בשנתיים האחרונות כתבתי את הימורי האוסקרים שלי ל״מאקו״, בתשע השנים שלפני כן, ל״פנאי פלוס״ ובחמש השנים שלפני כן ל״העיר״, וכן הלאה. השנה נדמה היה לרגע שלראשונה, טקסט הימורי האוסקר – וסיכום עונת הפרסים – ייכתב לראשונה באופן בלעדי לבלוג. אלא שאז, באופן לא צפוי הגיע טלפון ממוסף ״מוצ״ש״ של ״מקור ראשון״: הם רוצים את הימורי האוסקר שלי. לא ממש הבנתי למה עיתון שעוסק ביהדות יתעניין בפסלי הזהב של האוסקר – עבודה זרה, ללא ספק – אבל לא שאלתי. ישבתי לכתוב. בחמשת הימים שחלפו מאז שהטקסט הזה ירד לדפוס, החלטתי לשנות את אחד ההימורים שלי.

שימו לב: ההימורים שלי מכילים כמה רגעים שבהם משאלת הלב גוברת על ההגיון הפשוט. זו טעות קרדינלית בהימורי אוסקר (או הימור בכלל), אבל בגלל ש״לה לה לנד״ הולך לזכות בשבעה עד תשעה פסלונים, הרגשתי שאני יכול להמר על שניים מהם שלא יילכו אליו, מתוך מחשבה של ללכת על כל הקופה. אם הימורים, עד הסוף. אבל מי שרוצה תחזית שקולה יותר, כזאת שתעזור לו לנצח את ההימורים בין החברים, יש גם את האופציה הזאת בפנים. אז הנה הם, הימורי אוסקר 2017. לא רק מי יזכה, אלא גם מה יקרה בטקס:

continue reading…

גם בסוף השבוע של האוסקרים המשיכו לחלק פרסים. זה התחיל עם פרסי הסזאר בצרפת, שם זכה ״היא״ של פול ורהובן בפרס הסרט. איזבל הופר זכתה בפרס השחקנית על תפקידה באותו סרט (ומשם עלתה על טיסה שתיקח אותה ללוס אנג׳לס). קסאבייה דולן זכה בפרס הבימוי והעריכה על סרטו ״זה רק סוף העולם״, גספר אולאל זכה בפרס השחקן על הסרט הזה (בקרוב בפסטיבל הקולנוע הצרפתי).  ״אני, דניאל בלייק״ זכה בפרס הסרט הבינלאומי. ג׳ורג׳ קלוני בפרס סזאר הכבוד, וציטט את העיתונאי אדוארד מורו, גיבור סרטו ״לילה טוב ובהצלחה״, בנאום שדיבר נגד טראמפ והעידן שבו פחד ושנאה הפכו למוטיב כלל עולמי. לרשימת הפרסים המלאה.

===================

גם זו כבר מסורת: יממה וחצי לפני האוסקרים מתכנסים אנשי תעשיית הקולנוע העצמאית באוהל על שפת הים בסנטה מוניקה לחלוקת פרסי האינדיפנדנט ספיריט, המוענקים לקולנוע עצמאי ודל תקציב (עד 20 מיליון דולר). המטרה, כל השנים, היתה להיות האנטי-אוסקר: אירוע בשבת בצהריים, על החוף, בכפכפים. במשך 26 שנה, זה עבד: מי שזכה באינדיפנדנט ספיריט ידע היטב שלמחרת הוא לא יזכה באוסקר (חוץ מ״פארגו״). אלא שבחמש השנים האחרונות זה השתנה, ופרסי האינדיפנדנט ספיריט חזו ארבע פעמים את זוכי האוסקר (״ספוטלייט״, ״בירדמן״, ״12 שנים של עבדות״, ״הארטיסט״). זה בעיקר מעיד על השינוי שחל באופי הסרטים שזוכים באוסקר. השנה, ״לה לה לנד״ היה סרט יקר מדי כדי שיוכל להתקבל לאינדיפנדנט ספיריט, לכן זה היה הערב של ״אור ירח״, שזכה בפרס העריכה, הצילום, התסריט, הבימוי והסרט.

