אז איך יקראו ל"The Amazing Spiderman" בעברית? "ספיידרמן המדהים"? "ספיידרמן הגדול מכולם"? בעוד שנה (פחות שבועיים) הואיוצא. מארק ווב הוא ("500 ימים של סאמר") הבמאי. ויש לי דווקא כמה דברים בטריילר הזה שעוררו את סקרנותי, אבל יש לי בעיה אחת: הסרט הזה ייצא בדיוק עשר שנים אחרי שקולומביה ומארוול השיקו את סדרת "ספיידרמן" הקודמת, שיצאה לדרך אחרי שנים של תסבוכות משפטיות. בדרך כלל, כשעושים רי-בוט או רימייק זה לסרט או לסרה שחלף דור שלם מאז הגרסה הקודמת. אבל הבדל של עשר שנים? הרי כל קוראי הבלוג הזה, אני די בטוח, כבר היו צופי קולנוע פעילים ב"ספיידרמן" הקודם, האם הם (אנחנו) צריכים לשמוע איך הסיפור מתחיל מ-ה-ת-ח-ל-ה? נראה כאילו הוליווד פשוט מאוהבת ב-origin stories, סיפורי מוצא, על איך גיבורי על התחילו ונוצרו ונהיו. בשעה שאני מעדיף לקבל את הסיפור מהאמצע. יש גיבור-על, כולנו יודעים איך הוא נהיה כזה, והנה הרפתקאה חדשה שלו.

אז הנה, יש כבר טריילר מלא ומקיף למדי, שנה לפני:

ועכשיו יש גם פוסטר

הנה זה בא: סרט האימה השני של ישראל. ואחרי "כלבת", מגיע תורם של החתולים: "חתולים על סירת פדלים". נדב הולנדר ויובל מנדלסון ויהונתן בר אילן כתבו וביימו והפיקו קומדיית אימה טראשית וקאמפית במיוחד, מצחיק ומגעיל במידות שוות (ראיתי בפסטיבל קולנוע דרום והתבדרתי כהוגן, פיטר ג'קסון של 1991 היה מתגאה בהם). מיכאל מושונוב ודנה פרידר ומיכאל הנגבי ושמואל וילוז'ני בתפקידים הראשיים (לווילוז'ני, בשיא הכנות, מגיעה מועמדות לאופיר על תפקידו בסרט. הוא מבריק שם. מצחיק ומפחיד כאחד). הנה מושונוב ופרידר בטיזר המבריק לסרט, שייצא מתישהו איפשהו בקרוב:

אתמול פרסמה נירית אנדרמן ב"גלריה" סיכום מקיף ומרשים של כל הפיאסקו סביב הפרסים בפסטיבל ירושלים, והמחיר שהבלאגן הזה עשוי להפיל על כל תעשיית הקולנוע הישראלית. חלמאות גמורה כל מה שקרה שם. מאז שבת שמעתי בעצמי כמה וכמה סיפורים על אחורי הקלעים של הפסטיבל וצוותי השיפוט, ונשמע שהברדק בירושלים חוגג. מצער.

================

ב"סקרין דיילי" מסכמים את פרסי פסטיבל ירושלים ומאזכרים את עניין ביטול הפרס לסרט הביכורים. אני תוהה האם ב"סקרין דיילי" יופיע דיווח יותר אישי ויותר מפורט על כל מה שקרה מאחורי הקלעים בצוות השיפוט כי מייק גודרידג', העורך של "סקרין דיילי", היה אחד השופטים.

================

צפו היום ב"מותרות" של דוד אופק בערוץ יס דוקו. האופן שבו אופק מצליח למצוא דימוי ויזואלי/דרמטי שהופך את הסגר הישראלי על עזה לסצינה סוריאליסטית במיוחד שכמו נתלשה הישר מתוך "והספינה שטה" של פליני. ולאבנר שביט ב"וואלה", אופק אומר דברים שכדאי לשים לב אליהם על השינוי שחל בנקודת התצפית של הבמאים הדוקומנטריים בישראל בשנים האחרונות:

"בדור הקודם של היצירה התיעודית על הכיבוש הנטייה היתה לעקוב אחר הסבל של הנכבש, אבל אז הבנו שיש כאן בעיה, כי זה לא לעניין שבמאי ישראלי שחי בניחותא יעשה סרט על מצוקה של אחרים ואז יילך ויסתובב איתו בכל מיני פסטיבלים ברחבי העולם. בפסטיבל סאנדנס, למשל, החליטו לחלק חלק מכספי הזכייה של סרט תעודה גם למושאי התיעוד שלו, כדי לצמצם קצת את הקיטוב בין הגורל של הבמאים ושל הדמויות שהם עשו עליהם סרטים. מבחינתנו, הפתרון כרגע זה להפחית את ההתמקדות במי שאנחנו לא חיים את החיים שלו".

