כמה מכותרות היום:

היום התחילו בטבריה צילומי הסרט הבא של שמי זרחין, "העולם מצחיק", שעל חיבתי לתסריט שלו כתבתי כבר כאן.

=================

"כלבת" נקנה להפצה באמריקה ובקנדה. וגם יוקרן בפסטיבל אדינבורו. והוא לא יהיה הסרט הישראלי היחיד שם. גם "המוח החשמלי", סרטו התיעודי של נדב הראל, יוקרן שם. הפסטיבל יפתח ב-15 ביוני.

==============

פששש… קנת טוראן מ"הלוס אנג'לס טיימס" ממש אהב את "הערת שוליים". איך אני יודע? כי בראיון שלו עם יוסף סידר הוא כותב "'הערת שוליים' הוא הסרט שהכי נהניתי ממנו עד כה בפסטיבל (קאן)".

==============

ראיתי היום סוף סוף את "מהיר ועצבני 5 ". אני לא מבין, ממשלת ברזיל שפכה השנים כסף על הוליווד כדי לדאוג ששני הסרטים הכי גדולים של האביב יתרחשו בריו דה ז'נירו? לילדים יש את "ריו", למבוגרים את "מהיר ועצבני 5 ". ואגב, אם אתם בקולנוע ואיכשהו יש לכם דרך להיכנס ל-30 הדקות האחרונות של הסרט, סצינת המרדף עם הכספת הנגררת ומרסקת רחובות שלמים היא הדבר הכי מענג בסרט הזה. ולמען האמת, אחת מסצינות האקשן הכי טובות שראיתי בקולנוע כבר המון זמן.

בשבוע שעבר אירחו מר וגברת אובמה אירוע משוררים בבית הלבן שהיה מורכב משני חלקים. בצהריים נפגשו המשוררים המוזמנים עם תלמידי בית ספר וענו לשאלותיהם; ובערב, באירוע רשמי יותר – ובנוכחות הנשיא והגברת הראשונה – הם הקריאו משיריהם. מתוך מחשבה שגם במוזיקה הפופולרית יש שירה, ולא רק אצל "משוררים", הבריק שם מי שהבריק והזמין לאירוע גם את איימי מאן ואת הראפר קומון. הזמנתו של קומון לבית הלבן עוררה מחלוקת מצד רשת פוקס, שגררה תגובה נורא מצחיקה מצד ג'ון סטיוארט (וזה הפאנץ' ליין שלו. חובה!). אבל על איימי מאן איש לא דיבר. לכן מזל שאני עוקב אחר הפיד הנפלא שלה בטוויטר ממנו למדתי על כך.

הישר מאתר הבית הלבן: זה האירוע עם התלמידים. וזה האירוע החגיגי והרשמי בערב. אבל אני פשוט גזרתי את הקטע הנ"ל של איימי מאן, והעליתי ליו-טיוב. נראה לכם שאובמה יכעס? מישל אובמה, שנכחה בתחילת המפגש, לא נשארה לחלק של מאן שהיה בסוף האירוע. היא שרה את "Save Me", שהופיע גם בפסקול "מגנוליה", וגם עונה על 2-3 שאלות בסוף. חיבבתי את תשובתה של מאן לשאלה "למה עברת הפאנק לפולק". ותשובתה, בתמציתיות היא משהו כזה: א. למדתי לנגן. ו-ב. גיליתי שיש לי רגשות שאני רוצה לשיר עליהם. שני דברים שאין מה לעשות איתם בפאנק.

אגב, לא נראה שונה במיוחד מהאירוע של האחים כהן באוניברסיטה, אה?

אני מודה, אני מחכה ל"סוס מלחמה" ול"לינקולן" יותר. אבל זה הסרט הבא של סטיבן ספילברג, הראשון שלו במושן-קפצ'ר ובתלת מימד, ויש לי תחושה שאחרון שלו לדי הרבה זמן. בדצמבר בכל העולם:

אגב, שימו לב שהטיזר הנ"ל שונה בניואנסים קלים – למשל, משפט הסיום שלו – מהטיזר שעלה לפני שעה ב"וואלה". מעניין.

