17 נובמבר 2008 | 17:17 ~ 3 Comments | תגובות פייסבוק

אסיילום

השבוע ראיתי בפעם הראשונה סרטים של ווייצ'ך האס. הרטרוספקטיבה של הבמאי הפולני הזה, שמת בשנת 2000, מתחילה הערב בסינמטק ירושלים ותגיע ממחר לסינמטק תל אביב, ובפעם הראשונה מזה זמן רב מאוד תתקיים בסינמטק רטרוספקטיבה שבאמת אפשר ללמוד ממנה משהו על תולדות הקולנוע.
מודה, שני הסרטים של האס – שעד כה רק שמעתי עליהם אבל כעת ראיתים לראשונה – די התיישנו. הם מתאימים לתקופתם (שנות הששים והשבעים), אבל הם גם מפתיעים למדי. הקולנוע הפולני, המזוהה עם כבדות רבה, הופך אצל האס לקרנבל סהרורי.
"כתב היד מסרגוסה", מאמצע שנות הששים, הציג לי את האס כסוג של ריצ'רד לסטר פוגש את טוני ריצ'רדסון. תחושה של סוריאליזם אנרכיסטי בתוך עולם כבד ורציני. בתוכניית הרטרוספקטיבה למדתי שמי שאחראי לשיקום עותק הסרט, הנמשך שלוש שעות, היה ג'רי גרסיה, סולן הגרייטפול דד, שהעריץ את הסרט. כן, יש בו משהו סטלני, במובן הביטניקי של המילה.
אבל ההברקה הגדולה יותר בעיני היתה "בית המרפא בסימן שעון החול", עיבוד לסיפוריו של ברונו שולץ מ-1973, הסרט שפותח את הרטרוספקטיבה הערב בירושלים ומחר בתל אביב. זה מעין טרי גיליאם פוגש את רומן פולנסקי, עם קמצוץ פליני. שוב: רצף אפיזודי ואסוציאטיבי והזו לגמרי של סצינות מצולמות ומעוצבות לעילא, מסע סוריאליסטי לתוך הזכרון ותת המודע. האס, אולי ברוח התקופה, נוטה לעתים קרובות מדי להתענג על הגרוטסקי ופה ושם מכבה מנועים לטובת הפיוטי.
בשני המקרים הרגשתי שאני מגלה את האס מאוחר מדי. האם הוא רלוונטי לימינו? לכאורה סרטיו מייצגים עידן קולנועי אחר, משוחרר יותר, שהעדיף את החווייתי על פני העלילתי/ליניארי. אולי זה לא אופנתי, אבל יש משהו משחרר בצפייה בסרטים האלה. כמו געגוע למשהו שנכחד. אני מבין שבשנות השבעים המוקדמות הוא היה די להיט בסינמטק התל אביבי. קל להבין למה. היום הצפייה בשני הסרטים האלה היא כמו גילוי ארכיאולוגי, אבל מצד שני זו פיסה מרתקת בפאזל קולנועי המחבר בין הקולנוע המזרח אירופי והמערב אירופי, בו הסוריאליזם פוגש את תחושת הרדיפה.

Categories: סינמטק

17 נובמבר 2008 | 13:19 ~ 11 Comments | תגובות פייסבוק

ק' זה…

בישראל, כשהמפיצים גונזים סרט הוא יוצא לדי.וי.די. באמריקה, כשהמפיצים גונזים סרט… הם שולחים אותו לישראל. וכך עלו על מסכי הקולנוע בסוף השבוע האחרון שני סרטים שלא מצאו הפצה ומסך באמריקה: "קלינר" של רני הרלין ו"קיל שוט" של ג'ון מאדן. שני סרטים שאין לי שום עניין לראותם. (למעשה, אפילו "הנשים" כמעט ונגנז באמריקה: אולפני וורנר סגרו את החברה-הבת, "פיקצ'רהאוס", שהפיקה את הסרט, וכבר תכננו לזרוק את כל סרטיה לפח, ובסוף הוציאו את "הנשים" באופן חפוז וחסר השקעה).

