מזל טוב לקוף הגדול מכולם. קינג קונג חגג (אתמול) 75. אדוארד קופלנד חוגג לו יומהולדת

בראד פיט אמר (לפי מגזין "פיפל") שלא יעשה יותר סצנות עירום, כי הוא מתבייש שכשילדיו יגדלו הם יראו את אבא'לה מביך אותם על המסך הגדול. כאן קיבצו כמה תמונות מעניינות שיקלו עלינו את הפרידה מהאיבר החשוב ביותר של השחקן המצוין הזה.

מותו של הית' לדג'ר זעזע רבים, ובמיוחד את הבמאי/ם שהיה אמור להמשיך להצטלם לסרטים שלהם.  הנה רשימה של עוד כמה סרטים שמעולם לא סיימו לצלם, בין השאר בגלל מוות ושאר מרעין בישין של משתתפים.

ומה קורה עם תוכניות הלייט נייט בארה"ב? בשבוע שעבר לנו דיבר שטויות ואחר כך התנצל, והשבוע לטרמן חוזר כמעט במאה אחוז על מונולוג הפתיחה.

ואפרופו לנו, הנה מכתב ישן (2006) שכתב ג'ף וויטי, יוצר המחזמר אבניו קיו, ללנו, שמתאר בדיוק איך הוא מרגיש לגבי הבדיחות ,הלא מצחיקות לטעמו על הומוסקסואלים.

סינמטק חדש בצפון? משמח מאוד.

ולסיום, תמונות חדשות מ"איירון מן".

דרורית – לסינמסקופ

העבירו את המסר: המסע שלי מתקרב לקיצו, ממש תכף מתחילה הנדידה לכיוון הארץ. אורון, דרורית ושות' עדיין מחזיקים את הקו, ואני אסיר תודה להם, אבל תוך יום-יומיים הם יוכלו להוריד כוננות. ובינתיים, כמה דברים די מאסיביים שהצטברו לי בתיבת הסמסים:

"איים אבודים", סרטו הראשון של רשף לוי כבמאי, נמכר השבוע להפצה בחו"ל. בגלל המרחק ממקורותיי, פערי השעות ומגבלות התווים בסמסים זה פחות או יותר כל המידע שיש לי בשלב הזה. אני מניח שמחר כבר תמצאו פרטים נוספים בכל הוויינטים והוואלה-אים.

עדכון (מהשות' הנ"ל): ע"פ ההודעה לעיתונות, Films Distrbution (הטעות במקור, יחד עם עוד כמה) קנתה את הסרט להפצה בינ"ל כבר בגרסת הראף-קאט אחרי משא ומתן וניצחון בתחרות עם Memento Films. הסרט ייצא בארץ ב-3 ביולי.

=========

חובבי הקומיקס ואלן מור, עורו! בג.ג מחפשים בדחיפות שם ל"Watchmen", הגרסה של זאק סניידר לסדרת הקומיקס. אם למישהו יש רעיון מצוין, זה המקום והזמן להציע. מדובר בהחלטה דחופה: למרות שהסרט מתוכנן ליציאה רק במרץ 2009 נראה שאת חומרי הפרסום והדפוס בעברית צריך לסגור, לאשר ולהכין כבר עכשיו. מי שבקיא באופן בו תורגם שם סדרת הקומיקס בשפות זרות, זה המקום לשתף. מי שבקיא בעלילת הסדרה ורוצה להציע שם מושכל, אנא.
תזכורת: זה הבלוג של זאק סניידר מימי הצילומים, שהסתיימו ממש לא מזמן.