המפגש עם האחים כהן באוניברסיטת תל אביב הסתיים. הנה הוא במלואו:

אם אתם רוצים לראות את דבריו של נחמן אינגבר לפני, הנה הם.

והנה הלייב-טוויט שלי מהאירוע (וגם אהוד קינן נדחף שם).

ואם אתם רוצים לקבל עדכונים על עוד שידורים חיים מאוניברסיטת תל אביב, לכו לדף הפייסבוק של אגף הווידיאו של האוניברסיטה.

כזכור, היום ב-14:00 יתקיים יום עיון על האחים כהן, בהשתתפות… האחים כהן. מי שרוצה לנסות להיכנס, זה קורה באודיטוריום סמולרש באוניברסיטת תל אביב (החל מ-14:00, כאמור), הכניסה חופשית, והייתי מציע למי שמעוניין פשוט להקדים מאוד לבוא. לצאת, נגיד, עכשיו. אבל אם אתם לא יכולים להגיע, אל דאגה. האירוע יועבר בשידור חי באינטרנט בלינק הזה.

הלו"ז של יום העיון כפי שפרסמתי לפני כעשרה ימים:

הכנס יתחיל ב-14:00 עם ברכות. ב-14:15 ירצה נחמן אינגבר על האחים כהן במשך חצי שעה. … ב-14:45 יעלו האחים כהן עצמם לבמה לשיחה שתנהל אורלי לובין, בהשתתפות שמוליק דובדבני, דני לרנר, דאנה איבגי ורעיה מורג. וב-16:00 הם יענו לשאלות מהקהל, בהנחיית נסלי ברדה. הכינו שאלות מבריקות מראש, אנא.

TLVFEst, הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה בניהולו האמנותי של יאיר הוכנר, ייפתח ב-11 ביוני. הווידיאו הנ"ל, שיצר מיש, הוא סרטון הפתיחה של הפסטיבל.

להבדיל מפסטיבלים אחרים בעולם שבוחרים בעיקר סרטים מיינסטרימיים שבהם יש עיסוק בהומואים, לסביות וטרנסג'נדרים, הפסטיבל של הוכנר ושות' הוא כזה שהולך על הסרטים הכי קיצוניים, הכי מחתרתיים, והוא למעשה חושף לא רק קולנוע קווירי, אלא עולם קולנועי קיצוני, אלטרנטיבי לחלוטין, שנמצא רחוק מכל מיינסטרים. והשנה, כך נדמה, הוכנר הלך הכי קיצוני שאפשר: הוא בחר בסרט של דורון ערן לפתיחת הפסטיבל. דורון ערן?! במאי הסופט-קור של "טהארה" ו"הדרך לעין חרוד"?! סרטו החדש של ערן, "נמס בגשם" (על שם שירו של יהודה פוליקר, אני מניח). אתן לקומוניקט של הפסטיבל להמשיך מכאן:

הדרמה המרגשת מתארת את סיפורה של משפחה הנקלעת למשבר כאשר ההורים מגלים שהילדה, אותה הם ראו כבנם היחיד, מתלבשת בסתר בבגדי נשים. הם מסלקים אותה מהבית וכעבור שנים, כאשר האב גוסס מסרטן, שוכרת האם את שירותיו של בלש פרטי שיאתר אותה. במקום "הבן" מוצא הבלש זמרת יפהפייה במועדון לילה. מנהל הפסטיבל יאיר הוכנר מסביר את בחירתו: ""נמס בגשם" הוא סרט קולנוע אפקטיבי ומרגש עם משחק מעולה. נדיר שסרטי קולנוע ישראלים עוסקים במגדר ותמיד כיף לפתוח את הפסטיבל עם יצרה מקומית. אני מקווה שזאת תהיה מסורת".

טוב, אני מניח שהוא ראה את הסרט ומצא אותו ראוי. מקווה להתנער מהסקפטיות שלי גם אחרי הצפייה. שאר סרטי הפסטיבל באים ממקורות צפויים והגיוניים יותר. את הפסטיבל ינעל סרטו החדש של גרג אראקי, "קאבום". ובמהלך הפסטיבל יוקרן סרטו החדש של תומר הימן, "למלכה אין כתר" (שוב, שם של שיר. הפעם של חוה אלברשטיין. סליחה, לאה גולדברג).