הסיפור מאחורי "קיל שוט" מרתק: לפני 13 שנה זה היה אמור להיות עוד סרט בגל סרט אלמור לנארד של סוף הניינטיז, עם טוני סקוט מביים וקוונטין טרנטינו ורוברט דה נירו מפיקים ומשחקים. ואז הסרט עבר לידיו של ג'ון מאדן, שאחרי "שייקספיר מאוהב" כולם חשבו בטעות שהוא במאי נהדר (הוא לא, למרות ש"שייקספיר מאוהב" הוא סרט נהדר בעיני, בל בגלל התסריט המבריק שלו). התעכב, התעכב, התעכב. ואז יצא לדרך, עשור אחרי שהוא התחיל. צילומי הסרט הסתיימו כבר לפני יותר משלוש שנים. שנה אחר כך עשו צילומי השלמות. ואז הביאו את אנתוני מינגלה ואת סידני פולאק שינסו לשחק עם הסרט בחדר העריכה. כנראה שמשהו שם התקלקל לגמרי. פולאק ומינגלה מתו מאז, והסרט עדיין לא יצא. הוא היה אמור לצאת באוקטובר באמריקה ובעולם. בעולם הוא יצא, באמריקה לא. ועכשיו לא ידוע: האם ייצא בסוף דצמבר, בינואר 2009 או שיושלך לדי.וי.די. (יש סיכוי שאם מיקי רורק יקבל מועמדות לאוסקר על תפקידו ב"המתאבק" של דארן ארונופסקי, שהסרט יופץ אז כדי לתפוס טרמפ על הקאמבק שלו).

ג'ון הורן מה"לוס אנג'לס טיימס" עקב אחר התלאות של "קיל שוט" לפני חודש וחצי. מהדיווח שלו נשמע שהסרט כנראה התחרבש לגמרי ואף אחד באמריקה לא רוצה לגעת בו.

בישראל, פורום פילם היא נציגת וויינסטין קומפני בארץ, ואני מניח שהם די צריכים לעשות מה שהארווי דורש. אני סקרן להיות זבוב על הקיר במשרדי פורום פילם בזמן האחרון בו אני מניח שהייצוג של וויינסטין הפך לנטל. להבדיל ממגע הזהב של הוויינסטינים בימי מיראמקס, מאז שהם הקימו את חברתם החדשה הם מייצרים בעיקר פלופים. והלהיט היחיד שלהם, "ויקי כריסטינה ברצלונה", בכלל לא של פורום פילם אלא של סרטי שפירא (למרות שבעלי הבית של פורום פילם עושים על הסרט הזה בוחטות נאות ביושבם כבעלי בתי קולנוע).

מישהו כאן ראה את "קלינר" או "קילשוט"?

=====

במודעות בעיתונים תוקנו הטעויות של כרזת "גוף השקרים". הטעות שהכי הציקה לי היא הפיכתו של DiCaprio ל"דה קפריו", שזו טעות כפולה. הססמה העילגת "אל תאמין לאף אחד, תטעה את כולם" נותרה.

=====

ולגיוון: ג'ונתן רוזנבאום נזכר באנדריי טרקובסקי, ששני ספרים חדשים על אודותיו ראו אור.

16 נובמבר 2008 | 13:58 ~ 24 Comments | תגובות פייסבוק

גברים בחלל

מישהו פשוט שלף מצלמת וידיאו באולם קולנוע וצילם את זה:

עדכון: וזו כבר הגרסה הנורמלית (via Slashfilm)

Categories: טריילרים

16 נובמבר 2008 | 13:08 ~ 1 Comment | תגובות פייסבוק

נהג, ווליום!