==========

ועוד מג.ג:

לפני כמה ימים דיווח דורון פישלר על ייסוד עידן ההקרנה הדיגיטלית בישראל עם מקרן ההיי-דפינישן הראשון בארץ שיותקן בגלובוס עזריאלי בזמן לבכורת "איירון מן" ב-8 במאי. צהלתי למקרא הידיעה, אבל נדאגתי מהנתון שהביא פישלר שהרזולוציה של ההקרנה תהיה 1080X2048. "מה?!", התפלצתי, "כך יהיה עידן ההקרנה הדיגיטלי בישראל? עם איכות תמונה שאינה משופרת משמעותית מזו של שידורי ההיי-דפינישן הביתיים?!". ובכן, לא. אני לא יודע מנין הנתון של פישלר, אבל על פי יחצני ג.ג המקרן שיותקן בעזריאלי יהיה מקרן 4k של סוני. אם זה נכון, הרי שהרזולוציה שהמקרן הזה מסוגל לספק היא של 4096×2160 פיקסלים, שהם קצת יותר משמונה מיליון פיקסלים, בהשוואה ל-2 מיליון פיקסלים של שידור ההיי-דפינישן הביתי.
מקרני היי דפינישן נוספים יותקנו בכל הרשת בהדרגה, והסרט הבא אחרי "איירון מן" שיוצג בהקרנה דיגיטלית יהיה "אינדיאנה ג'ונס" החדש.
למרבה הצער, והדאגה, המקרן לא מתאים כרגע להקרנה תלת מימדית ולא מתוכנן בינתיים להחליף את המסך, כהכנה לקראת הקרנה דיגיטלית תלת מימדית (שיטת הצגה שג'פרי קצנברג מדרימוורקס, שג.ג הם מפיציה בארץ, מקדם במרץ לקראת 2009).
יש לי הרבה מה להגיד על עניין ההקרנה הדיגיטלית, כולל תקוות אבל גם דאגות (אני חושש – קטן אמונה שכמוני – שבישראל יצליחו לפשל גם בזה). אבל אמתין עם כל זה עד שובי, כשאקבל מידע נוסף ואולי אוכל לדגום את המערכת במו עיניי.

===========

"ביקור התזמורת" הגיע בסוף השבוע האחרון באמריקה לכמעט 2.5 מיליון דולר בהכנסות. אלה, אם כן, חמשת הימים של "ללכת על המים" של איתן פוקס כמחזיק שיא "הסרט הישראלי הקופתי ביותר באמריקה". "ללכת על המים" הגיע ב-2005 ל-2.7 מיליון דולר אחרי 189 יום בהפצה. "ביקור התזמורת" יעקוף אותו (על פי הערכתי) עד יום ראשון, במלאת 65 יום להפצתו. האפשרות שהוא גם יחצה, בעוד כחודש, את קו 3 מיליון הדולר בהכנסות, נראית כרגע בלתי מופרכת כלל.

============

ובינתיים, בתאילנד, מנחם גולן ממשיך לראות הכנסות מפרויקטי עברו: אמש ב-HBO תאילנד הוקרן בפריים-טיים "מחץ הדלתא" עם צ'אק נוריס (ושלי ווינטרס וחנה שיגולה) שביים גולן ב-1986. ותראו מה מצאתי במדף להיטי הקומדיה ברשת חנויות די.וי.די תאילנדית (מהסוג שמוכרת סרטים אמיתיים, לא עותקים פיראטיים):

=============

ואת זה צילמתי באחד מאלפי הדוכנים הפיראטיים בקטמנדו. מאיה מרון סופרסטאר גם שם:

==========

וראיתי היום אחלה סרט: "Doomsday" של ניל מארשל, במאי מצוין שכבר התלהבתי מ"Dog Soldiers" ומ"The Descent" שלו. פרטים בהמשך.

ג'ון מלקוביץ' מתארח בתוכנית האירוח החדשה והלא שגרתית של קרייג בירקו.

או בפרומו לתוכנית הזו.

אם בכלל יש כזו תוכנית.

יום שני היום ויאיר טרם שב מהגלות. הזדמנות מצויינת לקמבק בקטנה את אחת הפינות האהובות של הבלוג – the Monday Morning Mixtape.