האחים כהן מקבלים את פרס דן דוד, הערב באוניברסיטת ת"א

21:30: הטקס הסתיים.

מוקדם יותר:

20:00:

מהר! אם אתם נכנסים לפוסט הזה בסביבות השעה 20:00 אתם יכולים להיכנס ללינק הזה ולראות את האחים כהן מקבל את פרס דן דוד בסך מיליון דולר. מצחיק, אני לא בטוח אם היה סרט של האחים כהן שהכניס בארץ מיליון דולר בקופות. כך שדן דוד הוא למעשה הבלוקבאסטר הכי גדול שלהם בארץ.

ומוקדם יותר הערב, קיימו האחים כהן מסיבת עיתונאים באוניברסיטת תל אביב (מטעמה מחולק פרס דן דוד) וענו בעמימות אופיינית על כמה שאלות (עמימות לא פחות, אגב). מורשת יהודית בסרטיהם? אולי. מה יהיה סרטם הבא? הם לא יודעים. הנה הדיווח של וויינט. והנה הדיווח של וואלה.

ומוקדם יותר היום התקיימה מסיבת העיתונאים של "הערת שוליים" בפסטיבל קאן, עם יוסף סידר, ליאור אשכנזי ושלמה בראבא (ואריק קנלר בתפקיד המתורגמן). וגם כאן: הורים, יהודים, תלמוד. למעשה, יש לי תחושה שהאחים כהן היו מאוד נהנים מ"הערת שוליים", סרט שיכול לעבוד מצוין כדאבל-פיצ'ר עם "יהודי טוב" שלהם.

משמאל: יוסף סידר, תיירי פרמו (מנהל פסטיבל קאן), יובל שרף (המופיעה בסרט בסצינה אחת בלבד, אבל היא נהדרת בה) ושלמה בראבא, בראש המדרגות בכניסה לפאלה בקאן

במקביל להקרנה הרשמית בפסטיבל קאן, התקיימה בישראל ההקרנה הפומבית הראשונה של "הערת שוליים", סרטו הרביעי של יוסף סידר, בסינמטק חולון (שיחוק אדיר מצידם, אגב). לקאן לא הגעתי, אבל לחולון כן, וכך לפני שהתיישבתי לקרוא מה מבקרי העולם חושבים על סרטו של סידר (שהוקרן לתקשורת בשישי ובשבת), הלכתי לצפות בסרט כדי להתרשם ממנו בעצמי, באופן נקי.

ובכן, התמוגגתי. יוסף סידר מתברר כיוצר שרק הולך ומשתכלל, ראשית כתסריטאי ואז כבמאי, ובסרט הזה  הוא מצליח להפוך את עולם הפילולוגיה לדרמה משפחתית עם אלמנטים של קומדיה שחורה וכמעט-מותחן.  ובאופן מתעתע, הסרט שנראה כאילו הוא ערוך עד דק, נפתח (בסצינה השנייה שלו) דווקא בשוט אחד ארוך-ארוך ופנטסטי: לא בגלל וירטואוזיות המצלמה, אלא כי היא עושה כבוד עצום להחלטת הליהוק המפתיעה של סידר: לקחת את שלמה בראבא (ולא, נגיד, את אסי דיין) לתפקיד הראשי. במשך דקות ארוכות בפתיחת הסרט בראבא, בתפקיד פרופסור אליעזר שקולניק, לא אומר מילה, וכמעט ולא זז אפילו, אבל המשחק (בהיעדרו של משחק ממשי, למעשה) פשוט פנומנלי. נזכרתי אז בסצינה מפתיחת "להיות שם", שבה פיטר סלרס צופה בטלוויזיה. ובכלל, משהו מסלרס של "להיות שם" נמצא בבראבא של "הערת שוליים", מישהו שמגלם דמות רצינית, כבויה, אטומה – לדעתי הדמות שלו לוקה בתמונת אספרגר שלא אובחנה מעולם – אבל לנו, הצופים, ההיכרות עם המטען הקומי והמטורף של השחקן יש איזושהי הצצה לתוך הוולקנו שמאחורי הפנים החתומות. זו גם הסיבה שיש בסרט לא מעט רגעים של כמעט-להתפקע מצחוק, למרות שלא קורה שום דבר ממשי שמצדיק את זה. זה אחד היתרונות בלקחת שחקן המזוהה עם הומור לסרט שבו ההומור קבור מתחת להמון רצינות, ואף לא מעט צער.