והוא מתייחס שם גם לבלאגן של פרס סרט הביכורים בפסטיבל ירושלים ואומר בקול רם את הדבר הנכון: מרגע שחולק הפרס, אסור היה לבטלו.

=================

ארי פולמן יקח הפסקה השבוע מהעבודה על "הקונגרס" כדי לעמוד בראש חבר השופטים בפסטיבל סארייבו. נקווה שלא יפסלו שם אף פרס שהוא וצוותו יבחרו להעניק.

זה שיעשע אותי מאוד! קליפ עם בובות (action figures) שהן לא מריונטות (כמו "טים אמריקה") ולא אנימציה (כמו, נגיד, הקליפים של מישל גונדרי), אלא מעשה כפיים. אופן עשיית הקליפ נחשפת במהלכו. ועד אז, זה מעין משפחת פארטרידג' פוגשת את "מת לחיות 2 ". או משהו כזה. הנה הביסטי בויז (מארחים את סנטי גולד) בקליפ החדש והמחופף של ספייק ג'ונז:

ברקע: מספר הצופים ב"הפשע של הנרי" באמריקה

פורסם ב"פנאי פלוס", 13.7.2011

אני מנסה, בחיי שאני מנסה. אני מנסה להפנים שברוב מוחלט של המקרים ההחלטה איזה סרט להביא למסכי הקולנוע בארץ לעולם לא תהיה רפרטוארית, אלא אך ורק כלכלית, לפחות בקרב המפיצים הגדולים. מדי פעם אני עדיין נופל בפח וחושב שכשמביאים סרט ארצה המסר הסמוי הוא שמישהו צפה בסרט ואמר "הסרט הזה טוב לטעמי, ואני מאמין שהוא יביא קהל". ואני עדיין מאמין שיש מפיצים בארץ שעדיין עובדים ככה. אבל אצל הגדולים? יותר ויותר אני מגלה שכל השיקולים הם אך ורק כלכליים, ולא רפרטוארים.

אני, למשל, לא מאמין שמישהו צפה ב"הפשע של הנרי" ואמר לעצמו "וואו! סרט ענק, אנחנו חייבים להביא את הסרט הזה ארצה". אני כן מאמין שהוא הובא כי הוא נקנה כחלק מחבילת סרטים, או שעלות הבאתו ארצה כה נמוכה שהוא יכסה את עלות הפצתו גם אם מספר מועט של צופים.

"הפשע של הנרי", שיעלה בארץ מחרתיים, הופץ באמריקה באפריל השנה. אילו עוד סרטים הופצו בסמוך אליו? "מים לפילים", למשל, שהיה אמור לצאת בארץ לפני כשבועיים אבל נגנז ברגע האחרון. סרט בינוני מאוד, אבל עם צילום יפה. לא פחות רע מ"הפשע של הנרי". אז למה זה כן וזה לא? הימור שלי: זה יקר וזה זול. עוד סרטים שהופצו במקביל ל"הפשע של הנרי": "ארתור"? נגנז. "Your Highness"? נגנז. "פול"? נגנז. "יומנו של חנון 2 "? בחזקת נעדר. "סידר ראפידס" ו"Win Win"? נעלמו. "סופר", "מעקף מיק" וסרט האימה "אינסידיוס"? לדעתי בכלל לא נקנו. אז איך הרוויח "הפשע של הנרי" את הפרוטקציה האדירה של הפצתו בארץ? סוד (אולי המפיקה הישראלית של הסרט, לימור סיון, מי שהפיקה את סרטיה של רבקה מילר, יודעת את התשובה).

וכך, פעם נוספת, נתקענו עם סרט שנראה כמו שאריות של חבילת הפצה. מישהו כאן נתקל ב"השוד המלוטש" מלפני כמה חודשים – סרט שאולי בלבל כמה צופים לחשוב שבגלל שוויליאם ה' מייסי ומורגן פרימן אולי זה סרט איכותי? ובכן, "הפשע של הנרי" הוא כמעט שידור חוזר. לא בעלילה, אלא רק באופן שבו סרט על שוד יכול להיות כל כך נטול אנרגיה וכריזמה.

