשלים חורים ברשומותיי). אתם מוזמנים לעבור עליה ולהתחיל לבחור בה את הסרטים שהכי אהבתם השנה. אם אתם רואים סרטים שחסרים לי ברשימה, אנא עזרו לי להשלים.

=======

וזה הזמן להתחיל לקמפל את רשימת גנוזי השנה. ראיתם סרט מתוצרת 2007 שהגיע לדי.וי.די או לטלוויזיה או לפסטיבלים או אולי שראיתם בחו"ל, התמוגגתם ממנו ורטנתם שהוא לא הגיע לבתי הקולנוע? אנא הזכירו.

=======

וכרגיל, בעודי מנסה להרכיב את רשימת סרטי השנה שלי, עולה הדילמה התמידית: האם לכלול בה את כל הסרטים שראיתי השנה או רק את הסרטים שהוצגו השנה בבתי הקולנוע בארץ. בסוף אני בוחר באופציה המסחרית יותר, כדי שהרשימה תהיה נגישה לכמה שיותר קוראים. אבל השנה זה שוב מטריד: מצד אחד, "המבוך של פאן" – סרט שמאוד אהבתי בשלהי 2006, יצא בארץ רק בסוף הרבעון הראשון של 2007 וכעת קצת קשה לי לשחזר את ההתלהבות שהיתה לי ממנו לפני שנה. לעומת זאת, את "קונטרול" של אנטון קורבין ראיתי ביולי בפסטיבל ירושלים והוא לא יצא להקרנות מסחריות עדיין. אם הוא היה יוצא הוא היה נבחר לסרט השנה שלי. אבל מכיוון שלא, האם לחכות לו? אני מתלבט. וכמובן שמה שווים הסרטים של האחים כהן ופול תומס אנדרסון נדע רק באיזור פברואר. ככה זה כל שנה בארץ. השנה, למשל, יצטרכו כל חובבי "המלכה" לשבץ את הסרט ברשימותיהם. מצד שני, בחלוף שנה מכל ההייפ הגדול סביבו בפסטיבלים ובאוסקרים, האם מישהו באמת מתגעגע אליו?
אז אולי לקחת שנה מרחק מהסרט הוא לא רעיון כה רע.

=======

וחוץ מלכתוב שני בלוגים, ללמד, לכתוב מדור, ולגדל שתי בנות אני מנסה בשבועות האלה לצפות שוב בסרטים שהכי אהבתי השנה, לראות מה מהם מחזיק מעמד הכי טוב. ואני מנסה להשלים פערים של סרטים שהחמצתי.
עזרו לי לסנן: מבין הסרטים שלא ראיתי השנה – "אל תגלה", "רמז לסקנדל", "הסגת גבול", "למות מלווייה" "עדות שבורה", "שעת שיא 3", "הזמר" ו"מכושפת" – האם יש סרט שהוא בבחינת "חובת צפייה" לדעתכם? שכל סיכום שנה ללא אחד הסרטים האלה יהיה לקוי? אשמח להמלצות.

========

והנה רשימת סרטי השנה של המגזין הבריטי "Sight and Sound" (ויה אן תומפסון). הם ערכו משאל בין עשרות מבקרים מרחבי העולם, שנתנו תשובות אקלקטיות מאוד, ובסופו של דבר סיכמו את כל התשובות וקיבלו את "4 חודשים, 3 שבועות ויומיים" של כריסטיאן מונג'יו במקום הראשון, את "אינלנד אמפייר" של דיוויד לינץ' במקום השני ואת "זודיאק" של דיוויד פינצ'ר במקום השלישי.

