מתוך JellyWolf, סרט קצר עבור שאנל שביימה עלמה הראל
אתמול היה יום טוב לפרסומות לבשמים. נתקלנו בזה כמה פעמים בעבר: חברות בשמים לוקחות במאים בעלי שם לביים סרטים קצרים כדי להעביר אווירה וחושניות ותדמית (כי ריח לא עובר טוב בצילום). העלינו בעבר סרטים/פרסומות של מרטין סקורסזי, ווס אנדרסון וונג קאר וואי, ודיוויד או. ראסל. ועכשיו צרפו להם שני שמות נוספים.
יממה חלפה אחרי הטוויסט הגדול בתולדות האוסקרים, שהגיע ארוז בתוך התקלה ההפקתית הכי גדולה בתולדות האוסקרים – כשוורן בייטי ופיי דאנוויי הקריאו את השם הלא נכון בקטגוריית הסרט הטוב ביותר והעניקו את האוסקר הסופי ל״לה לה לנד״ במקום ל״אור ירח״ שהיה הזוכה האמיתי. לקח להפקת הטקס שתי דקות, בהן שלושה ממפיקי ״לה לה לנד״ נאמו את נאומי הזכייה שלהם – עד שהטעות התבררה.
יממה אחרי, ג׳ימי קימל, מנחה הטקס, חזר לעבודה הרגילה שלו בתור מנחה תוכנית הלילה של איי.בי.סי, ובמונולוג הפתיחה שלו הסביר מה קרה שם, ״אני לא רק הייתי מנחה הערב, אלא גם הבלש הראשי. המנחה הוא השריף של הטקס. הייתי יכול לזרוק את וורן בייטי לכלא אם רציתי״. הנה הסיפור המלא:
אם לא ראיתם את הטקס, גללו עד למטה, כי הטקס הזה הסתיים עם אחת התקלות הגדולות, המשונות, המביכות והמפתיעות בתולדות האוסקרים. ספוילר: הוכרז שם הסרט הלא נכון. זה קרה שלוש שעות ו-45 דקות אחרי שהטקס התחיל.
פקסטון (משמאל), עם קווין בייקון וטום הנקס ב״אפולו 13״. Photo by Universal/REX/Shutterstock (5884100j)
בעוד אנחנו מתלבשים יפה ומתכוננים לאוסקרים מגיעה הידיעה העגומה שביל פקסטון, אחד משחקני המשנה הכי טובים של הוליווד בשנות התשעים, הלך לעולמו בגיל 61. פקסטון נכנס לניתוח לב, ולא התאושש ממנו. פקסטון, יליד פורט וורת, טקסס, היה מבחינתי הקמע של ג׳יימס קמרון: מתפקיד קטן ב״שליחות קטלנית״, לתפקיד קצת פחות קטן ב״שובו של הנוסע השמיני״, לתפקיד המאהב של ג׳יימי לי קרטיס ב״שקרים אמיתיים״ ולבסוף לתפקיד בן-דמותו של קמרון עצמו ב״טיטאניק״, בתפקיד החוקר הימי שאובססיבי לגלות את צפונות הטיטאניק בסיפור המסגרת של הסרט.
הוא שיחק לצד טום הנקס וקווין בייקון ב״אפולו 13״, ותפקידו הטוב ביותר, לדעתי, היה ב״תוכנית פשוטה״ של סם ריימי. צופי הטלוויזיה מכירים אותו היטב בזכות התפקיד הראשי שלו בחמש העונות של ״אהבה גדולה״ ב-HBO.
