דמיאן שאזל ומל גיבסון
זו אחת המסורות שאני הכי מחבב בעונת האוסקרים: ה״הוליווד ריפורטר״ מכנס לשיחה סביב שולחן אחד כמה מהבמאים המדוברים של עונת הפרסים. בתחילת הדרך הם ניסו להמר בבחירות שלהם מי יהיו הבמאים שיהיו מועמדים לאוסקר על בימוי וככה לבחור אותם. אבל בהמשך הם גם התחילו להתחשב במינונים, תמהילים וייצוגים, להיות יותר נאורים מהאקדמיה ולשבץ במפגשים האלה גם במאים שחורים ו/או נשים, גם אם האקדמיה לא ממהרת לתת להם מועמדויות. וכך, השנה, סביב השולחן יושבת גם מירה נאיר, שסרטה, ״המלכה של קאטווה״ (סרט על שחקנית שח מאוגנדה), זכה לשבחים, אבל אין לו שום קשר לעונת האוסקרים. גם אוליבר סטון לא קשור. סרטו, ״המרגל סנודן״ לא צפוי להיות במירוץ האוסקרים, אבל הוא שם טוב ומרואיין מצוין. לעומת זאת, בארי ג׳נקינס (״אור ירח״) ודמיאן שאזל (״לה לה לנד״) יהיו שני היוצרים המובילים בתחרות השנה. לדנזל וושינגטון יש סיכוי מסוים להיות מועמד כבמאי או כשחקן על סרטו ״גדרות״. והכי מסקרן: האם למל גיבסון יש איזשהו סיכוי להיות מועמד עם סרטו ״הסרבן״? יש כאלה שחושבים שכן (מל גיבסון גם מסגיר מתי השיחה הזאת התקיימה: הוא עם זקן עצום כאן, אבל בגלובוס הזהב הוא היה מגולח למשעי, כך שזה צולם לפני הגלובוסים).
דנזל וושינגטון הוא כוכב המפגש הזה ומי שגונב את ההצגה בכל פעם שהוא מדבר. ונראה שהוא גם הכי סקרן מכולם וכשזה נדרש, הוא גם הופך להיות המראיין. ״האם מישהו מכם חלם כילד שהוא יהיה במאי?״, הוא שואל את עמיתיו מסביב לשולחן. כולם אומרים לא, חוץ מדמיאן שאזל, הצעיר בחבורה, בן 32, שעונה: ״מעולם לא דמיינתי משהו אחר. בהתחלה רציתי להיות וולט דיסני, אז ציירתי הרבה. ואז רציתי להיות ספילברג״.
continue reading…
תגובות אחרונות