אני עוד צריך לכתוב על הסרט באריכות, ולהרהר בו עוד דקה וחצי. יש לי הסתייגות אחת משמעותית מאלמנט מסוים בסוף, וחשק לצפות בו שוב כדי ללקט אולי אלמנטים שהחמצתי בצפייה ראשונה. אז ארחיב עליו עוד בשבועות הקרובים לקראת צאתו. אבל כן מצאתי נקודה מעניינת: לכאורה מה הקשר בין "בופור", סרט מלחמה, ובין "הערת שוליים", סרט על אב ובן חוקרי תלמוד? ובכן, מצאתי: הסרט "בופור" מתרחש במצודה צלבנית כבושה , הסרט "הערת שוליים" משתמש במילה "מצודה" כנקודת מפנה דרמטית. ושני הסרטים משוטטים במחילות ובמרתפים, שם הגיבורים מעדיפים להסתתר מפני החיים שבאוויר הפתוח. וב"הערת שוליים" גיבור הסרט כל הזמן עסוק להבחין ב (ולהירתע מ) כל אנשי הביטחון החמושים שמקיפים את הטריטוריה הירושלמית המצומצמת שבה הוא נע.

בקיצור, סרט סופר משוכלל ומבריק, שהיה מענג לצפות בו. גם משעשע מאוד, לרגעים גם מותח. וגם, בסופו של דבר, נוגע ללב.

=========================

ומילא אני. אני הרי פריק ידוע של בראבא ושל סידר. מה חשבו על הסרט מבקרי הקולנוע שנמצאים בקאן, שכנראה מעולם לא שמעו על סידר ועל בראבא לפני כן? ובכן, ריכוז הביקורות הראשוני שעורך דיוויד האדסון ב-Mubi מציג תמונה לא אחידה של רשמים. נדמה שאמנם אין שם סופרלטיבים אדירים, אבל גם לא קריאות בוז. הביקורות של "וראייטי" ו"הוליווד ריפורטר" מכילות ציטוטים מרשימים, אבל גם הסתייגויות. אבל מאז שהאדסון העלה את הריכוז שלו, צצו ברשת כמה ביקורות נוספות, מרשימות בהרבה. ליסה שוורצבאום מ"אנטרטיינמנט וויקלי" מכריזה שנכון לשבת, "הערת שוליים" הוא הסרט שהיא אהבה בפסטיבל. והיא לא לבד: נכון לשנייה זו ממש, אחרי שהוקרנו ששה סרטים במסגרת הרשמית של קאן, "הערת שוליים" הוא הסרט עם הציון הממוצע הכי גבוה בסקר המבקרים של "אינדי-ווייר". עם זאת, הוא עם הציון הכי נמוך בסקר המבקרים של ioncinema. בקיצור, הדעות שסועות.

עוד: מייק גודרידג' ב"סקרין דיילי", בריאן ג'ונסון ב"מקליין" ואריק קוהן ב"אינדי-ווייר" התמוגגו מהסרט. ואם המעקב אחרי רשמים מ"הערת שוליים" בטוויטר הוא איזשהו אינדקציה נדמה לי שאפשר לסכם פחות או יוצא שהמבקרים האמריקאים אהבו את הסרט, והצרפתים כנראה די סבלו בו.

עדכון. קנת טוראן ב"לוס אנג'לס טיימס" מ-מ-ש אהב את הסרט.

מה זה אומר לגבי סיכויי הזכייה בדקל הזהב? האמת, כלום.