ב"הפשע של הנרי" מגלם קיאנו ריבס דמות פלגמטית לחלוטין ואיטית קליטה, שמסתבכת על לא עוול בכפה בשוד כושל. למרות שהוא לא ממש עשה כלום, הוא היחיד שנתפס, נשפט ונכלא. אחרי שהוא יוצא מהכלא ומבין שאיבד גם את בת זוגו בדרך, הא מחליט לראשונה להיות פרו-אקטיבי, להשיל מעליו את קליפת הלוזר ולשדוד את הבנק שעל שדידתו הוא כבר ישב בכלא. ברמת התיאור בשורה אחת בפוסטר הרעיון חינני: אם כבר שילמת את המחיר, למה לא לעשות את הפשע? אלא שרעיונות טובים לחוד ביצועים כושלים לחוד.

בחזרה לעלילה: הוא משכנע את חברו לתא הכלא (ג'יימס קאן) להצטרף אליו לפעולה. כשהוא מגלה שמנהרה מימי חוק היובש מחברת את הבנק עם התיאטרון הסמוך, הסרט מקבל תפנית והופך לדרמת תיאטרון בה ריבס מתאהב בשחקנית (ורה פרמיגה) ומשתלב בחזרות לקראת בכורת ההצגה "גן הדובדבנים" של צ'כוב כסיפור כיסוי. וכך, מי שרצה לשקם את חייו באמצעות שוד בנק, מגלה שדווקא התיאטרון הוא המפתח שלו לשינוי ולחופש (ונו, גם לאהבה).

האמת, קיאנו ריבס דווקא מתאים היטב לדמות ואולי זו הדמות שהורגת את הסרט: גיבור כה אטום וחסר חיים שהסרט מצטייר מיד בדמותו. בכמה סצינות של ג'יימס קאן הסרט מתעורר לשניה לחיים, אבל אז מתברר שגם אם סשה גרווסי, התסריטאי (שחתום על "טרמינל", סרט אני מאוד אוהב), הצליח לייצר כמה סצינות מעניינות, הגיע הבמאי ושדד לסרט את החיוּת.

מישהו יכול לדווח על איכות התלת מימד של "הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק ב'" בבתי הקולנוע שאינם קולנוע לב בתל אביב?

ההמלצה שלי: חפשו עותקים דיגיטליים שאינם תלת מימדיים בבתי הקולנוע הקרובים אליכם. כמי שראה את הסרט הקודם גם בפילם וגם בדיגיטלי, אני מבטיח לכם שאיכות התמונה (והסאונד) בעותק הדיגיטלי טובה בהרבה. אז איפה יש עותקים דיגיטליים דו-מימדיים של "הארי פוטר 7.2"? שאלתי את מפיצי הסרט וקיבלתי רשימה. רושמים?

בסינמה סיטי בגלילות ובראשון לציון, ובגלובוסמקסים בנתניה, מודיעין, באר שבע, קרית ביאליק, נהריה ואשדוד. אם הרשימה הזאת אכן מלאה זה אומר שאם אתם לא רוצים לראות את "הארי פוטר" בתלת מימד אין לכם מה לחפש ביס פלאנט ובלב.

==============

פרשת עמקגייט הירושלמית הגיעה לסיומה הערב בפתרון עקום אבל מספק (לטעמי): הפרס לסרט הביכורים יוענק לשני הסרטים שכנראה פיצלו את השופטים, ובמחווה ג'נטלמנית – המעט שהפסטיבל יכול לעשות אחרי הברדק הזה – יקבל כל אחד מהם את מלוא סכום הפרס: 35 אלף שקלים. הסרטים הזוכים הם "עמק תפארת" של הדר פרידליך ו"השוטר" של נדב לפיד. אה, כן: אמרתי לכם! מהתחלה אמרתי ש"השוטר" יזכה גם בפרס הצילום וגם בפרס הביכורים. והנה, צדקתי. באופן עקלתוני, ובכל זאת.

עדכון, 22:00: רגע, זה לא נגמר. מתברר שלא. עכשיו יוצרי "השוטר" מודיעים שהם מוותרים על הפרס. ויגאל מולד-חיו, מנהל הפסטיבל, נכנס במישל ריאק בחזרה. רגע, מאוחר מדי לבטל את כל הפסטיבל?