אלא שהפעם תהיה זו מיקסטייפ שיתופית, אינטראקטיבית, בשיטת עשה זאת בעצמך. אני אתחיל, וכל המעוניינים והמעוניינות יוסיפו שיר משלהם בתגובות ורצוי גם שינמקו את הבחירה. אז מפני שהבוקר קמתי עם זה:

זו הבחירה שלי, וברור שהיא נובעת ואף מוקדשת למישהי מאוד מסויימת…

כמובן שגם דיווחים ועדכונים מעט יותר קולנועיים יתקבלו בברכה בתגובות, כמו למשל על הנושא הבא:

 עוד שיר שמתנגן לי בראש ללא הרף כבר יומיים הוא Mein Herz Brennt (ליבי בוער, בתרגום חופשי) של ראמשטיין הגרמנים. הכל בגלל הטריילר המעולה לסרט שאני כנראה היחיד שמחכה להמשכון שלו – "הלבוי".

 יש גם באיכות HD משובחת באמת, שהצצה ליצירה החדשה של גיירמו דל טורו ראויה להיצפות בה.

(אורון במצברוח מוזיקלי, עבור סינמסקופ)

"בן חור", "כוכב הקופים", "מגע של רשע", "שמש ירוקה", "נמל תעופה", "יוליוס קיסר", "אל סיד", "עשרת הדיברות", וכמובן "באולינג לקולומביין". צ'רלטון הסטון, שזוהה בשנים האחרונות פחות עם תפקידיו ההיסטוריים ויותר עם עמדותיו הפוליטיות הריאקציונריות ותפקידו כיו"ר התאחדות בעלי הנשק האמריקאית, מת הבוקר בגיל 84.

זה רגע השיא שלו: מירוץ המרכבות מ"בן חור", הסרט שהעניק לו את האוסקר (1 מ-11 בהם זכה הסרט):

וזה, משנה לפני "בן חור", אחר משיאי הקולנוע: שוט הפתיחה של "מגע של רשע" של אורסון וולס, בו מגלם הסטון בלש מקסיקני:

וזה רגע השפל שלו, מתוך "באולינג לקולומביין" של מייקל מור:

במחיר 95 באט אני מקבל בבית הקפה שמתחת למלון שלי, בדרך קואסן בבנגקוק, לא רק אייס מוקה גדול אלא גם חיבור לאינטרנט. אז אני מעלה בזריזות שני פוסטים. זה השני. הקודם עלה לפני כמה שניות. סקרולרו אחורה.

אני חייב לכם דיווח על צפייה בסרט הודי בקטמנדו ומאתמול גם דיווח על צפייה בסרט תאילנדי בתאילנד. אשאיר את זה לקפה הבא (אני גם אמור לעבוד על עניינים בלתי-בלוגיים בין קפה לקפה). ובינתיים, כמה עדכונים:

– משום מה ה-4 באפריל הוא תאריך שאני מתקשה להתעלם ממנו. האם זה סתם בגלל המספר, או בגלל היסטוריה? בכל אופן, אתמול מלאו 40 לרצח מרטין לותר קינג.

– אם יש לכם הוט, חפשו ב-VOD את הקטגוריה החדשה "המלצה חמה", שם תמצאו בשבועות הקרובים המלצות שלי לסרטי הספרייה של שירות ה-VOD (ובגלל שאני בניכר כשזה עלה אתם מוזמנים לדווח כאן, לי ולאחרים, איך זה נראה והאם זה מועיל). הוט אמנם שילמו לי על שירותיי, אבל הרעיון הוא שאני בוחר את הסרטים שאני אוהב מבין סרטי הספריה שלהם – כלומר, הסרטים שכבר נבלעו במורד הרשימה ואינם זוכים לתשומת לב של סרטי הבכורות. ביום ראשון שעבר עלו ההמלצות שלי על "חתונה מאוחרת" ועל "שוטרים לוהטים" ומספרים לי שההיענות נאה. המלצות נוספות יעלו מדי שבוע.