ביום שישי התלבשתי על רשימת תפוצה שאחד היחצנים לא הסתיר במייל שלו ב-BCC, ושלחתי לכל העיתונאים המוזמנים להקרנות בקשה שיפנו, כמוני, להנהלת גלובוס עזריאלי בבקשה להפסיק לקיים שם הקרנות עיתונאים אחרי שבארבע הקרנות בחודשיים האחרונים היו שם בעיות סאונד חמורות. זה התחיל ב"סיפורי שפת הנחל", המשיך ב"רעם טרופי" הגיע לשיא ב"הנשים" (הקרנה שהופסקה בגלל בעיות סאונד איומות) והשתפר, אבל לא נפתר, ב"גוף השקרים". הבעיה היא שכל הקרנה נוהלה על ידי יחצנית אחרת, המייצגת מפיץ אחר, כך שעלה החשש שאף אחד לא עוקב אחרי העקביות של הבעיה.
הבוקר הגיעה תשובת גלובוסמקס:

ראשית, אנו מתנצלים על התקלות שהיו. תודה שהבאתם את הנושא לתשומת ליבנו.
מבדיקות שערכנו לאחר כל תקלה ותקלה, עולה שבשניים מהמקרים הבעיה היתה בעותק הסרט שהגיע אלינו. בהקשר לתקלות האחרות, ביצענו בדיקה מקיפה לכל חלקי ומרכיבי הסאונד באולם, והכל נמצא תקין. לעיתים, כך על פי אנשי המקצוע, לא ניתן לזהות תקלות כאלו אלא בזמן אמת, וננסה לעשות מאמצים לזהות את מקור הבעיה, אם ישנה, בעתיד הקרוב. כדי לנסות ולבטל מראש כל תקלה עתידית אפשרית החלטנו (למרות שכאמור לא אובחנה תקלה) להחליף את הראש הדיגיטלי של מכונת הסאונד באולם, וכבר מחר יגיע טכנאי הסאונד של הרשת לבית הקולנוע לוודא שוב את תקינות המערכת.
יש לזכור כי מדובר באחד מאולמות הקולנוע המוצלחים ביותר שיש בישראל מבחינה טכנולוגית, אולם המקיים לפחות 5 הקרנות מידי יום לקהל הרחב. ולשמחתנו הרבה, לא נתקלנו בבעיות מסוג זה בהקרנות השוטפות, ואין אצלנו כל תיעוד של תלונות מצד הקהל בנושא.
לגבי הקרנות עיתונאים עתידיות, ביקשנו מהמפיצים לקבל עותק של הסרט יום לפני מועד ההקרנה, כדי שנוכל לוודא תקינות למפרע. לגבי הבקשה, אנו כאמור מאמינים ויודעים שאולם 1 בעזריאלי הוא מהמשובחים שבאולמות הקולנוע, וכאמור לא מזמן שדרגנו שם את מערכת הסאונד בצורה משמעותית למערכת מתקדמת מאוד. אנו בטוחים כי הפעולות שנקטנו ימנעו תקלות עתידיות בסבירות גבוהה מאוד (חשוב לזכור שאין 100% ולא הכל תלוי בנו). ומאחלים לכולם הקרנות מוצלחות וצפיה נעימה בעתיד.
שבוע טוב ולהשתמע,
אפי ליפשיץ
מנהל שיווק
גלובוס מקס

המממ….
הבשורות הטובות: מייל המוני אחד הביא להחלפתו של הראש הדיגיטלי במכונת הסאונד. אני מניח שזה דבר חיובי. אבל זה שהם בדקו ומצאו שהכל בסדר למרות שהכל היה לא בסדר כמובן מדאיג אותי. ומעלה כמה שאלות:
א. מה עשו עם העותקים שהבעיה היתה בהם? גרסו, או הפיצו אותם לבתי הקולנוע בפריפריה שם לקהל לא אכפת מקצת נפילות סאונד ודיסטורשן?
ב. איך זה יכול להיות שבכל הקרנות העיתונאים בחודשיים האחרונים היתה אותה בעיית סאונד אבל כלום לא תועד בהקרנות הסדירות? האם מישהו מחבל בהקרנות העיתונאים?
ג. האמנם אין שום תקלות סאונד בהקנות הסדירות, או שקהל רוכש הכרטיסים שומע שיש בעיה אבל סובל בשקט?