"אמריקן גנגסטר" הוא סרט לא רע. סביר. בר צפייה. לא משעמם. אבל היו בו חומרים, ותסריט עם פוטנציאל עצום, שהיו יכולים לאכלס יצירת מופת. אלא שאז מישהו מסר את הסרט לידיים של רידלי סקוט, טובח הסרטים הגדול. אני באמת חושב יותר ויותר שסקוט הוא פשוט אדם לא מאוד חכם. הוא לא באמת מבין את המשמעויות של סרטיו, או את האופן בו במאי מייצר משמעות ולא רק עלילה. אני ממשיך להיות שבור לב מבמאי שכנער חשבתי שהוא לא פחות מאלוהים (גם ישי קיצ'לס, שראה את גרסת הבמאי הסופית של "בליידר ראנר" ממקום מושבו הנוכחי בהולנד, נכנס בו; ואהרון קשלס גם התבאס מ"אמריקן גנגסטר").
הנה הביקורת שלי על "אמריקן גנגסטר", מגיליון "פנאי פלוס" 6.12.2007
continue reading…

ג'פרי וולס פרסם את רשימת סרטי השנה שלו. במקום הראשון "זודיאק" של דיוויד פינצ'ר. במקום השני: "ארץ קשוחה" של האחים כהן. במקום השלישי: "קונטרול" של אנטון קורבין. אם "קונטרול" היה יוצא ב-2007 בארץ אני הייתי משבץ אותו במקום הראשון ואת "זודיאק" במקום השני. הרשימה שלי תתפרסם ב-27 בדצמבר ב"פנאי פלוס", ויש בה רק שני סרטים שמופיעים גם ברשימה של וולס, ולא בגלל פערים בטעם, אלא בגלל פערים בתאריכי הפצה.
וזו בעצם המסקנה הכי מבאסת מקריאת הרשימה: מבין עשר סרטי השנה של וולס, רק שלושה יצאו בישראל השנה. השאר – אלה שלא יגנזו – ייצאו ב-2008. רק חמישה מתוך 16 הסרטים שהוא מזכיר, כולל ציונים לשבח, הוקרנו בארץ ("זודיאק", "זהות אבודה", "בעמק האלה", "אמריקן גנגסטר", "פירצה"). כלומר שהרשימה שלו מהיום תיראה כמו רשימת סרטי השנה ב-2008 של המבקרים בישראל. אותי זה מדכא.

=========

קריס טייפלי מדווח שההקרנה של "קונטרול" לגילדת השחקנים – הנציגות הכי גדולה מבין מצביעי האוסקר – היתה הפגנת אהבה עצומה לסרט ולסם ריילי, המגלם את איאן קרטיס.

=========

צפו בעשר הדקות הראשונות של "Walk Hard: The Dewey Cox Story", שיתוף הפעולה השני של ג'ייק קסדן וג'אד אפאטו.

=========

ניקי פינק מדווחת מהיום השמיני למו"מ בין האולפנים לתסריטאים: העסק קרוב לפיצוץ. נציגי האולפנים נטשו את שולחן המו"מ. המצב נראה עגום.

=======

אתם כבר במצב רוח לאוסקר? כי הנה זה מתחיל. מחר (ראשון): פרסי המבקרים של בוסטון ולוס אנג'לס. ביום שני: פרסי המבקרים של ניו יורק. ביום שלישי: פרסי המבקרים המשדרים בטלוויזיה. ביום רביעי: פרסי המבקרים של שיקגו. וביום חמישי: המועמדויות לגלובוס הזהב.

בואו ל-cinemascopian.com כדי לקרוא את הביקורת שלי על "מצפן הזהב". לקרוא את סקירת הביקורות על "ביקור התזמורת", שעלה אתמול בניו יורק ובלוס אנג'לס. לראות את הטריילר של "Speed Racer" של האחים וושאובסקי. ואת הטריילר ל"סקס והעיר הגדולה".

===============

ואם אתם לוקחים את עצמכם ו/או את הילדים לסרט אחד בחופשת החנוכה, זה חייב להיות ל"הבלון האדום".

(עדכון מבואס: מישהו בתגובות עידכן ש"הבלון האדום" מוצג בסינמטק ב"הקרנה דיגיטלית" – כלומר או מדי.וי.די או מקלטת בטא. אני המום מהמידע הה ומרגיש נבגד. ציון חמישה הכוכבים שנתתי לסרט, הוא עבור הסרט בלבד – אני מתנגד נחרצות להקרנות וידיאו נמוך-רזולוציה על מסך גדול לסרטים שצולמו בפילם. זה ביזיון בעיניי וחטא ענק נגד הסרט. הסרט עצמו מעולה, את ההחלטה האם להשקיע כסף בהקרנה באיכות ביתית אשאיר לכם. אולי כבר עדיף לחכות לדי.וי.די).

