דרום אפריקה הולכת חזק השנה בקולנוע, לא? קודם "מחוז 9 " ועכשיו "אינוויקטוס", שזה בדיוק כמו "מחוז 9 ", רק בלי החיזרים. וסרט שכמעט מתבקש לתת לו את הכותרת "במאי לבן, לב שחור" (פראפרזה על סרט אחר של קלינט איסטווד) והאמת שלקח לי זמן להתחמם על הסרט הזה, ולהתחבר אליו, אבל בסופו של דבר הוא […]
פורסם ב"פנאי פלוס", 14.1.2010 מכירים את זה שלהקה מתפרקת וחבריה מתחילים להוציא אלבומי סולו? זה רגע די חושפני, לא? פתאום מתחוור מי היה באמת המוכשר בחבורה, מי שם היה הדומיננטי יותר. בקולנוע זה כמעט לא קיים, אלא אם יגיע יום ובו האחים כהן יחליטו שהם רוצים להתחיל לביים בנפרד. מקרה נדיר שכזה קרה לפני עשר […]
למה נזכרתי בזה פתאום? אסביר מחר. פורסם ב"העיר", 8.1.2004 ג'יימס אדיקשן עיניים גדולות, לב ענק וחוש הומור מפתיע במורכבותו ובמסריו הופכים את "מסעות ג'יימס בארץ הקודש" לסרט הישראלי החכם והמוצלח ביותר של השנה החולפת משום מה הרביתי לחשוב על רפי בוקאי המנוח במהלך הצפייה השנייה שלי ב"מסעות ג'יימס בארץ הקודש". קודם כל, כי השם המעט […]
זהירות, ספוילר בפסקה הראשונה. אני אוהב להצביע על הרגעים האלה בסרטים שבהם הסרט לוחץ לך על כפתור במוח (או בלב) וכל הגוף נדלק כמו עץ חג מולד. רגעים חמקמקים, בוודאי סובייקטיביים מאוד, אבל ששם נמצאת האהבה שלנו לסרטים, מקום בו אנחנו מכריזים "אני הולך עם הסרט הזה". הרגע הזה מגיע ב"הקופסה" כמעט בסופו. עד אז […]
"הבודדים". בלוז לירוקי המדים אחרי שסוף השבוע שעבר הוקדש לסיכומי העשור, הנה ביקורת הקולנוע הראשונה שלי לשנת 2010. היום ומחר, סרטים ישראליים. ראשון: "הבודדים" של רנן שור. סרט עם לא מעט בעיות, אבל גם כמה וכמה רגעים מצוינים ונחרתים. פורסם ב"פנאי פלוס", 6.1.2009 האתגר הכי גדול בעת הצפייה ב"הבודדים" הוא בראש ובראשונה להתמודד עם הציפיות. […]
במבט לאחור, נדמה לי ש"תלוי באוויר", אותו ראיתי השבוע, אומר כמעט את כל מה ש"קפיטליזם, סיפור אהבה" אומר, אבל בצורה מרגשת יותר ופחות דמגוגית. השורה התחתונה: כסף זה לא הדבר הכי חשוב בחיים. אבל לשמוע את פרנק סינטרה (או מישהו שנשמע כמותו) מבצע את "האינטרנציונל" בכותרות הסיום של הסרט כמעט הצדיק את הסרט כולו. בישראל […]
פורסם ב"פנאי פלוס", 16.12.2009 =אנחה=. מה אני עושה עם הסרט הזה? אולי כסרט תיעודי הייתי מוצא בו עניין, כי הוא מספר סיפור אמיתי שקרה בשנות השמונים ומנסה להוציא לאור תופעה מצמררת: יש עדיין מדינות – אירן, למשל – שבהן סוקלים למוות נשים. כאילו שסקילה למוות אינה דבר מספיק מזעזע, “סוראיה מ.” מספר את סיפורה של […]
שני דברים הפתיעו אותי בצפייה ב"אווטאר". האחד, שג'יימס קמרון בחר לביים סרט פנטזיה. לא מדע בדיוני, פנטזיה. כן, מתרחש בעתיד ועל כוכב אחר, אבל "אווטאר" הוא יותר "שר הטבעות" מ"הנוסע השמיני" (למרות שהעלילה נושקת שוב ושוב ל"שובו של הנוסע השמיני" של קמרון). הדבר השני: שיש אנשים שהביעו תמיהה לגבי איכות התסריט שקמרון כתב ל"אווטאר". משונה. […]
דמדומים 2: נער הזאב ובת הים תהייה: כשאנשי יונייטד קינג החליטו לקרוא ל"New Moon" "ירח חדש", אני מניח שהם עשו את זה בכוונה, כן? כלומר, זה לא שהם לא יודעים איך מתרגמים "New Moon" לעברית (הם יודעים, הרי לספר שעליו מבוסס הסרט קוראים בעברית "מולד הירח"). כלומר הם לקחו החלטה – מסחרית, מן הסתם – […]
פורסם ב"פנאי פלוס", 9.12.2009 השנה ימלאו עשור לקריירה הקוךנועית של ספייק ג'ונז (שנולד בתור אדם שפיגל). אחרי שהיה סקייטר, צלם, ואז במאי קליפים ופרסומות, הוא עבר ב-1999 לבימוי סרטים עלילתיים עם "להיות ג'ון מלקוביץ'”, שיתוף הפעולה הראשון שלו עם צ'רלי קאופמן. אבל זה לא היה הסרט הראשון שהוא תכנן לביים. את הקריירה הקולנועית שלו ג'ונז […]
תגובות אחרונות