לכן, הבקשה שלי היא כזאת: בכל פעם שאתם נתקלים בבעיית סאונד בגלובוס עזריאלי, אולם 1, אנא דווחו עליה כאן. ונקווה שהבדיקה והחלפת הראש אולי יפתרו את הבעיה הזאת אחת ולתמיד.

Categories: בתי קולנוע

16 נובמבר 2008 | 10:55 ~ 6 Comments | תגובות פייסבוק

דיקטטורה

ב"7 לילות" של יום שישי התפרסם אייטם של יפעת מנהרדט התוהה איך זה ש"זאק ומירי עושים פורנו" יגיע ארצה בשעה ש"אננס אקספרס" נגנז. נדמה לי שיש שם אייטם כזה בערך פעם בשנה, וטוב שכך – כי זו ההזדמנות היחידה לקהל הרחב לקבל את המידע העגום: בכל הקשור בקולנוע אנחנו חיים בדיקטטורה המתנהלת על ידי מפיצים שלא מבינים כלום. אני כותב את זה על המפיצים שאני לא מחבב, אבל גם על המפיצים שאני כן מחבב. זו דיקטטורה כי איש אחד – וזה בסוף תמיד החלטה של איש אחד – קובע מה נראה כאן. ואם סרט מסוים לא מוצא חן בעיניו, ובהיותו בעל הזכויות הבלעדיות, אף מפיץ אחר לא יכול להפיץ במקומו סרט שהוא לא רוצה בו. מצב דומה, אגב, היה בשוק המכוניות וזה השתנה. אני מחכה לבג"ץ או לממונה על ההגבלים העסקיים שישימו לזה קץ בקולנוע. אם א.ד מטלון לא רוצים להפיץ את "אננס אקספרס" שישחררו את הזכויות למפיץ אחר שאולי כן יודע להעריך את הסרט ההיסטרי הזה, שיכול בקלות להפוך גם בארץ לסרט פולחן.

אבל הקטע הכי מופלא באייטם של מנהרדט מגיע כשהיא מנסה להבין למה זה קורה, למה סרט נגנז? מי שעוזר לה להבין הוא היחצן-המחרים אריה ברק, שאומר: "סרטים רבים שלא הצליחו בקופות בארה"ב לא יעלו אצלנו בקולנוע, אפילו אם משחקים בהם שחקנים מפורסמים. זאת הסיבה שהוחלט לאחרונה לא להקרין את דרמת הפשע "Street Kings", למרות שמככב בה קיאנו ריבס".

זה היסטרי! ענק! כי "מלכי הרחוב" עם קיאנו ריבס כן הוקרן בארץ, באפריל. ומי היה היחצן של הסרט? אריה ברק. רגע מוזהב של חסד, לא ככה? היחצן שלא רוצה שעיתונאים יידעו שסרטיו קיימים, שעיקר עבודתו היא בהחבאתם מהתקשורת במקום להפצתם לידיעת הכלל, בעצמו לא זוכר במה הוא טיפל ומה לא. כנראה שהוא עושה עבודתו נאמנה, אם כך. אף אחד באמת לא יודע שהסרט הזה ביקר כאן, כולל הוא עצמו.