– פבלו אוטין, אחד האנשים היותר רציניים ומסורים שכותבים בארץ על קולנוע, תרגם לאנגלית את המאמר שכתב לפני כמה חודשים על הקולנוע הישראלי ל"סינמטק". המאמר המתורגם ראה כעת אור בכתב העת הקנדי המוצלח "סינמה-סקופ". אתר האינטרנט של כתב העת לא מכיל את המאמר. ידידיי הקנדיים: האם תוכלו לסרוק אותו ולשלוח במייל?

– אתר האינטרנט של תעשיית הקולנוע והטלוויזיה של אירלנד מדווח על השיר שהקליטו גלן הנסרד ומרקטה אירגלובה לסרט הישראלי "זרים" של ארז תדמור וגיא נתיב. האייטם עשוי להיראות לכמה מכם קצת מוכר.

– מי היה מאמין שלריצ'רד ווידמארק, שחקן שנדמה שקצת נשכח בעשרים השנים האחרונות, יש כזו השפעה במרומים. תחילה הוא מת, ואז מת אבי מן, שכתב את התסריט ל"משפט נירנברג" בו שיחק ווידמארק (מן גם היה האיש שהמציא את קוז'אק). ואז מת ז'ול דאסן, שביים את ווידמארק ב"לילה בעיר".

– טורניר חיקויי טום קרוז: מי עושה אותו טוב יותר – בן סטילר או מיילס פישר?

– ובמלאת קרוב לשבועיים להיעדרותי מאדמת ישראל (בקרוב השיבה ארצה, אל דאגה), אני פונה לעמיתיי העיתונאים והמבקרים: אילו סרטים הוקרנו לתקשורת בשבועיים האחרונים, ואיך הם היו? עוד משהו מעניין קרה?

בגלל שלא יצא לי לראות אף אחד מהסרטים החדשים שעלו אתמול בארץ (ורובם נראים לי די זניחים, הלא ככה? החל ב"מלך קליפורניה", הלא הוא סרט הפתיחה של פסטיבל אילת 2007) הקדשתי את מדורי בדפוס השבוע בסקירת כמה מהסרטים שראיתי בעת האחרונה בדי.וי.די אחרי שדילגו על הגעה לבתי הקולנוע בארץ. במקרה של "Into the Wild" של שון פן מדובר בהזנחה פושעת מצד המפיץ, אם אכן יוחלט לגנזו (לפחות שיביאו לסינמטק, כמעשה "ג'סי ג'יימס", למרות שבסרט של שון פן אין אפילו את בראד פיט כדי לגרום למפיצים אפילו להרהר באופצייה).

continue reading…

השבוע הזה היה עצוב במיוחד. נפטרו בו כמה יוצרים ושחקנים חשובים ואהובים, ונכתבו הרבה הספדים, גם בחו"ל וגם בארץ. סטיבי כתבה פוסט הספדים מרגש. גם התסריטאי אבי מאן נפטר. מאן ייזכר במיוחד בתור התסריטאי של "משפטי נירנברג", שבו כיכב ריצ'רד ווידמרק שנפטר אף הוא השבוע, אבל גם, בין השאר, בתור האדם שעמד מאחורי המצאת הדמות של טלי סוואלס ב"קוג'אק". הנה הספד קצר שמספר את תולדותיו.

באתר הניו יורקר, ריצ'רד ברודי מדבר על ז'אן-לוק גודאר ופרנסואה טריפו, היחסים ביניהם והגל החדש. כבונוס יש גם סדרת תמונות נפלאה. ניתן להאזין לתוכנית בלינק הזה. ופה, בחינה של המושג "אוטר", שבמאי הגל החדש התייחסו אליו רבות.

אדם יאוק מהביסטי בויז עומד לביים את סרטו הראשון, שייקרא "Gunning for that 1^st Spot", בו הוא מתעד את המירוץ לפסגה של כמה משחקני כדורסל התיכונים הטובים ביותר בארה"ב כיום. לסרט אמור להיות פסקול מקפיץ במיוחד, ויש כבר טריילר קצר.