יום שישי, 18:00: שעתיים לפני הקרנת העיתונאים הראשונה של "הערת שוליים" בקאן מגיעה הבשורה שסוני פיקצ'רס קלאסיקס רכשה את זכויות ההפצה של הסרט. זו החברה שקנתה גם את "ביקור התזמורת" ואת "ואלס עם בשיר" בקאן ב-2007 וב-2008. הם גם הפיצו את "לבנון" של שמוליק מעוז.

סוני פיקצ'רס קלאסיקס מפיצה כבר שלושה מהסרטים הבולטים השנה בקאן: את "חצות בפריז" של וודי אלן, סרט הפתיחה של הפסטיבל; את "חסר מנוחה" של גאס ואן סאנט, סרט הפתיחה של מסגרת "מבט מסוים"; ואת "העור שלי", של פדרו אלמודובר.

באוסקרים האחרונים סוני פיקצ'רס קלאסיקס הפיצו שלושה מתוך חמשת הסרטים המועמדים לפרס הסרט הזר: את "האשה ששרה", "על אלים ואנשים" והסרט הזוכה, "בעולם טוב יותר". שנה לפני זה הם גם הפיצו שלושה מחמשת הסרטים המועמדים לסרט הזר, כולל את הזוכה ("הסוד שבעיניים").

במילים אחרות, אלה אנשים שיודעים להמר ויש להם טעם משובח. האיתות שהם משדרים ברור: הם קונים סרט שהם מאמינים שיכול להגיע לאוסקר. מצד שני, אני מניח שאף אחד ממפיקי הסרט לא עידכן אותם שחוץ מפעם אחת ("ואלס עם בשיר"), לא קרה שסרט שיצא ביוני-יולי זכה בפרס אופיר כדי להפוך לנציג ישראל לאוסקרים. האם "הערת שוליים" יצליח להביס את הסטטיסטיקה?

פתאום אני קולט שלא כתבתי כאן מילה על "ת'ור", וזה דווקא סרט שחיבבתי. למה? סיבה אפשרית אחת היא שהסרט יצא בתוך כל בלאגני פסח ואז איכשהו משפט וחצי שכתבתי עליו בטוויטר ומשפט וחצי שכתבתי עליו במדור שלי לפני פסח, שהתפרסם לפני יום העצמאות, מן הסתם מיצו את כל מה שהיה לי להגיד על הסרט, ואז כשהוא כבר יצא בפועל כבר הרגשתי שאני את שלי כבר אמרתי. ואולי חמור מזה: אולי האמת היא שהסרט הזה, חביב ככל שהיה, פשוט התנדף מזכרוני בתוך שעות ובפער שעבר בין הקרנת העיתונאים ועלייתו למסכים הוא פשוט נשכח ממני.

ובכל זאת, מילה וחצי.

"ת'ור", בעיני, מייצג את המכונה ההוליוודית בשיאה. אולפני מארוול – ככל הנראה חברת ההפקה הכי עסוקה והכי פוריה השנה בהוליווד – מוכיחה בשנים האחרונות (דווקא מאז עזיבתו של אבי ארד) שהיא מטפלת מאוד יפה בנכסיה, דמויותיה ומותגיה. מי שהגה את הרעיון להציע לקנת בראנה לביים את "ת'ור" הבריק. הוא הבריק משום שהוא ניגש אל הקומיקס מתוך אהבה ויראה אמיתיים, שמן הסתם גרמו לו להביט בעול הזה ולהגיד, "בו'אנה, זה מזכיר לי שייקספיר. ומי הכי מתאים לביים שייקספיר בימינו? קנת בראנה". אבל כאן אנחנו מגיעים לבעיה עם הוליווד: כי להציע לבראנה לביים סרט קומיקס, זו הברקה. אבל זה שבראנה מסכים לקבל על עצמו את הג'וב זה קצת עצוב, לא? כן, ראיתי ראיון עם בראנה בו הוא מדבר על כך שהסרט החזיר אותו לילדותו כנער בריטי חובב קומיקס, חובב עולמות מיתיים וגיבורי על. ובכל זאת, הלב קצת נשבר כשמתברר שהכסף ההוליוודי מסוגל לרכוש ולנכס כל מוניטין. מצד שני, סר אלק גינס הסכים לשחק ב"מלחמת הכוכבים", אז למה שבראנה יתנשא על "ת'ור"?