העניין הוא שחוץ מהעובדה שברק לא זוכר בעצמו את הסרטים שלקוחותיו משלמים לו ליחצן הוא מנסה לתאר באייטם של מנהרדט מצב בו יש הגיון וחוקיות בהחלטות להפצת סרטים. אבל במקום הגיון וחוקיות אנחנו מקבלים ממנו סתירות. "סרטים רבים שלא הצליחו בקופות בארה"ב לא יעלו אצלנו בקולנוע", הוא קובע. וזה היחצן של "גאווה ותהילה" ושל "אפלוסה": שני סרטים שלא הצליחו בקופות באמריקה וכן עלו בארץ. וזה היחצן של "קילשוט", סרט שבאמריקה לא מצליח למצוא מפיץ, ונדחה שוב ושוב כבר שנתיים וכרגע יש סיכוי שאולי יעלה בתחילת 2009 אן שייגנז לגמרי, ובכל זאת הוא עלה בארץ. למה?
וזה גם היחצן של פורום פילם ומטלון שגונזים בלי הכרה סרטים שכן הצליחו בקופות באמריקה. למה?
הוא מסביר, ומשליך את האשמה ליבשת אחרת: "לדברי איש יחסי הציבור של א.ד מטלון, אריה ברק, ההחלטה לא להקרין סרט בארץ נקבעת בסופו של דבר על ידי האולפנים בחו"ל", כותבת מנהרדט. אבל כמה פסקאות אחר כך ברק חושף: "הם (האולפנים הגדולים) פונים למפיצים בארץ ומבקשים מהם להעריך את סיכויי הצלחתו. בהתאם לנתונים שמעבירים להם הם נותנים את החלטתם הסופית".
הו, תודה על הכנות. אז זה לא באמת קשור רק בהחלטה של האולפנים? מה נראה לכם שא.ד מטלון אמרו לאולפני קולומביה על "אננס אקספרס"? אני רוצה שיספרו לי כעת על סרט שמפיציו בארץ תמכו באופן נלהב בהפצתו ואילו האולפנים אמרו "לא".

הסיטואציה היא כזאת (ואם היא אחרת, אשמח לדעת על כך ולפרסם): אנשי מטלון ויחצניהם ישבו וראו את "אננס אקספרס" ולא אהבו את הסרט. וחשבו שבגלל שהם לא אהבו אף אחד אחר לא יאהב. או הפוך: הם נורא התלהבו, צחקו עד שכמעט הקיאו את הטחול מרוב צחוק, אבל בסוף אמרו "טוב, אנחנו צחקנו אבל אין סיכוי שמישהו יהנה מהסרט חוץ מאיתנו". אני לא יודע איזה סצנריו מחריד אותי יותר: זה שבו הם מנותקים לחלוטין מהמוצרים באחריותם או זה שהם מתנשאים על הקהל שלהם. השורה התחתונה זהה: הסרטים לא מגיעים ארצה והיחצנים לא מבינים מה יש להם ביד. הם מנותקים והם מתנשאים.

אני אומר באחריות ובבטחון: מפיץ שהיה מתחבר ל"אננס אקספרס" ומבין את גדולת הסרט היה מצליח להפוך אותו ללהיט פולחן קטן וחכם. בהפצה לא גדולה. בתקציב לא ענק. האופן שבו הפיצו בארץ את "אחים חורגים" הוא עדות מופלאה לאיך לא עושים את זה. זו עדות לאיך מפיצים בעלי טעם גריאטרי, ושיטות עבודה מיושנות, מנסים להתלקק לקהל שהם לא מבינים. יאללה, תפרשו מהעסק. או שתתמקדו בהפצת סרטי אנימציה בלבד (העבודה על "בולט" מתנהלת עד כה באופן מושלם – כשמגיע להם קרדיט, צריך לדעת לתת).