הנה הביקורת שלי – שנייה תוך כמה חודשים – על הסרט. (את "הסוס הלבן", המוקרן לצידו, לא ראיתי. מישהו ראה? ממליץ?)
continue reading…

ראיתי אתמול את "מצפן הזהב" וחשבתי שהסרט די קטסטרופלי. ניסיתי בכוח להיכנס אליו, להיסחף על ידו, להיות מוקסם ממנו. התלהבתי מהילדה, מהאפקטים הבאמת נהדרים, מהעיצוב הנפלא, ומהפסקול של אלכסנדר דספלה (מועמדות מובטחת, לא?). אבל העלילה, הסיפור, ההרפתקאות, כל מה שהיה אמור לסחוף אותי פנימה פשוט לא עבדו. גרוע מזה: הם היו ממש איומים בעיניי. לא האמנתי לכלום. ושנאתי את ניקול קידמן בלהט. לא את הדמות שלה – שאמורה להיות מכשפתית – אלא את קידמן עצמה.
היה רגע, בערך אחרי שעה וחצי של סרט, בו מסתיים קרב גורלי, מעין קליימקס עלילתי, והגיבורה שלנו יוצאת נחושה להציל את דודה/אביה, והזדקפתי בכסא. זה נראה לי כמו תזמון מושלם להשקת המערכה השלישטית אחרי שהוחדרה לסרט הפלגמטי הזה קצת אנרגיה. ציפיתי לחצי שעה אחרונה של סרט שתציל את מה שבא קודם. הנחתי שמדובר בסרט של שעתיים. אלא שאז, בדיוק אז, בעודה פונה הילדה להשלים את הרפתקאתה, הסרט הסתיים. אה, יהיה סרט המשך? יופי, עוד פעם שילמתי 35 שקל לטריילר? אולי שהוליווד תפסיק כבר לתכנן את סרטי ההמשך ותגרום לנו להתעניין קודם בסרט הראשון, כדי שבכלל יתחשק לנו לראות את הסרט הבא.
אני מניח שבגלל הגיבורה בנות 12 אמורות לחבב את הסרט הזה.
אולם רב חן 1 היה מלא למדי אמש ב-21:50, ערב גשום. קבוצה גדולה של נערות אמריקאיות גדשה את האולם. ספרתי קרוב למאה צופים. ביציאה היו כמה בני נוער שהישוו את הסרט לספר. לא קראתי את הספר, אבל הסרט לא גרם לי להרגיש שהחמצתי משהו יוצא דופן. ברדק היסטרי. שיעמום מפואר. די סבלתי.

קראו גם: דורון פישלר. דורה. אני.

=========

את ההצעה הכי טובה ששמעתי עד עכשיו לתרגום שם הסרט של מישל גונדרי – "Be Kind Rewind" – סיפק לי אבנר שביט. ההצעה המוצלחת שלו: "במחילה, גלגל להתחלה". זה מצחיק בעיניי. אני תומך.

=========

אני כבר לא יודע מתי ייצא "קונטרול" של אנטון קורבין בארץ – הדיווח האחרון היה ינואר (למה ינואר? למה?), ומאז לא שמעתי עדכונים. בכל מקרה, פסקול הסרט כבר בחנויות הדיסקים ולצידו הוצאות מחודשות של שני אלבומי האולפן של ג'וי דיוויז'ן. כתבתי על הלהקה כמה מילים בגיליון "פנאי פלוס" מאתמול.

========

ארבעת התסריטאים/בלוגרים הכי טובים בהוליווד הפגינו שלשום יחד. ויש תיעוד. משמאל לימין: ג'ון אוגוסט ("גו", "צ'רלי בממלכת השוקולד"), ג'יין אספנסון ("באפי"), ג'וש פרידמן ("מלחמת העולמות"), קרייג מייזין ("מת לצעוק").