אני שמעתי היום כמה סיפורים מאוד לא מחמיאים על החיים כשופט בפסטיבל. משהו שם מקולקל.

=================

מחלקת גלגול עיניים: איך יקראו בעברית ל"Cowboys And Aliens"? "בוקרים וחיזרים", כמובן. סתם, צוחקים אתכם: "הפלישה למערב". בנס, בנס ניצלנו מזה שיקראו ל"סופר 8 " "הפלישה למערב התיכון". "הפלישה למערב", שיוצא בסוף השבוע הקרוב באמריקה (כמה מתערבים שזה יהיה פלופ?) יגיע ארצה ב-18.8.

==============

אם אתם גרים באיזור חולון ובא לכם לראות את הסרט התיעודי שביימתי "שרון עמרני, זכרו את השם", הוא יוקרן בסינמטק חולון ביום שלישי הבא (26.7) ב-20:30, יחד עם "ל"ג בעומר", סרט הגמר של עמרני ז"ל בסם שפיגל, שצולם ברחובות חולון. אחרי ההקרנה יהיה מפגש שאלות ותשובות איתי. כל הפרטים והכרטיסים, כאן.

כריסטופר נולן רק התחיל את הצילומים לפני שעה בערך, ולכן יש לו רק סצינה אחת לחשוף בפניכם – עם קומישנר גורדון (גארי אולדמן) הגוסס ומתחנן שבאטמן ישוב לטפל ברשע בעיר – ועוד קצת עבודת מחשב/מיניאטורות. כל שאר השוטים בטיזר הראשון ל"האביר אפל חוזר" לקוחים מהסרט הראשון בסדרה, אולי כדי להזכיר לנו שזה הסיפור של ברוס וויין כאן, ולא של הג'וקר.

הנה הטיזר הראשון לסרט הבא של כריסטופר נולן, הבאטמן השלישי והאחרון שלו, שנה ויומיים לפני הבכורה:

ראשית, אם אתם לא עוקבים אחר העמקגייט המביך של פסטיבל ירושלים, עשו זאת. עדכנתי את הפוסט פעמיים מאז הפרסום המקורי אמש. והערב: מישל ריאק מכריז שהוא מנתק מגע מהפסטיבל מהעלבון. זו בשורה הרסנית לפסטיבל הירושלמי.

=============

אחרי שראיתי את "אוסטרליה שלי" בפסטיבל ירושלים יצאתי ואמרתי שזה הסרט הטוב ביותר של אניישקה הולנד שראיתי מימיי, ולא מעניין אותי שלבמאי בעצם קוראים עמי דרוזד. מבחינתי זה סרט של אניישקה הולנד. וטראח! יומיים אחר כך אני קורא שפולין בחרה בסרטה החדש של הולנד, המתרחש בימי מלחמת העולם השנייה, להיות נציגה לאוסקרים. לדעתי זו המדינה הראשונה שמכריזה כבר על נציגה לאוסקרים.

ואפרופו "אוסטרליה שלי": נראה לי שהצלם הפולני של הסרט, אדם סיקורה, בילה בשנה שעברה יותר ימים בישראל מאשר בפולין. לא רק שהוא צילם כאן את "אוסטרליה שלי", אלא גם צילם במדבר הישראלי לא מעט סצינות מהסרט "הרג הכרחי" של יז'י סקולימובסקי. המדבר הישראלי מגלם את המדבר האפגני. הצילום של סיקורה הוא הדבר הכי טוב ב"אוסטרליה שלי".

ואגב "אוסטרליה שלי": האם זה מאוחר מדי להוסיף את שני הסנט שלי ולהכריז שבעיניי זה שם איום ונורא לסרט? גם נורא שבלוני – נראה אתכם לא מבלבלים עם הסרט הגרמני "אלאמניה שלי" שיוצא בקולנוע בעוד שבועיים – וגם נורא מבלבל (אין שום אוסטרליה ב"אוסטרליה שלי"; ולא, זה לא צ'יינטאון).

ובכלל, אני די לא סובל שמות סרטים בגוף ראשון. "אוסטרליה שלי", "אחותי היפה", "החתונה היוונית שלי", "שטן קטן שלי". שמישהו יארגן מהר למפיקים וליוצרים (ולמפיצים) סדנת שמות. כי המצב כאן הולך ומידרדר. כן, אני מדבר אליך, "אדון פידלמן".