=======

ואולי לקהל הישראלי מגיעים מפיצים כאלה בדיוק. שהכרזות שלהם מלאות טעויות, שמפיצים סרטים בלי חשק בלי עניין. אולי המפיצים צודקים. אולי הקהל הישראלי ממילא זהה בפרופיל שלו למפיצים: מבוגרים, שמרנים, מנותקים מתרבות הפופ. וממילא יודעים המפיצים שהקהל שהם צריכים לטפח, של בני ה-13 עד 35, הוא קהל הפכפך, שאף פעם לא מרוצה, שמוריד סרטים באינטרנט. מי רוצה לקוחות כאלה. אז הם מוותרים עליהם.
החשש שלי הוא שהכשלון הקופתי של "אחים חורגים" ושל "הלבוי 2 " יהפוך לדלק שיזין מגמות גניזה בתר שאת בשנים הקרובות. "הנה", הם יגידו לפיינשמעקרים שמתגודדים בבלוגי קולנוע, "הוצאנו סרטי פופ שהיו להיטים באמריקה ואף אחד לא בא. יותר לא נוציא". את המחשבה שהאופן הקלוקל בו הם הפיצו את הסרטים האלה קשור למידת הצלחתם הם לא מפנימים (כמו למשל העובדה ש"הלבוי 2 " נדחה כל כך הרבה פעמים, עד שקהלו העיקרי נואש וכבר צפה בו אחרי שהוריד קבצי היי-דפינישן שכבר היו זמינים באינטרנט, ורק אז, בפקק התנועה שנקרא סוכות, הוא יצא בארץ, מעט מדי, מאוחר מדי, סמוי מדי).

וישראל, יוצא מכל זה, היא מדינה בה הורדת סרטים באינטרנט לקהל שרוצה קומדיות וסרטי קומיקס איננו מעשה בלתי חוקי או בעייתי מבחינה מוסרית, אלא המעשה המוסרי היחיד שנותר מול התנהגות שתלטנית ובעלתנית של מפיצים שלא סופרים את הקהל שלהם. מפיצים שלא מבינים כלום בקולנוע.

=======

ועכשיו אני מחכה ליחצן או למפיץ שבפעם הבאה שסרט ייגנז שלא יסתתר מאחורי שקרים, ספינים וחצאי אמיתות, שלא יגיד שסרט נגנז "כי הוא נכשל באמריקה" או "כי האולפן הורה לנו שלא", שלא יגיד דברים שלאוזן שלי נשמעים כמו בלופים אלא שיבוא ויגיד את האמת: זה הכסף שלנו ולא בא לנו לבזבז אותו על סרט שאנחנו לא מבינים מה הקטע איתו.

Categories: מפיצים, קטמנדו

15 נובמבר 2008 | 10:00 ~ 12 Comments | תגובות פייסבוק

סוף העולם

מיצאו את ההבדלים:
continue reading…

Categories: טריילרים

14 נובמבר 2008 | 13:35 ~ 24 Comments | תגובות פייסבוק

גוף השכרים

שעשועון לשבת: כמה טעויות איות תמצאו בכרזה אחת לסרט "גוף השקרים"?

body_of_lies_hebrew.jpg

ושאלת בונוס: מעיון בכרזה נדמה שלמפיצי הסרט ממש אין חשק להשקיע בו אפילו מבט נוסף אחד, אז למה שלנו יהיה אכפת?