=========

לפני שלושה חודשים שמעתי על מצלמת ההי-דפינישן החדשה והכנראה-מהפכנית, Red One, ועל הסרט הקצר שפיטר ג'קסון צילם איתה, כדי להפגין את איכויותיה. ואתמול במייל עודכנתי שהמצלמה הגיעה סוף סוף גם ארצה. תמצאו אותה בחברת השכרת ציוד הצילום און-אייר, בשדרות ההשכלה בתל אביב. "מה מצלמים איתה כרגע?", ניסיתי לברר – אולי ללכת לראות אותה בפעולה. ענו לי: "כרגע זה בלתי ניתן לצלם בה פרויקטים ארוכים בגלל בעיות של הורדות ושמירת הקבצים השוקלים טרות על טרות של הארד-דיסקים". במילים אחרות: פרסומות? מי שיש לו פרטים נוספים, מוזמן לעדכן.

ואם Red One באמת תהפוך לכזו סנסציה בתולדות הטכנולוגיה הקולנועית, זה הסרט שיוכל להתגאות בעובדה שהוא הסרט הראשון באורך מלא שצולם בה:

המודעה הבאה הופיעה באתר תעשיה.קום ואני מביא אותה כאן כלשונה. מי שרוצה לתמוך, להתנדב, להצטרף מוזמן ליצור קשר עם רוני, מפרסמת המודעה, במייל המופיע בסופה (ויה דרורית):

סטונדטים ששובתים ברחבי הארץ התארגנו לקבוצה גדולה מאוד והחליטו שהם רוצים לעורר אימפקט מטורף בתקשורת כדי שיתיחסו אליהם. נמאס להם לשבת בבית אדישים הם התחילו לכתוב תסריטים קצרים לסרטונים וכרגע הם מחפשים את הסטודנטים והחבר'ה הצעירים מתחום הקולנוע שיסייעו להם להוציא את זה לפועל. המטרה- להפיץ את הסרטונים, בני הדקה בערך בכל הרשתות החברתיות באינטרנט וכמובן להגיע גם לטלוויזיה או יותר נכון להיות במצב שהיא תגיע אלינו
חברת הפקה כבר הסכימה לנדב לנו ציוד צילום ולהעמיד לרשותנו חדרי עריכה, אבל כמו שאתם יודעים, זה לא מספיק.
בשלב זה אני התנדבתי לעזור להפיק את הפרוייקט אבל גם זה לא מספיק, אני צריכה את עזרתכם. אז מי מוכן להרתם למאבק? או יותר נכון מה אנחנו צריכים:
תסריטאים- שיכתבו מערכונים פסיכיים לגמרי ברוח השביתה ואפשר כבר להתחיל לשלוח במייל
במאים- מוכשרים ומטורפים שמסוגלים לתקתק עבודה בזריזות
שחקנים- שמסוגלים לאלתר ולהחליף דמויות בקצב מטורף
סאונדמן- להקליט סאונד ביום הצילום
עוזרי הפקה- ליום הצילום
צלם- ליום הצילום
עורכים- לעריכה זריזה ומהירה של הסרטונים

מיותר לציין שהכל בהתנדבות אבל למטרה כל כך נעלה, תחשבו מתי בפעם האחרונה תרמתם למשהו באמת חשוב ויצירתי הם באמת זקוקים לנו ואנחנו באמת יכולים לעזור. הפרוייקט חייב לצאת לפועל כמה שיותר מהר ולכן חוץ מתסריטים ועריכה מדובר בסך הכל ביום צילום אחד שתצטרכו להרתם אליו. אנחנו אמנם רק בשלב הרעיון, אבל נשמח לקבל כל עזרה שהיא. מחכה לשמוע מכם
רוני
sirtonimshvita@gmail.com

אשמח, כמובן, להציג את הסרטונים בבכורה כאן.

