"לילה אחד במיאמי", ביקורת
"לילה אחד במיאמי". ארבעה גברים בסרט של במאית אחת
דיברתי על "לילה אחד במיאמי" של רג'ינה קינג – כולל המוזיקה מהסרט – בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו כאן
"שטח קרב", ולמה ההכרזה של נטפליקס על 71 סרטים ל-2021 מדאיגה אותנו
"שטח קרב" של נטפליקס. כדורי סרק
דיברתי על "שטח קרב" ועל סרטי 2021 של נטפליקס בחצי הראשון של פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו כאן
סיכום 2020: הסינים כבשו את צמרת טבלת שוברי הקופות
"השמונה מאות". אפוס מלחמה סיני, בינתיים לא זמין לעיניים מערביות
דיברתי על The Eight Hundred בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו כאן
סיכום 2020: לאן נעלם הקולנוע הישראלי?
אתר ה-vod של קולנוע לב. איפה הסרטים הישראליים?
את הטקסט הבא כתבתי ל״מוסף כלכליסט״ רגע לפני ראש השנה. כעת, שלושה חודשים אחרי, הוא עולה כאן כחלק מסיכום שנת 2020 בקולנוע, שנה שבה לא רק בתי הקולנוע היו סגורים, אלא שבה המפיקים והמפיצים הישראליים (וגם קרנות הקולנוע) נכנסו להלם קטטוני ולא הוציאו אף סרט ישראלי חדש. אני מוסיף בסוף הטקסט עדכון אקטואלי.
"נשמה" (פיקסאר), ביקורת
״נשמה״. מסע לעולם הבא
דיברתי על ״נשמה״ (כולל קטעים מהפסקול של טרנט רזנור ואטיקוס) בחצי השני של פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו כאן
סיכום 2020: סרטי השנה של "סינמסקופ"
האודיסיאה לסרט השנה
דיברתי על סרטי השנה שלי בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. האזינו כאן
"וונדר וומן 1984", ביקורת (חלק א')
"וונדר וומן 1984". אולפני וורנר דחפו את המפיצים המקומיים מתחת לאוטובוס
האמת של דיוויד מאמט (ראיון)
דיוויד מאמט בביתו בלוס אנג׳לס. מתחיל מבראשית
שבע שנים שדיוויד מאמט לא הוציא סרט חדש שהוא כתב או ביים, מאז ״פיל ספקטור״, סרט הטלוויזיה שלו ל-HBO עם אל פצ׳ינו. הוא זכה בפוליצר על כתיבת המחזה ״גלנגרי גלן רוס״ והיה מועמד לאוסקר על התסריטים של ״פסק דין״ ו״לכשכש בכלב״ והתסריט שלו ל״הבלתי משוחדים״ של בריאן דה פלמה הפך אותו לסופרסטאר. הוא תסריטאי עילוי, ולא היה לנו את קוונטין טרנטינו בלי הדיאלוגים המהירים כצרור יריות והעלילות מרובות הטוויסטים שהפכו לסימן ההיכר שלו. אבל כיום מאמט, בן ה-73, מרגיש שהוא מנודה מהוליווד, שהוא הוכנס לרשימה שחורה. הסיבה: הוא ימני והוא זועם. בשנים האחרונות הוא כותב לא מעט מאמרים לכתב העת השמרני ״נשיונל רוויו״ והוא חושב שדונלד טראמפ היה הנשיא הטוב ביותר של אמריקה, ״בוודאי בימי חיי״.
שוחחתי עם מאמט לפני כמה שבועות באמצעות זום מביתו בלוס אנג׳לס – כשאשתו, השחקנית הבריטית רבקה פידג׳ן (ששיחקה בסרטיו ״הכבוד של ווינסלו״ ו״הקשר הספרדי״) עוזרת לו עם כל הצדדים הטכניים של ההתחברות למחשב ולאינטרנט (מאשתו הראשונה, לינדזי קראוז, ששיחקה בסרטיו הראשונים, נולדו לו שתי בנותיו, המחזאית קלרה מאמט, והשחקנית זושיה מאמט). השיחה התקיימה במסגרת סדרת מפגשים חודשיים תחת הכותרת ״לפגוש את המאסטרים״ ביוזמת בית הספר לקולנוע מעלה. המפגש עם מאמט הוקרן בשבוע שעבר כחלק מתכני הפסטיבל הראשון לקולנוע יהודי בתל אביב. כי גם את זה צריך לדעת: לפני כ-33 מאמט חזר בתשובה. בערך.
״כשהייתי בן 40 התחלתי ללמוד על יהדות, כי אשתי רצתה שנתחתן בחתונה יהודית. אני, בתור יהודי מתבולל ואפיקורס, רק רציתי לברוח מכל מה שקשור ליהדות. אבל אז גם אני הלכתי איתה לשיעורי מבוא ליהדות, ומצאנו רב נהדר, הרב מרדכי פינלי, וגיליתי שאני לא יודע כלום על יהדות ושהטקסטים היהודיים הרבה יותר מעניין מ׳הניו יורק טיימס׳ ובטח שיש בהם יותר אמת״.
תגובות אחרונות