Categories: מפיצים

14 נובמבר 2008 | 12:42 ~ 6 Comments | תגובות פייסבוק

"הדוכסית", הביקורת

the duchess

continue reading…

Categories: ביקורת

13 נובמבר 2008 | 20:16 ~ 4 Comments | תגובות פייסבוק

חדשות החדשות

the fake nytimes headline by The Yes Men

הו, זה חביב להפליא. חבורת הבדחנים/מתחנים/אקטיביסטים/טרוריסטים אנטי-תאגידיים המכונה "יס מן" (ושעמדה במרכזו של סרט תעודי משעשע מאוד בשם זה לפני כמה שנים) הפיצה אתמול 1.2 מיליון עותקים של מהדורה מפוברקת של "הניו יורק טיימס" שהם כתבו והדפיסו במו ידיהם. המהדורה, שמתוארכת ל-4 ביולי 2009, מדמיינת עתיד קסום בו כל הבשורות סוף-סוף טובות: המלחמה בעירק הסתיימה והחיילים חוזרים הביתה, חוק ביטוח בריאות חובה עובר, הפטריוט-אקט מבוטל, בוש מואשם בבית משפט על בגידה במולדת, הקונגרס מעביר לחוק לקביעת שכר מקסימום, הלימודים באוניברסיטאות חינם. וכו' וכו' וכו'. הם לא הסתפקו הדפסת העיתון, אלא גם העלו אתר מפוברק של העיתון, הזה בצורתו לאתר האמיתי.

ויש גם וידיאו שמתעד את המבצע ואת תגובות הניו יורקרים ברחובות (כולל אחת, האזרחית לילי טיילור, שכנראה עברה בסביבה):

"הניו יורק טיימס", בינתיים, לא תבע את הקבוצה על השימוש בשם המותג והלוגו. ובאתר המפוברק, כשמחפשים טוב, מגיעים לדף הקרדיטים המספר על הרעיון מאחורי הפעלול, ומאיץ בקוראים להצטרף לקבוצות אקטיביסטיות כדי לגרום לכך שהכותרות הפיקטיביות יהפכו יום אחד למציאות.

=======

ובעניין נושק: העיתון Christian Science Monitor (עיתון ארצי יומי משמעותי למדי, שיוצא לאור בחסות כנסיית ה-Christian Science מבוסטון), שהוקם לפני מאה שנה, החליט לסגור באפריל 2009 את מהדורת הדפוס ולהעביר את פעילותו במלואה לאינטרנט. בעמוד בו מסביר המו"ל את הצעד הוא מנסח בגאווה שזהו "העיתון הראשון באמריקה שמחליט לעבור במלואו לאינטרנט". שזה ספין יפה ל"אין לנו כסף להמשיך את פעילות הדפוס". ומצד שני, אני מניח שלא מעט עיתונים נוספים יילכו בעקבותיו. מנויי העיתון יקבלו בדואר, מאפריל, מגזין שבועי שיהיה נצר הדפוס האחרון של העיתון. כל השאר יהיה באינטרנט. אולי "מקור ראשון" ילך בעקבותיו?

Categories: כללי

13 נובמבר 2008 | 15:08 ~ 8 Comments | תגובות פייסבוק

המועצה

1. היי, זה בסך הכל בלוג.

2. לכו בסוף השבוע לראות את "שלושה קופים". ותרו על "הנשים". נימוקים בהמשך.

3. הקומוניקט ייצא ממש בקרוב. עד אז אסור לי להגיד על זה מילה.

4. הרהור פוסט בחירות תל אביביות א': האם "עיר לכולנו" תמשיך להיות נוכחת באינטרנט גם בתור סיעה במועצת העיר? מכיוון שעניין השקיפות של חולדאי היה חלק מאג'נדת הבחירות של "עיר לכולנו" זה יכול להיות מקסים אם נציגי הסיעה ימשיכו לנהל בלוג מוניציפלי באתרם, ובה יעדכנו מה קורה בישיבות המועצה (אלוהים יודע שאפילו המקומונים התל אביביים כבר הפסיקו לסקר מה שקורה שם). ממגדלים ועד אריחי מדרכות. הכל מעניין וראוי לתיעוד, הפצה, פרסום, ואולי גם גיוס תמיכה למחאות.

5. הרהור פוסט בחירות תל אביביות ב': אולי שדב חנין, מחוזק מהתבוסה הכי מנצחת שאפשר לדמיין, ילך ויקים תנועה/מפלגה לבחירות לכנסת שתהווה שמאל אמיתי? הרי באייטיז מרצ היתה מזוהה עם התל אביביות/שינקינאיות. וחנין כבר מזוהה בעיתונות הארצית כסוג של טרנד (לא מחמאה מאוד גדולה מבחינת המהות האידיאולוגית, אבל הצהרה בעלת כוח אלקטורלי ערב בחירות ארציות). והתשתית קיימת. תל אביב כפיילוט. קולי, אם לא יהיו שם שטויות, מובטח.