==============

עדכון מהפקת "הערת שוליים": הסרט הגיע כבר ל-170,000 צופים. אם כך, הוא יגיע בוודאי גם ל-200,000 צופים. מרשים. ואגב, בשבועיים האחרונים כמעט כל יום מגיעה אליי הזמנה לאיזשהו כנס או יום עיון הקשור לרט. פעם זה פאנל של פרופסורים מהאוניברסיטה העברית, פעם זה מורים בבית מדרש יהודי,זה אחד הסרטים הכי מדוסקסים בזמן אמת שנתקלתי בהם. אני מעריך שזה עניין של ימים עד שמישהו יפרסם מסלול טיול ירושלמי בעקבות הלוקיישנים של הסרט.

==============

סליחה על הזחיחות, אבל נורא מדגדג לי כבר להגיד: אמרתי לכם! כשפרסמתי את טבלת תחזית הקופות לקיץ שברתי את הראש בניסיון לפצח איזה סרט יהיה אלוף הקיץ: "רובוטריקים 3 " או "הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק ב'". בחרתי ב"הארי פוטר" מתוך שלל נימוקים (ואינטואיציה). ובכן, שלושה ימים אחרי בכורתו ונראה שקלעתי בול. ספק אם יהיה סרט שיצליח להשיג את הקטר המשתולל הזה. רק מה, נראה שהמספרים עליהם הימרתי היו נורא שמרניים: "רובוטריקים 3 " נמצא כבר עכשיו ב-300 מיליון דולר, והוא יעצר איפשהו בין 350 ל-400, ו"הארי פוטר" – אם לא תהיה צניחה היסטרית בסוף השבוע השני – יחצה בקלות את ה-400 ואפילו ה-500 מיליון דולר, לא?

טוב, עד כאן הזחיחות, כי בשאר הסעיפים אני בינתיים די רחוק מההימורים, אז הגאווה שלי מוגבלת.

================

המפיק חיים מנור הלך היום לעולמו בגיל 66. מנור מוכר בעיקר כמפיק טלוויזיה ("מי רוצה להיות מיליונר", "גלגל המזל") אבל הוא גם הפיק את "כיכר החלומות" (לשעבר "כיכר המיואשים", אם כבר מדברים על שמות נואשים), סרטו של בני תורתי שחיבבתי מאוד. "סינמסקופ" משתתף בצער המשפחה והחברים על האובדן.

כשיצאתי מ"הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק ב'" השמיני בצהריים צייצתי בטוויטר כך: "דיוויד ייטס שבר את הכישוף של אלפונסו קוארון. למרות פתיחה מחורבנת ואפילוג מיותר, 'הארי פוטר 8' הוא הסרט הטוב בסדרה".

יפ.

מעניין מאוד מה יעלה בגורלו של דיוויד ייטס עכשיו. הוא הובא כמין במאי-כוכב בהתהוות להארי פוטר ונשאר שם לארבעה סרטים. כלומר, האיש הזה הכניס במו ידיו כ-4 מיליאד דולר לעסקי הקולנוע. ולהבדיל מכל קודמיו בתפקיד (כריס קולומבוס, שהיה שם לשני הסרטים הראשונים; אלפונסו קוארון, שהגיע לשלישי, במה שנחשב לטוב בסרטי ובספרי הסדרה; ומייק ניואל, שהגיע לסרט הרביעי וייבש לנו את הצורה) ייטס הגיע מבלי שידענו לזהות איזה מין במאי הוא. אולי הוא היה סתם קבלן עבודה בסדרה שכבר התנהלה מעצמה ולא היתה יותר זקוקה לאגואים של במאים מפורסמים ומפונקים. ולעיתים, כך גם נראו התוצאות. אלא שכמעט בכל סרט היה לפחות רגע אחד – או שניים – של "אוקיי, רגע, מי האיש הזה, הוא הפתיע עכשיו במשהו מעניין". שוט מרשים. סצינה מדויקת. בכל פעם משהו קטן. בסרט השמיני זה הצטבר כמעט לכדי רוב אורכו של הסרט כולו, של רגע אחרי רגע שאני אומר: "זה לא רע בכלל!", ולראשונה מזה שנים באמת אכפת לי מהארי וחבריו המגודלים ומה שיעלה בגורלם. וכעת, עם תום הסדרה אני סקרן למדי לראות מה יעלה בגורלו של הייטס הזה. אני מניח שמבחינת פרנסה, ובהנחה שהוא לא מכור לקוקאין או התגרש שש פעמים, האיש הזה לא צריך יותר לעבוד לעולם. כלומר, אם הוא יקח על עצמו עוד פרויקטים לבימוי זה יבוא רק מאחד משני דחפים: או בצע כסף טהור, או באמת רצון לעשות משהו שמדליק אותו ומעניין אותו.