איזבל הופר זכתה גם כאן בפרס השחקנית על ״היא״, והיא הצליחה להגיע בזמן לאירוע שהתקיים 24 שעות אחרי שזכתה בפרס הסזאר.

קייסי אפלק זכה בפרס השחקן על ״מנצ׳סטר ליד הים״.

״המכשפה״ של רוברט אגרס זכה בפרס סרט הביכורים. ״טוני ארדמן״ זכה בפרס הסרט הבינלאומי. ״או.ג׳יי: תוצרת אמריקה״ זכה בפרס הסרט התיעודי.

רשימת הפרסים המלאה.

עם כל אהבתי ל״לה לה לנד״ ול״המפגש״, אני חייב להודות שהמקבץ הכי מסעיר, אינטליגנטי, מרגש ומגוון השנה באוסקרים מתרכז בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר. ראיתי ארבעה מחמשת הסרטים המועמדים וארבעתם היו מהסרטים שהכי אהבתי בשנת 2016 (ראו כאן). ״אש על המים״ הוא כמו סרט של אנגלופולוס, אבל תיעודי; ״החיים, סרט מצויר״ הוא הסרט שהכי ריגש אותי השנה; ״ה-13״ היה פוליטי, מסעיר ומבריק; ו״או.ג׳יי: תוצרת אמריקה״, שעם קרוב לשמונה שעות הוא הסרט הארוך ביותר בתולדות האוסקרים, הוא יצירת מופת של שימוש בחומרי ארכיון כדי לסיפור סיפור מוכר מאוד, שנטחן בתקשורת, אבל לספר אותו מנקודת מבט שונה לחלוטין ופוקחת עיניים (הסרט החמישי, ״אני לא הכושי שלך״, דיוקן של הסיפור ג׳יימס בולדווין על ידי הבמאי ראול פק, יוקרן בפסטיבל דוקאביב הקרוב). חמשת הסרטים מציגים את שני הנושאים החברתיים הבולטים ביותר השנה באוסקר: זכויות הפליטים (״אש על המים״), ומתחים גזעיים בתוך ארצות הברית (״החיים, סרט מצויר״, הלא-פוליטי מבין החמישי, כמו ״לה לה לנד״, הוא סרט שהזכיר לי למה אני כל כך אוהב קולנוע).

הנה גרסה מורחבת לטקסט שכתבתי לגיליון פברואר של ״ליברל״, על מלחמות הגזע האמריקאיות כפי שהן משתקפות באוסקרים ובקטגורייה התיעודית.

continue reading…

תשעה סרטים מועמדים לפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר. שמונה מהם הוצגו או מוצגים בבתי הקולנוע בישראל (יוצא הדופן הוא ״גדרות״, שביים דנזל וושינגטון, ושלא נראה שהוא מתוכנן להפצה בישראל בשלב זה). הפתעה ראשונה: יש התאמה מסוימת בין מועדפי האקדמיה האמריקאית ובין חביבי המבקרים – חמישה מבין שמונת הסרטים זכו לציון ממוצע מעל 4. הפתעה שניה: ״לה לה לנד״ זוכה גם אצל המבקרים, עם ציון ממוצע של 4.3 כוכבים (ושלושה ציוני 5 כוכבים). הפתעה שלישית: המקום השני שייך ל״באש ובמים״, שעלה כבר באוגוסט וירד. הנה דירוגי מבקרי הקולנוע לסרטי האוסקר:

continue reading…

שלושה סרטים חדשים נכנסו השבוע לטבלה, שניים מהם בוגרי פסטיבל קאן האחרון: ״טוני ארדמן״ הוא הסרט הגרמני הכי מדובר של השנה; ״עניינים אישיים״ הוא סרטה העדין ורב ההומור של הבמאית הנצרתית מהא חאג׳; ו״טריינספוטינג 2״ הוא סרט ההמשך ללהיט ההוא מ-1996, שהגדיר במוזיקה ובסמים את דורוף והזניק את הקריירה של הבמאי דני בויל, לפני האוסקר שלו.