המודל, אני מניח, הוא זרם הסרטונים של התסריטאים השובתים בהוליווד. והנה מגיע עוד אחד (ויה ניקי פינק):

ה-NBR, גוף סמי-קיקיוני שלא מסונף לא לתעשייה ולא לתקשורת, אבל יש לו גישה, ותק וכוח בתוככי הוליווד, הוא זה שמפרסם ראשון מדי שנה את זוכיו בפרסי השנה, ובכך הוא למעשה הראשון שמצמצם את רשימת הסרטים הפוטנציאליים לאוסקר ל-10-20 הבולטים ביותר (ה-NBR מעדיף לחלק כמה שיותר ציונים לשבח לכמה שיותר פרסים ובכך למשוך כמה שיותר כוכבים ומפיקים לסעודת הגאלה בינואר בה מחולקים הפרסים בפועל). "ארץ קשוחה", של האחים כהן, נבחר אצלהם לסרט השנה. טים ברטון הוא במאי השנה על "סוויני טוד". רטטוי" הוא סרט האנימציה. ו"הפרפר ופעמון הזכוכית" של ג'וליאן שנאבל (הפקה אמריקאית דוברת צרפתית) הוא הסרט הזר של השנה (עם ציון ל"ביקור התזמורת" במסגרת הסרטים הזרים הבולטים הנוספים של השנה).
הנה רשימת הפרסים המלאה:

Best Film: NO COUNTRY FOR OLD MEN
Best Director: TIM BURTON, Sweeney Todd
Best Actor: GEORGE CLOONEY, Michael Clayton
Best Actress: JULIE CHRISTIE, Away From Her
Best Supporting Actor: CASEY AFFLECK, The Assassination of Jesse James by the Coward Robert Ford
Best Supporting Actress: AMY RYAN, Gone Baby Gone
Best Foreign Film: THE DIVING BELL AND THE BUTTERFLY
Best Documentary: BODY OF WAR
Best Animated Feature: RATATOUILLE
Best Ensemble Cast: NO COUNTRY FOR OLD MEN
Breakthrough Performance by an Actor: EMILE HIRSCH, Into The Wild
Breakthrough Performance by an Actress: ELLEN PAGE, Juno
Best Directorial Debut: BEN AFFLECK, Gone Baby Gone
Best Original Screenplay (tie):
DIABLO CODY, Juno and NANCY OLIVER, Lars and the Real Girl
Best Adapted Screenplay: JOEL COEN and ETHAN COEN, No Country For Old Men

Top Ten Films:
(In alphabetical order)
THE ASSASSINATION OF JESSE JAMES BY THE COWARD ROBERT FORD
ATONEMENT
THE BOURNE ULTIMATUM
THE BUCKET LIST
INTO THE WILD
JUNO
THE KITE RUNNER
LARS AND THE REAL GIRL
MICHAEL CLAYTON
SWEENEY TODD

Top Five Foreign Films:
(In alphabetical order)
4 MONTHS, 3 WEEKS, 2 DAYS
THE BAND’S VISIT
THE COUNTERFEITERS
LA VIE EN ROSE
LUST, CAUTION

Top Five Documentary Films
(In alphabetical order)
DARFUR NOW
IN THE SHADOW OF THE MOON
NANKING
TAXI TO THE DARKSIDE
TOOTS

Top Independent Films
(In alphabetical order)
AWAY FROM HER
GREAT WORLD OF SOUND
HONEYDRIPPER
IN THE VALLEY OF ELAH
A MIGHT HEART
THE NAMESAKE
ONCE
THE SAVAGES
STARTING OUT IN THE EVENING
WAITRESS

אבל השאלה האמיתית היא איך לתרגם לעברית את שמו של הגוף הזה – ה-National Board of Review – שהוקם בתחילת המאה ה-20 בכלל כגוף צנזורה. הוא לא "איגוד המבקרים" או "אגודת המבקרים" כפי שלפעמים מתייחסים אליו בתקשורת בארץ. אולי "ועד הביקורת הלאומי"?
תוספת: ענבל בתגובות הציעה, ואני אימצתי, את התרגום הכי מדויק לשם של הגוף הזה – "המועצה הלאומית לביקורת". אז מעתה ה-NBR הוא המל"ב.