למשל: אחרי שראיתי את הפוטר השמיני חשתי שהוא היה יכול לקחת על עצמו בלי שום בעיה את "ההוביט" החדש. אבל את זה הוא פיספס. אז מה הוא יעשה? סתם סרטי גיבורי על בתלת מימד? או שהוא יצליח להבריק?

אבל למען הסר ספק, לא הרגשתי מתחילת הסרט שזה הולך להיות הברקה. קודם כל, כי הפתיחה היתה בעיניי איומה. ראיתי את כל הסרטים בסדרה ועדיין התקשיתי להיזכר מי נגד מי ומה ואיך ומה הם רוצים מגרינגוטס. וחשבתי שזו כתיבה מרושלת להחריד מצד ג'יי.קיי רולינג לקחת שתי דמויות טריוויאליות לחלוטין מהספר הראשון ולהפוך אותן לדמויות שכל פתרון העלילה מונח על כתפיהן, עשר שנים אחר כך. ניסיון כה מלאכותי לנסות להוכיח לנו שבעצם הכל תפור יפה-יפה כבר מהספר הראשון. יאללה יאללה.

ולעומת זאת, חשבתי שזה לא פחות מרושל לדחוף באמצע הספר/הסרט האחרון דמות חדשה לגמרי (אחיו של דאמבלדור, בגילומו של קיארן היינדס), שאמורה פעמיים לצוץ בדיוק ברגע האחרון כדי להציל את המצב. יאללה, הגיע הזמן לארוז הכל, לא להתחיל אקספוזיציות חדשות.

אבל מרגע שהארי פוטר ושות' חוזרים להוגוורטס, שם נערכים לקראת בגרנד-פינאלה של הסיפור, הכל מתיישב בול. גם האופן שבו הסרט הזה מסכם כמעט את כל הסרטים שקדמו לו בסדרה – בדמויות ובלוקיישנים – ובעיקר כי היו בו כמה וכמה רגעים קולנועיים מרשימים למדי.

ההמשך, רק למי שכבר ראה את הסרט או קרא את הספר:

לאורך כל הסדרה הרגשתי שלדמותו של סנייפ יש פוטנציאל הרבה יותר גדול. הוא עשה את הזיגזג הצפוי מזה שאנחנו בטוחים שהוא רע, לזה שמתברר שהוא טוב, לזה שמתברר אחר כך שהוא דווקא בוגד מרושע, אבל תמיד חשנו שיש בו מימדים נוספים. סנייפ המרושע תמיד נראה לי החמצה. אז, אכן, סוף הסרט נותן לסנייפ גאולה מרשימה בפלאשבק נהדר שבעצם מציג לנו את דמותו מזווית אחרת לחלוטין, אבל לטעמי הרגע הזה גם הגיע קצת מאוחר מדי, וגם סגר את הסיפור שלו באופן קצת מלאכותי (הכל בגלל שהוא היה מאוהב בלילי פוטר? זה הכל?). הגאולה של סנייפ, לתחושתי, היתה צריכה להגיע הרבה קודם. די בדומה לאופן שבו סיריוס בלק נגאל מיד בסוף הסרט/הספר השלישי.

עניין אחר: יש לי תחושה – ואני די משוכנע שהדי.וי.די של הסרט יבסס אותה – שהמון סצינות ירדו בעריכה בכל המערכה הראשונה של הסרט, לפני גרינגוטס ובין גרינגוטס והוגוורטס. יש שם קפיצות עלילה די בולטות. ובצדק רב: די ברור שמטרת הסרט היא להגיע כמה שיותר מהר להוגוורטס. אם כי, הסצינה של הדרקון הלבקן בשמי לונדון היא מהיפות בסרט, ואולי אף בסדרה, והרגע היחיד שבו היתה איזושהי הצדקה לתלת-מימד (צפו בסרט בעותק דיגיטלי. בכמה מימדים, תחליטו לבד. אבל שיהיה דיגיטלי).

