באנו לרמות טוב. לא ממש ביקורת. יותר טקסט מדוכדך. אני חייב להודות – וקוראי בלוג זה בוודאי כבר יודעים זאת מזמן: הקולנוע הישראלי יקר לי. בשעה שיש מבקרי קולנוע ששמחים לאידם של הסרטים אותם הם לא אהבו ורק רוצים לראות במפלתם (כמין הוכחה לכך ש"ראו, לא רק אני לא אהבתי, איש לא […]
גברים בס"ד פורסם ב"פנאי פלוס", 11.7.2012 נוהג העולם לומר "לראות זה להאמין". Seeing is Believing. והרי אין לכם משפט שיש בו כל כך מעט אמונה. משפט שכולו ציניות וספקנות. כי מי אומר "כשתראה לי אאמין"? זה שאינו מאמין כלל. לאו דווקא בעניינים רוחניים, גם בכל הקשור לאמון בין בני אדם. מספר […]
צילום יפה של גיל יוחנן בוויינט מהקרנת "לרומא באהבה" בבריכת השולטן בירושלים לפני שאתייחס לסרט (אותו מאוד חיבבתי) אני רוצה לפתוח עם כמה דברים הקשורים לתנאי הצפייה שלי בו שלשום, באירוע פתיחת פסטיבל הקולנוע בירושלים בבריכת השולטן. א. נדמה לי שאמש ראינו בפעם האחרונה הקרנת פילם בבריכת השולטן. אם אכן כך הדבר, […]
א. ראיתי השבוע שני סרטים, ובאופן משונה ובלתי צפוי חשבתי שהם די דומים זה לזה: האחד הוא "קוסמופוליס" של דיוויד קרוננברג, השנה הוא "מעשיה אורבנית" של אליאב לילטי. שניהם עוסקים במסע הרס טראגי של דמות, מסע קולנועי ברכטיאני שנקטע בכל פעם לטובת מונולגים של דמויות משנה שבאות ומנתחות את החיים שסביבנו, ומתארות מצב של עולם […]
"קירות צדדיים" בואו נשלים קצת פערים ונתייחס לסרטים שיצאו בשבועות האחרונים ולא יצא לנו להתייחס אליהם. וכן, יש קו מחבר מאוד אסוציאטיבי ביניהם: שניים מהם מגיעים מארגנטינה ומהונגריה, שתי מדינות שחיו בעבר תחת שלטון דיקטטורי, והשלישי הוא סאטירה אמריקאית על שלטון דיקטטורי. אה, ויש גם קטנה על אוסטרליה. פורסם ב"פנאי פלוס", 20.6.2012 […]
א. מעניין: בסוף השבוע הקרוב יכבוש סשה ברון כהן את ראש טבלת שוברי הקופות בישראל עם שני סרטים שונים: גם "הדיקטטור", שממשיך למלא אולמות, וגם "מדגסקר 3", בו הוא מדבב בשלישית את דמותו של ג'וליאן, מלך הלמורים. ב. לפני ארבע שנים, כשיצא "מדגסקר 2", התפרסו שמועות שבן סטילר הביא את חברו, הבמאי והתסריטאי […]
פורסם ב"פנאי פלוס", 13.6.2012 “טרה פרמה" הוא הסרט השלישי של הבמאי האיטלקי עמנואל קריאלזי שמגיע להקרנות מסחריות בישראל (קדמו לו "רספירו" ו"המסע אל החלום", גם הם סרטים על איים וחלומות הגירה) והסרט הראשון שלו שאני אוהב. בשם, בלוקיישן ובדמויות יש להניח שקריאלזי מכוון אותנו להיזכר ב"האדמה רועדת" של לוקינו ויסקונטי מ-1948. שוב כפר […]
החמישית של זרחין פלא לי הסרט הזה. מה יש בו, מאילו חומרים הוא נאפה, שכבר בסצינה השלישית או הרביעית שלו אני כבר ספוג בדמעות, ומרגיש ריגוש גושי בגרון, וזאת תוך כדי שאני גם צוחק בו, כי יש בו בדיחות נהדרות והומאז' פשוט יפהפה ל"הגשש החיוור". אבל זה גם מבט עמוק על הרווח הצר הזה […]
עודכן. במרכז "פרומתיאוס" עומד דיוויד, בגילומו המבריק של מייקל פסבנדר. דיוויד הוא רובוט עם מוח משלו. כשכל הצוות ישן, הוא ער. ער ולומד. למשל, לומד מ'לורנס איש ערב' על הלכות הקולוניאליאזם. "פרומתיאוס" הוא סרט כה קר, קליני, מדויק וחסר נשמה שנדמה שדיוויד עצמו ביים אותו. יאמר לזכותו של רידלי סקוט: הוא הצליח להקים […]
171 מילה על סרט מעצבן: פורסם ב"פנאי פלוס", 6.7.2012 בראשית היה "לפני הזריחה" של ריצ'רד לינקלייטר, עם ז'ולי דלפי ואיתן הוק: שני אנשים נפגשים, מבלים לילה, מדברים, מתאהבים, נפרדים. תשע שנים אחר כך נוצר "לפני השקיעה", מעין סרט המשך. בהשראתם יצרה דלפי – שהיתה שותפה לתהליך הכתיבה של שני הסרטים האלה באימפרוביזציה של […]
תגובות אחרונות