״טוני ארדמן״ יוצר פיצול קיצוני למדי בין המבקרים עם ציונים שנעים בין 2 כוכבים ל-5 כוכבים.

continue reading…

״לה לה לנד״. מתוק מדי?

האזינו לפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. והשבוע: ספיישל ״לה לה לנד״ לכבוד האוסקרים. לחצו על הנגן או הורידו כאן

continue reading…

אחד הפרויקטים של ריצ׳רד שיקל, שהלך השבוע לעולמו

תודה לכולם על הסבלנות. בשבוע וחצי האחרון עבדתי על שני פרויקטים חוץ-בלוגיים שמצצו את הזמן שלי; טיפלתי בענייני הבלוג, שיזכה בקרוב לתמיכה קטנה; ובעיקר הכנתי לנו חתיכת פרויקט אוסקרים שיתחיל לרוץ מחר, עד יום ראשון בלילה, ליל הלייב בלוג המסורתי שלנו. זה יהיה הלייב בלוג ה-12 של ״סינמסקופ״ מהאוסקרים, אז שימו כבר עכשיו שעון מעורר ליום ראשון בלילה ב-3:00 לפנות בוקר.

================

לפני ארבע שעות ננעלה ההצבעה לאוסקרים. כמה ״לה לה לנד״ יקבל? דנזל או קייסי? אמה או נטלי או איזל? מפתיע שבשנה שאמורה להיות כל כך צפויה, יש עדיין כמה פינות באוסקר שעדיין מצליחות לייצר מתח. ביום ראשון אפרסם כאן את הימורי האוסקר שלי. אני תקוע בקטגוריית השיר.

================

אין סיכוי שאצליח לרכז את כל הכותרות שהחמצתי בשבוע וחצי האחרונים. אבל הנה כמה כותרות שחייבים לציין:

continue reading…

חמישה סרטים חדשים נכנסו השבוע לטבלה. הם של במאים מסין, צ׳ילה, איטליה וארה״ב. בשניים מהסרטים תמצאו את גרטה גרוויג ובילי קרודופ, שניהם סרטים של במאים על נשים. שניים מהם סרטי אקשן שמושפעים מסרטי המזרח הרחוק. הסרטים הם: ״ג׳קי״, פורטרט של דמותה של ג׳קי קנדי, בימים אחרי רצח קנדי, בשנות הששים; ״נשות המאה העשרים״ הוא דרמה על משפחה באמריקה של שנות השבעים; ״החומה הגדולה״, סרט מפלצות סיני-יפני; ״ג׳ון וויק 2״ הוא סרט המשך ללהיט האקשן של קיאנו ריבס מלפני שלוש שנים; ו״זרים מושלמים״ הוא סרט איטלקי שזכה בפרס האקדמיה האיטלקית, על חברים המתכנסים לארוחת ערב והסודות שלהם נחשפים זה מול זה.

דיברתי על ״החומה הגדולה״ ועל ״ג׳קי״ בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. לחצו על הנגן או הורידו כאן

בשבוע שעבר תהיתי איך זה יתכן ששני סרטים ישראליים (״מעבר להרים ולגבעות״ ו״נדיה – שם זמני״) מופצים באותו סוף שבוע. והשבוע אני תוהה: רגע, לאן נעלם ״נדיה – שם זמני״? אחרי שבוע בלבד בבתי הקולנוע הסרט נעלם. הוא מוצג בחלק מבתי הקולנוע פעם ביום, ובחלק רק פעם בשבוע. מי מוציא סרט אחרי שנתיים, עם פרסום חוצות, לשבוע אחד? מישהו יוכל פעם לספר לנו מה זה נקרא ״להפיץ סרט?״.