6. הרהור פוסט בחירות תל אביביות ג': האם רון חולדאי ייצא מהבחירות האלה ענו יותר? לחולדאי יש תכונה אחת שאני מעריך מאוד: הוא מודה בטעויותיו ויודע לתקן אותם לא רע (זה לא כל כך עובד אחרי שמקימים או הורסים בניינים, אבל בשאר המקרים זה מצליח). דוגמה אחת מצוינת לכך הוא היחס שלו לקהילה ההומו-לסבית בתל אביב. חולדאי נכנס לעירייה לפני עשר שנים כאויב הכי גדול של ההומואים, בעקבות התבטאויות אומללות כמנהל גימנסיה הרצליה, ומה שנדמה בתחילה כהתנצלות לצורך שקט תעשייתי בתקופת בחירות הפך כעבור עשור למעשיו של ראש העיר הכי פעיל אי פעם לטובת הקהילה. דוגמה נוספת, קטנה יותר, היא הברווז, שהפך למגדל האייפל של תל אביב. קראתי איפשהו את אהרון גבע מספר כמה היה קשה לשכנע את חולדאי ואת אנשיו לרעיון הזה. נשמע שעצם המחשבה, של ברווז מתנפח על גג העירייה, העליב אותם. ובוודאי שלא שיעשע. והם הסכימו לבסוף לעשות טובה (אם אני זוכר נכון את השתלשלות הדברים), ובכל מקרה די משכו את ידיהם מהברווז בעת ניפוחו. אבל הוא (הם) קלטו את הקסם. או כי זה בדר אותם, או כי הם קיבלו תגובות חמות מכל עבר. והברווז נשאר ונשאר (ומבטיחים לי שוב ושוב שהוא תכף חוזר ובכל בוקר אני חוצה את רחוב אבן גבירול בדרך לגן ומביט ימינה לחפש אותו ומתאכזב כשהוא איננו). אז אולי – אולי אולי – חולדאי הבין מה מציק ל-38 אחוזים מתושביו ואולי אולי אולי הוא יחליט שהוא מתייחס גם אליהם ולא רק לאלה שכן הצביעו בשבילו, ואולי אולי אולי הוא יבין שיש כאן רעיונות שגם הוא יכול ליישם. פנטזיה?

7. טוב. די. מספיק. בפברואר יש בחירות לכנסת. עד אז בלי פוליטיקה. (אולי רק קצת, מדי פעם).

8. פיטר דברוז', בבלוג של אן תומפסון, מאמין שלתתיה רוזנטל יש סיכוי להשחיל את "9.99 " שלה למועמדות לאוסקר בקטגוריית סרט האנימציה. ויש לו גם את הפוסטר שלה.

9. והפסקול של "האביר האפל" נפסל מהתמודדות באוסקרים. למה כי? כי בין 30 ל-40 אחוזים מהמוזיקה המקורית בסרט לא נכתבה על ידי האנס זימר וג'יימס ניוטון הווארד, אלא על ידי אחד משלושה מלחינים שותפים שתמכו בהם. עניין חוקתי משונה שכזה, אבל לא בלתי צפוי באקדמיה (זה קרה גם ב"באטמן מתחיל").

10. מי שכתב את המשנה לראיון של אורי קליין עם הבמאי של "שלושה קופים" לא התרכז בטקסט: זה סרטו הראשון של ג'יילן שמופץ בארץ, לא סרטו הראשון. זה למעשה סרטו החמישי. אבל, למען השם, איך מבטאים את שמו של הבמאי? קליין מציע אופציה שלישית בה ה-ג' אילמת: נורי בילה ג'יילן. יש לנו טורקים בקהל שיוכלו לעזור?