ומבחינתי, שוט הסיום של הסרט הוא כשהארי, הרמיוני ורון עומדים על הגשר ההרוס, אחרי מפלתו של וולדמורט, ומאחוריהם הוגוורטס ההרוס והחבול. האפילוג כעבור 19 שנה היה מבאס לגמרי. גחמה של גב' רולינג, מן הסתם.

אה, ואולי על הנייר השידוך של הרמיוני ורון נראה הגיוני, אבל בסרט אמה ווטסון, שהפכה לדבר הכי טוב בסדרה, נתקעה עם רופרט גרינט האיום, שמכאן יטוס ישר לחיים לצד רינגו סטאר ב"סלבריטי האח הגדול" ושאר פעלויות בלתי קולנועיות של כוכבים שעבר זמנם וקלש שיערם.

ושלא יהיו ספקות: כשיחצה הסרט הזה את סף מיליארד הדולר בקופות עולמיות יתחילו אנשי וורנר בהוליווד לשלח שלמונים לגב' רולינג כדי לברר איך אפשר להחיות את הסדרה. החל מרי-בוט, ועד ספין-אופים ופריקוולים. כל מי שאומר "היה שלום הארי פוטר", לא מבין את הוליווד. תוך חמש שנים הוא חוזר.

עם צאת השבת הגיעה ההודעה מטעם הנהלת פסטיבל ירושלים שהיא שוללת את פרס סרט הביכורים מ"עמק תפארת" של הדר פרידליך בשל ניגוד אינטרסים של אחד השופטים שהעניקו את הפרס. מדובר ככל הנראה במישל ריאק, מנהל "ארטה פראנס", ששותפים להפקת "עמק תפארת".

בעיניי ההודעה הזאת היא חתיכת קשקוש אידיוטי. קודם כל, כי מה שמשתמע מכך הוא שהיה איזשהו מפיק שהיה עסוק כל השבת בלטפטף רעל לאוזני מנהלי פסטיבל ירושלים כדי להטיל ספק באמינותו של האיש ושל הפרס. ואני לא הייתי עוצר שם, כי אם כבר אז הייתי בודק האם יש קשר בין זכייתה של הגר בן-אשר בפרס הבמאית ובין נוכחותה בחבר השופטים של טלי שלום-עזר, שביימה את "סרוגייט", שעוסק בעולם קולנועי/מיני דומה. מבינים, אפשר למצוא דופי בכל אחד ובכל שיקול.

העניין הוא שאנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהשיפוט נעשה על פי דעת הרוב. והיו חמישה שופטים. גם אם אחד מהם הצביע שלא על פי מצפונו אלא על פי אינטרסים זרים, עדיין יש ארבעה אחרים שאמורים לקזז אותו, לא? האם הפרס ניתן על סמך דעתו בלבד? ואם ריאק הוא איש כה כרימטי ששיקוליו הזרים הצליחו לגרום לו לשכנע אותו את עמיתיו – ביניהם שניים ממבקרי הקולנוע המשמעותיים של ימינו – להצביע כראות עיניו, למה הוא בחר בקטגוריית סרט הביכורים ולא בקטגוריה הראשית והבכירה יותר?

עסקנו בעניין הזה מעט בעקבות פסטיבל ונציה, כשקוונטין טרנטינו עמד בראש חבר השופטים שנתן את הפרס הראשי לסרט שביימה האקסית שלו, סופיה קופולה. מהלך שנוי במחלוקת בהחלט שהרים כמה וכמה גבות, בייחוד מצד אלה שציפו לראות את "ברבור שחור" זוכה. אבל הפרס נותר על כנו והפסטיבל נתן גיבוי מלא לטרנטינו, צוותו ובחירותיהם. דבר שבירושלים לא השכילו לעשות.

זה כל העניין בפסטיבלי קולנוע, שתמיד יש בהם משהו קונטרוברסלי, תמיד עולה משהו לא צפוי במפגש בין מקבץ סרטים ובין מקבץ שופטים, שתמיד יהיו אנשים דעתניים ובעלי אג'נדה כזו או אחרת. למקרא ביקורותיו של ריצ'רד שיקל יכולים לבוא יוצרי כמה וכמה מהסרטים ולהוכיח את פסטיבל ירושלים שעל פי טעמו לסרטיהם מלכתחילה לא היה סיכוי איתו. והם צודקים. כל שופט מביא את ההטיה שלו ואת הטעם שלו לשולחן. ואם הפסטיבל מקבל את הטענה שעניין עסקי היטה את שיפוטו של ריאק, הם בזאת מצהירים ששיקול דעתו אינו אמין עליהם, כשזה האיש שגם עומד בראש השיפוט של תחרות הפיצ'ינג השנתית של הפסטיבל, מה שאומר שגם שם הפסטיבל צריך לבחון מחדש את הכרעותיו של ריאק, לא? בקיצור, בעיני זה בולשיט גמור.