בשנתיים האחרונות כתבתי את הימורי האוסקרים שלי ל״מאקו״, בתשע השנים שלפני כן, ל״פנאי פלוס״ ובחמש השנים שלפני כן ל״העיר״, וכן הלאה. השנה נדמה היה לרגע שלראשונה, טקסט הימורי האוסקר – וסיכום עונת הפרסים – ייכתב לראשונה באופן בלעדי לבלוג. אלא שאז, באופן לא צפוי הגיע טלפון ממוסף ״מוצ״ש״ של ״מקור ראשון״: הם רוצים את הימורי האוסקר שלי. לא ממש הבנתי למה עיתון שעוסק ביהדות יתעניין בפסלי הזהב של האוסקר – עבודה זרה, ללא ספק – אבל לא שאלתי. ישבתי לכתוב. בחמשת הימים שחלפו מאז שהטקסט הזה ירד לדפוס, החלטתי לשנות את אחד ההימורים שלי.
שימו לב: ההימורים שלי מכילים כמה רגעים שבהם משאלת הלב גוברת על ההגיון הפשוט. זו טעות קרדינלית בהימורי אוסקר (או הימור בכלל), אבל בגלל ש״לה לה לנד״ הולך לזכות בשבעה עד תשעה פסלונים, הרגשתי שאני יכול להמר על שניים מהם שלא יילכו אליו, מתוך מחשבה של ללכת על כל הקופה. אם הימורים, עד הסוף. אבל מי שרוצה תחזית שקולה יותר, כזאת שתעזור לו לנצח את ההימורים בין החברים, יש גם את האופציה הזאת בפנים. אז הנה הם, הימורי אוסקר 2017. לא רק מי יזכה, אלא גם מה יקרה בטקס:
גם בסוף השבוע של האוסקרים המשיכו לחלק פרסים. זה התחיל עם פרסי הסזאר בצרפת, שם זכה ״היא״ של פול ורהובן בפרס הסרט. איזבל הופר זכתה בפרס השחקנית על תפקידה באותו סרט (ומשם עלתה על טיסה שתיקח אותה ללוס אנג׳לס). קסאבייה דולן זכה בפרס הבימוי והעריכה על סרטו ״זה רק סוף העולם״, גספר אולאל זכה בפרס השחקן על הסרט הזה (בקרוב בפסטיבל הקולנוע הצרפתי). ״אני, דניאל בלייק״ זכה בפרס הסרט הבינלאומי. ג׳ורג׳ קלוני בפרס סזאר הכבוד, וציטט את העיתונאי אדוארד מורו, גיבור סרטו ״לילה טוב ובהצלחה״, בנאום שדיבר נגד טראמפ והעידן שבו פחד ושנאה הפכו למוטיב כלל עולמי. לרשימת הפרסים המלאה.
===================
גם זו כבר מסורת: יממה וחצי לפני האוסקרים מתכנסים אנשי תעשיית הקולנוע העצמאית באוהל על שפת הים בסנטה מוניקה לחלוקת פרסי האינדיפנדנט ספיריט, המוענקים לקולנוע עצמאי ודל תקציב (עד 20 מיליון דולר). המטרה, כל השנים, היתה להיות האנטי-אוסקר: אירוע בשבת בצהריים, על החוף, בכפכפים. במשך 26 שנה, זה עבד: מי שזכה באינדיפנדנט ספיריט ידע היטב שלמחרת הוא לא יזכה באוסקר (חוץ מ״פארגו״). אלא שבחמש השנים האחרונות זה השתנה, ופרסי האינדיפנדנט ספיריט חזו ארבע פעמים את זוכי האוסקר (״ספוטלייט״, ״בירדמן״, ״12 שנים של עבדות״, ״הארטיסט״). זה בעיקר מעיד על השינוי שחל באופי הסרטים שזוכים באוסקר. השנה, ״לה לה לנד״ היה סרט יקר מדי כדי שיוכל להתקבל לאינדיפנדנט ספיריט, לכן זה היה הערב של ״אור ירח״, שזכה בפרס העריכה, הצילום, התסריט, הבימוי והסרט.
איזבל הופר זכתה גם כאן בפרס השחקנית על ״היא״, והיא הצליחה להגיע בזמן לאירוע שהתקיים 24 שעות אחרי שזכתה בפרס הסזאר.
קייסי אפלק זכה בפרס השחקן על ״מנצ׳סטר ליד הים״.