והאמת, בראנה עשה עבודה לא רעה בכלל. "ת'ור" מחולק לשני חלקים: האחד הוא מלחמה עצומת מידות בעולמות עליונים בין הגזע אחד ובין אויביו מעולם אחר. החלק הזה מציג כמה רעיונות תמיד רלוונטיים על שליטים ומלחמות. אנתוני הופקינס מגלם שליט על סף פרישה, שניסה לכונן שלטון המבוסס על שלום, פרשה והידברות. בנו, ת'ור, הוא לוחם חמום מוח שרק נקמה זורמת בדמו. כשהבן, רגע לפני שהוא יורש את כס המלוכה מאביו, יוצא למסע נקמה שכמעט ממיט מלחמה על הכוכב שלו, מגלה אותו האב מעולמו אל כדור הארץ.

וכאן מתחיל החלק השני: ת'ור, בנו של מלך, מסתובב בין בני כדור הארץ של ימינו. החלק הזה גדוש הומור וקריצות פנימיות לעולמות של "מארוול" (בדיחה אופיינית: למראה רובוט ענקי שיורק אש מראשו אומר אחד מסוכני ש.י.ל.ד, "זה אחד הצעצועים החדשים של סטארק?"). ויש בו את קאט דנינגס הנהדרת שגונבת את ההצגה בהופעה שנונה וחצופה. ואפילו נטלי פורטמן, שחרדתי לחוש ההומור שלה למראה "קשר לא מחייב" המייסר, יוצאת כאן קלילה וסימפטית.

ויש אפילו חצי-הגיג תבוני בתסריט הזה. פורטמן וסטלן סקארסגארד ("לשבור את הגלים") מגלמים מדענים שנתקלים בברנש שרירי שנראה כאילו נפל מהשמיים ומציג את עצמו בתור ת'ור. סקארסגארד, בהיותו שבדי (בחיים ובסרט), מגלגל עיניים: הרי ת'ור הוא חלק מהמיתולוגיה הסקנדינבית. פולקלור. גיבור אגדות. לא יתכן שהוא אמיתי. ואילו פורטמן (היהודיה) עונה לו שבלא מעט סיפורים שנראים לנו מומצאים ומופרכים יש דווקא אמת. למשל, ארתור סי. קלארק. "אבל הוא כתב מדע בדיוני!", עונה לה השבדי. "שהתבררו לבסוף להיות מדע אמיתי", היא ענתה לו. אהבתי! מעין ניסיון להצדיק את כל קיום הסרט והדמות מבחינה פילוסופית, על כך שבכל מה שנראה לנו כהמצאה ממוחו של סופר, אולי יש שם איזושהי אמת נסתרת שתתגלה רק מאוחר יותר.

ובתור מי שלא בקיא בת'ור גיבור-העל מהקומיקס, חיבבתי את העובדה שת'ור הפך מאל נורדי ליורש עצר על כוכב אחר (שבעבר הרחוק הגיע לטפל בבעיות בכדור הארץ של ימי הוויקינגים וכך נכנס למיתולוגיה שלהם). הרבה יותר קל לי להתמודד עם חיזרים מאשר עם עבודה זרה.

==================

שבוע מנומנם בקופות השבוע בארץ. הטבלה השבוע כמעט זה לזו מהשבוע שעבר. "ת'ור" נשאר במקום ראשון ומכר בסוף השבוע האחרון עוד כ-14,000 כרטיסים, והגיע במצטבר ל-32,000 כרטיסים. השוונג הזה מן הסתם ייעצר כבר היום כשלמסכים יעלה "מהיר ועצבני 5 ", שמן הסתם יהיה הסרט הכי קופתי בישראל בסוף השבוע הזה, וינגוס קשות ב"ת'ור" (ובטח יביא גם קהל גברי מבוגר יותר מהקהל הצעיר למדי שאני מעריך שהולך ל"ת'ור").

"ריו" הפך בסוף השבוע האחרון לסרט הראשון השנה שחוצה את קו 200,000 הכרטיסים.