אלחנדרו גונזאלס איניאריטו, במאי "בבל" ו-"21 גרם", ביים כמה תשדירים נגד השימוש בסמים. התשדירים שודרו השבוע בפעם הראשונה, במונטנה. איניאריטו אמר כי החליט לביים את התשדירים בעקבות תשדירים באותו הנושא שביים דארן ארונופסקי.

אחת השערוריות האחרונות המעסיקות את עולם הבידור בארה"ב היא ראיון שערך ג'יי לנו עם השחקן ריאן פיליפי, שמופיע ב-"Stop Loss", סרטה החדש של קימברלי פירס ("בנים אינם בוכים"). ג'יי גילה את העובדה המדהימה שלפני שנים רבות פיליפי שיחק באופרת הסבון המצליחה "One Life to Live" תפקיד של – שום ושמיים! – הומוסקסואל. מאותו הרגע לנו, בעדינות של פיל בחנות חרסינה, דרש שוב ושוב מפיליפי (שנראה נע בחוסר נוחות בכיסא) להתייחס לנושא. הדובדבן שבקצפת היה המשפט שאמר: "Look into the camera and give me your gayest look". פיליפי ממש לא הסכים, ובעקבות הראיון עלה לאוויר האתר הזה, בו אנשים מראים לעולם, וגם ללנו עצמו, מהו המראה ההומואי ביותר שלהם.
בינתיים לנו התנצל, אבל אין ספק שהראיון הזה ימשיך להיות מקור בלתי נדלה לחיקויים, פארודיות ובדיחות.

מוזיאון בטוקיו גילה שני סרטי אנימציה יפניים שנעשו כפי הנראה בשנים 1917 ו-1918. לפי התמונה הזו רולרבליידס היו בסביבה כבר אז.

עדכון באטמן – ראיון עם כריסטופר נולאן.

ושאריות מאחד באפריל, משהו שבהתחלה נראה (לי) כמו מתיחה. וודי אלן תובע את חברת הבגדים American Apparel על שימוש ללא רשות בדמותו (לבוש כיהודי חסידי, מתוך "אנני הול" בסצינה הקלאסית בבית הוריה של אנני) בפרסומות שלהם.

ולסיום משהו שנכתב כמתיחה אבל עדיין משעשע. ידיעה על פרידה מתוקשרת בין קתרין הייגל (מ"Knocked Up") והידיד הכי טוב שלה. כולל "עצות" שנותנת לה גרייס אדלר (מ"וויל וגרייס").

דרורית – לסינמסקופ

ארבעה סרטים חדשים עולים היום בבתי הקולנוע, על אף אחד מהם לא תוכלו לקרוא כאן ביקורת. אם אתם לא צריכים מבקרי קולנוע, אז מה אכפת לכם, אבל שימו לב לדבר הבא:

"קינסניירה" הוקרן בפסטיבל סאנדנס 2006 (ינואר) ופסטיבל ברלין באותה השנה (פברואר). הקרנות מסחריות – אוגוסט 2006. "מלך קליפורניה" נראה לראשונה כבר בסאנדנס 2007 והופץ מסחרית ובאופן מוגבל בארה"ב בחודש ספטמבר. "החבר הכי טוב שלי" נצפה במולדתו הצרפתית בדצמבר 2006, ועוד קודם לכן בפסטיבל טורונטו של אותה השנה. "אוויר לנשימה" הוא סרט מודל 2007, מקסימום ינואר 2008 למתעקשים. אז לא יפה להגיד שזכינו השבוע לסחורה לא טובה, שכן גילם הביולוגי של הסרטים לא מעיד על טיבם, אבל קשה להתעלם מההרגשה שהסחורה לא מי יודע מה טריה.

בהתייחס לאיכות, היחיד שראיתי הוא "אוויר לנשימה". ומתוקף החוקים שמגבילים אותי, דעתי המורחבת עליו יכולה לזהם את המרחב הוירטואלי רק מיום ראשון. אז הנה דעתי המקוצרת והלא מנומקת, לצערי – אסון אמיתי, להתרחק ומהר. את "מלך קליפורניה" אראה במהלך סוף השבוע, בשביל העכבר.