״המכשפה״ של רוברט אגרס זכה בפרס סרט הביכורים. ״טוני ארדמן״ זכה בפרס הסרט הבינלאומי. ״או.ג׳יי: תוצרת אמריקה״ זכה בפרס הסרט התיעודי.
עם כל אהבתי ל״לה לה לנד״ ול״המפגש״, אני חייב להודות שהמקבץ הכי מסעיר, אינטליגנטי, מרגש ומגוון השנה באוסקרים מתרכז בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. ראיתי ארבעה מחמשת הסרטים המועמדים וארבעתם היו מהסרטים שהכי אהבתי בשנת 2016 (ראו כאן). ״אש על המים״ הוא כמו סרט של אנגלופולוס, אבל תיעודי; ״החיים, סרט מצויר״ הוא הסרט שהכי ריגש אותי השנה; ״ה-13״ היה פוליטי, מסעיר ומבריק; ו״או.ג׳יי: תוצרת אמריקה״, שעם קרוב לשמונה שעות הוא הסרט הארוך ביותר בתולדות האוסקרים, הוא יצירת מופת של שימוש בחומרי ארכיון כדי לסיפור סיפור מוכר מאוד, שנטחן בתקשורת, אבל לספר אותו מנקודת מבט שונה לחלוטין ופוקחת עיניים (הסרט החמישי, ״אני לא הכושי שלך״, דיוקן של הסיפור ג׳יימס בולדווין על ידי הבמאי ראול פק, יוקרן בפסטיבל דוקאביב הקרוב). חמשת הסרטים מציגים את שני הנושאים החברתיים הבולטים ביותר השנה באוסקר: זכויות הפליטים (״אש על המים״), ומתחים גזעיים בתוך ארצות הברית (״החיים, סרט מצויר״, הלא-פוליטי מבין החמישי, כמו ״לה לה לנד״, הוא סרט שהזכיר לי למה אני כל כך אוהב קולנוע).
הנה גרסה מורחבת לטקסט שכתבתי לגיליון פברואר של ״ליברל״, על מלחמות הגזע האמריקאיות כפי שהן משתקפות באוסקרים ובקטגורייה התיעודית.
תשעה סרטים מועמדים לפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר. שמונה מהם הוצגו או מוצגים בבתי הקולנוע בישראל (יוצא הדופן הוא ״גדרות״, שביים דנזל וושינגטון, ושלא נראה שהוא מתוכנן להפצה בישראל בשלב זה). הפתעה ראשונה: יש התאמה מסוימת בין מועדפי האקדמיה האמריקאית ובין חביבי המבקרים – חמישה מבין שמונת הסרטים זכו לציון ממוצע מעל 4. הפתעה שניה: ״לה לה לנד״ זוכה גם אצל המבקרים, עם ציון ממוצע של 4.3 כוכבים (ושלושה ציוני 5 כוכבים). הפתעה שלישית: המקום השני שייך ל״באש ובמים״, שעלה כבר באוגוסט וירד. הנה דירוגי מבקרי הקולנוע לסרטי האוסקר:
שלושה סרטים חדשים נכנסו השבוע לטבלה, שניים מהם בוגרי פסטיבל קאן האחרון: ״טוני ארדמן״ הוא הסרט הגרמני הכי מדובר של השנה; ״עניינים אישיים״ הוא סרטה העדין ורב ההומור של הבמאית הנצרתית מהא חאג׳; ו״טריינספוטינג 2״ הוא סרט ההמשך ללהיט ההוא מ-1996, שהגדיר במוזיקה ובסמים את דורוף והזניק את הקריירה של הבמאי דני בויל, לפני האוסקר שלו.
״טוני ארדמן״ יוצר פיצול קיצוני למדי בין המבקרים עם ציונים שנעים בין 2 כוכבים ל-5 כוכבים.
״לה לה לנד״. מתוק מדי?
האזינו לפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. והשבוע: ספיישל ״לה לה לנד״ לכבוד האוסקרים. לחצו על הנגן או הורידו כאן
תגובות אחרונות