ואם ארבעת השופטים האחרים מבינים סולידריות מהי, הם יודיעו להנהלת הפסטיבל שהם כארבעה עומדים מאחורי ההחלטה המקורית ומחזירים ל"עמק תפארת" את הפרס הזה (ואת זה אני כותב כמי שחושב שהפרס הגיע ל"השוטר", אבל שהפנקסנות והנקמנות וקטנות האופי של תעשיית הקולנוע  מחרחרת המדון והבלתי מסוגלת לפרגן של ישראל פשוט מוציאה אותי מדעתי).

תוספת, ראשון בבוקר. נירית אנדרמן מוסיפה הבוקר ב"הארץ" עוד קצת מידע על השטות הזאת:

"הבדיקה בעניין החלה בעקבות פנייתו של מבקר הקולנוע מאיר שניצר ('מעריב') להנהלת הפסטיבל, לאחר הטקס. שניצר תהה כיצד ייתכן שהוחלט להעניק פרס ל'עמק תפארת', בעוד שאחד מחמשת השופטים, מישל ריהק, עומד בראש מחלקת הקולנוע של 'ארטה' צרפת – גוף שהשקיע בסרטה של פרידליך. בהנהלת הפסטיבל בדקו את פרוטוקול הישיבה של חבר השופטים, גילו שריהק אכן השתתף בהצבעה על הענקת הפרס ל'עמק תפארת', והחליטו לבטל את הפרס."

נכון עשה שניצר כשפנה לפסטיבל כדי לקבל תגובה על תהייה שהתעוררה אצלו, וזאת לפני פרסום אייטם שלו על הנושא (שטרם עלה לאינטרנט), אם כי התזמון שלו לבקשת התגובה – כששמו של השופט היה ידוע, והקרדיטים של כל הסרטים היו חשופים לפניו לאורך כל השבוע – מריח קצת כמו רצון לעכור שמחה ולא לעשות צדק. לא טוב עשה הפסטיבל שלא פתר את העניין באופן מהיר יותר ושיביע סולידריות בשופטיו ובמתחריו. נראה אותם מוצאים שופטים לשנה הבאה, עם יחס כזה. הדרך היחידה שבה התנהגות כזאת יכולה להיות מוצדקת מצד הפסטיבל היא רק אם יתברר שהיה תיקו מוחלט בין שני סרטים ושקולו של ריאק הכניע את כף לטובת "עמק תפארת" (ובואו נודה: ריאק עשה עסקים בעבר ובהווה עם כמעט כל המפיקים שהשתתפו בתחרות, אז גיב מי א ברייק).

תוספת, ראשון בערב: ועכשיו מישל ריאק עצמו מגיב. והוא מעוצבן לאללה. ובצדק. פסטיבל ירושלים עשו כאן פאדיחה איומה, וריאק – בראיון לאבנר שביט ב"וואלה" – מכריז שהוא בזאת מנתק מגע מהפסטיבל. זו הכרזה קטלנית לפסטיבל, כי ריאק כנציג "ארטה" הוא מהתומכים העיקריים של תחרות הפיצ'ינג השנתית. התחרות שבה התגלו בעבר "לבנון", "סיפור גדול" וגם… "בוקר טוב, אדון פידלמן". אם אני הייתי פנינה בלייר הייתי כבר מרימה טלפון לכתרי ושחורי ולריאק ולנציגי ה-CNC ומסדר את שינוע התחרות כמות שהיא לפסטיבל חיפה (שם ניסו ליצור לה מעין העתק, שנותר חיוור למדי). בקיצור, מהשניה הראשונה – לפני 24 שעות – היה ברור שיש כאן פשוט טעות היסטרית בשיקול דעת מצד פסטיבל ירושלים. ביזיון.

אגב, תחרות הפיצ'ינג: רק לי ברור שהזוכה הגדול בתחרות הישראלית בירושלים בשנה הבאה יהיה הסרט "למלא את החלל" של רמה בורנשטיין ובעוד שנתיים "אפס ביחסי אנוש" של טליה לביא?