תיקון והתנצלות: ״נדיה״ אכן נעלם מרוב ההקרנות בסינמה סיטי וביס פלאנט, אבל הוא ממשיך להיות מוקרן באופן סדיר ומלא בסינמטק תל אביב ואת זה פספסתי. לכן, לא היתה סיבה להוציא אותו מהטבלה. הוא הוחזר למקומו בצירוף התנצלות.

יצאו מהטבלה: ״שתיקה״ (אחרי חודש), ״חי את הלילה״ (אחרי שלושה שבועות), ״נדיה – שם זמני״ (אחרי שבוע), ״בגרות״, ״אמונת המתנקש״, ״להתאהב מעל לראש״.

continue reading…

כל הזוכים בפרסי הבאפט״א הערב

עוד שבועיים לאוסקר, ובעונה הזאת החלטתי לדווח רק על הפרסים שאותם ״לה לה לנד״ מפסיד, כי אחרת איפה כאן החדשות? וכך, חלף שבוע מאז ש״לה לה לנד״ זכה בפרס גילדת הבמאים (DGA) ולא דיווחתי על זה כאן, כי מישהו חשב אחרת?

הערב הגיעה לסיומה עונת הטרום-אוסקרים עם הענקת פרסי האקדמיה הבריטית (הבאפט״א), פרס שבשנים האחרונות הפך לא רק לחזאי אוסקר מוצלח מאוד, הוא גם מדי פעם מסגיר מה יהיו ההפתעות באוסקרים. זכרו, יש לא מעט חברי אקדמיה אמריקאית שגרים באנגליה והם גם חברי האקדמיה הבריטית. רוצים להמר על הפתעות? תתחילו עם דב פאטל מ״סארו, הדרך הביתה״ לשחקן משנה (במקום מהרשלה עלי מ״אור ירח״). ו״קובו, אגדה של סמוראי״ לסרט אנימציה (במקום זוטרופוליס״). כל השאר התנהל פחות או יותר על פי התחזיות והציפיות, כש״לה לה לנד״ זוכה בחמישה פרסים.

זוכי הבאפט״א הערב:

continue reading…

שני סרטים חדשים נכנסו השבוע לטבלה, שניהם ישראליים. אני חושב שזה נורא ששני סרטים ישראליים יוצאים באותו סוף שבוע, ועוד שני סרטים שפונה לקהל זהה. אני לא יודע איך דבר כזה קורה, אבל זה תקלה חמורה, כמעט חבלה. שני הסרטים ינזקו מכך. המפיצים חייבים ליצור סיכום ג׳נטלמני שהם לא מוציאים שני סרטים ישראליים המתחרים זה בזה. ואם לא, קרנות הקולנוע צריכות להתנות את קבלת מענקי ההפצה בזה. כך שבמצב שנוצר, אין מנוס אלא להכריז שהמומלץ מבין השניים הוא ״מעבר להרים ולגבעות״ של ערן קולירין, שהוקרן בפסטיבל קאן האחרון והיה מועמד לפרס אופיר על הסרט הטוב ביותר. סרט חכם, מושחז, מטריד ונוגע ללב. הסרט השני הוא ״נדיה – שם זמני״ שביימה טובה אשר. שניהם מצולמים בירושלים, שניהם עוסקים בדמויות על קווי תפר פוליטיים וגיאוגרפיים וברגעי משבר. אבל סרטו של קולירין מזנק כמעט אל ראש הטבלה.

יצאו מהטבלה: ״אנשים שהם לא אני״, ״הנוסעים״, ושני הסרטים עם איימי אדמס – ״יצורים ליליים״ ו״המפגש״.

continue reading…