עוד מישהו מעוניין להמליץ או להזהיר?

===============================================================

אירוע נוסף שהתחיל כבר היום, הוא פסטיבל דוקאביב, שיש סביבו רחש מיוחד השנה. תחושת התחדשות אמיתית, ברוח האביב כנראה. הנה הפוסט המפורט של בעל הבלוג. יש גם המלצות של נירית אנדרמן מגלריה. וזה מה שיש לסטיבי להגיד בנושא. גם הפעם אתם יותר ממוזמנים להמליץ, ממש כאן, לשאר הגולשים על סרטים שראיתם בפסטיבל. במיוחד על כאלה שאפשר לתפוס בהקרנות נוספות. אותי שעשעה העובדה שהיום, יומו הראשון של הדוקאביב, הוקרן סרט בשם "קטמנדו". מעניין מה יאיר היה חושב עליו.

בהמשך החודש בסינמטק ת"א – הקרנות נוספות של "ההתנקשות בג'סי ג'יימס", אולי הזדמנות אחרונה לצפות בסרט המעולה הזה על מסך גדול. והוא פשוט דורש אחד כזה. שמחתי גם למצוא שם הרבה מאוד קישלובסקי, אבל כל מי שעיין בתוכנייה מעט יותר משתי דקות מוזמן לעדכן.

ולסיום, דילמה:

יש פה מישהו/מישהי/משהו שיעניין אותם דיון על "Southland Tales", סרטו החדש והדי מדובר של ריצ'רד "דוני דארקו" קלי? אני ממש זקוק לתמריץ בשביל לצפות בו…

(אורון, עבור סינמסקופ)

שתי ידיעות שהיו מאוד חביבות על בעל הבלוג התקבצו להן יחדיו.

הראשונה נוגעת להגעת עידן הקולנוע הדיגיטלי לארצנו. סטיבי שאלה בתגובות איפה יאיר כשצריך לדווח על עניין שכזה. התשובה היא בקטמנדו, למי ששכח, אבל האווירה המבודחת לא נעצרת כאן. דורון פישלר, איש הדג, לקח על עצמו את האחריות ובישר כי הקולנוע הראשון בישראל שתהיה לו היכולת לספק לצופיו הקרנה דיגיטלית הוא אולם 1 בגלובוס עזריאלי. האמת היא שזה אכן האולם הטוב ביותר שיש לגלובוס להציע בתוך תל-אביב, וסוג של נחמה פורתא עבור אותם תל-אביבים, אחרי שאולם האיימקס של החברה נפתח דווקא בקריות.

המשמעות המיידית של הידיעה היא שהסרט שיפתח באופן חגיגי את הקיץ, "איירון מן" בעל הטריילר המגניב, יוקרן בהקרנה דיגיטלית. ואם יורשה לי – ווהו!

הידיעה השניה נוגעת לגל פיטורים של מבקרי קולנוע בארה"ב, והיא הובאה בתגובות על-ידי Cinephile. הכותרת אומנם קצת צעקנית, ובהמשך הידיעה עולה הטענה שהמבקרים פשוט נודדים מן העיתונות הכתובה לאינטרנט. ומי מתקומם כנגד התנדפות מבקרי הקולנוע מן העיתונים? מפיקי הסרטים כמובן. סקוט רודין, שהפיק השנה את "לא ארץ לזקנים" ו"זה ייגמר בדם", טוען שהביקורות האוהדות סייעו לאחים כהן לצאת מנצחים מטקס האוסקר האחרון.

ומה אתם אומרים? האם יש מקום לביקורות קולנוע מודפסות בעידן הווב 2.0, או שדיונים במרחב הווירטואלי הם כל מה שאנחנו צריכים?

בהמשך היום יעלה פוסט שיבחן האם וכמה אנו באמת זקוקים למבקרי קולנוע.

(אורון, עבור סינמסקופ)