קוראים יקרים, אלה משימותיכם לשבוע הקרוב:

1. ללכת ל"הילדים של מחר". מדווחים לי אלה שכבר הלכו לסרט שהאולמות ריקים למדי. ואז להמשיך לדון בו כאן. אוהדי הסרט: אנא עזרו לעדן ולאורית להבין למה הוא גדול. פורום פילם: לא, אתם לא יכולים לצטט טוקבקים באתר בקמפיין שלכם.
2. אם אתם מבקרי קולנוע: אתם מוזמנים להשיק כאן דיון ב"השתולים" של מרטין סקורסזי מיום שני אחרי הצהריים. אם כבר ראיתם את "הילדים של מחר" לפני כן, שימו לב לתפקיד שממלאת רוחו של ג'ון לנון (ובכלל, עריכת המוזיקה) בשני הסרטים.
3. אם אתם מתכנתים: מיצאו דרך בה בלוגרים יוכלו להעלות פוסטים טלגרפיים באמצעות סמ"סים. לא באמצעות אימייל סלולרי, סמ"סים. זקוק לזה אנושות, תודה.
4. לראות את "נאצ'ו ליברה" בדי.וי.די. בוז לג.ג על הגניזה.
5. לסינמטקאים: להתחיל להתדיין כאן איזה פליני חייבים לראות ועל מה אפשר לוותר. ולהפעיל לחץ על אנשי סינמטק תל אביב לשבץ הקרנות חוזרות לסרטיו (הרי לא הגיוני שכל סרט יוקרן שם רק פעם אחת).
6. לבקר אצל מפרסמי גוגל באתר, ולבחון את ההיצע בחנות התסריטים בלינקים בראש הדף ומשמאלו. כל קליק עוזר לממן את תחזוקת האתר ואיחסונו.

ובזמן שאתם עושים את כל זה אני יוצא לחופשה המשפחתית הראשונה שלי מזה ארבע שנים. אל דאגה, האתר ימשיך להתעדכן באופן סדיר, כל בוקר, ומיליציית "סינמסקופ" הגבירה כוננות ופטרולים לוודא שאף אחד לא בורח בזמן שאני לא באיזור.

שני אייטמים ויה ג'פרי וולס:

1. אוסקרים.

Arizona Daily Star critic Phil Villarreal has made some early Oscar calls, and decided that the top five Best Picture candidates are Babel (of course), The Departed (definitely), Dreamgirls (almost certainly), Flags of Our Fathers (most likely) and United 93 (brilliant!).

2. בוראט.

הנה לינק לתיעוד של מסיבת העיתונאים בת 22 דקות שנערכה עם בוראט ועם אזמט בגטוב שלשום בסנטה מוניקה, קליפורניה. לא הצלחתי לזהות אם יש שם גם עיתונאי ישראלי בקהל. מיחסי הציבור של הסרט בארץ עידכנו את העורכים בארץ שסשה ברון כהן, השחקן שאין עיתון ישראלי שלא רוצה לראיין כרגע, מתראיין כעת רק במסיבות עיתונאים ורק בתור דמותו של בוראט. שזה קצת משונה לערוך מסיבת עיתונאים עם עיתונאי פיקטיבי, זה יותר הופעה חיה אקסקלוסיבית מאשר אירוע בו מישהו יקבל תשובות אמיתיות לסקרנות וחקרנות עיתונאית.
במילים אחרות, את הראיון האמיתי עם ברון-כהן נצטרך לעשות לא לכבוד "בוראט" אלא לכבוד סרט אחר, בו יהיה לו חשוב לעמיד את הפרסונה האמיתית שלו ולא הבדויה מול עין התקשורת. למשל, לקראת יציאת "סוויני טוד" של טים ברטון (אם ברון-כהן אכן יככב בסרט לצד ג'וני דפ כפי שדווח השבוע).
ברון-כהן כבר עשה סיבוב תקשורת באמריקה לפני כשנתיים בו הוא רצה להדגיש את העובדה שיש שחקן אמיתי מאחורי הדמויות של עלי ג'י, בוראט וברונו. הוא הלך לדיוויד לטרמן בסי.בי.אס, ג'ימי קימל באיי.בי.סי ולג'ון סטיוארט בקומדי סנטרל. כדאי מאוד לראות, בעיקר כדי לגלות שהשפם של בוראט אמיתי ולוקח לברון-כהן חודש וחצי לגדל אותו; וכדי לשאול את השאלה המועלית איך זה שבכירי הביון האמריקאי, שהתראיינו אצל עלי ג'י, לא הצליחו להשתמש ביכולות הריגול שלהם כדי להבין מבעוד מועד שמדובר בדמות פיקטיבית?

ולבסוף: האם יש למישהו כאן את העצבים והיכולת לתמלל ולתרגם את מסיבת העיתונאים של בוראט?

אמש בקולנוע:
טריילר איום ונורא ל"רוקי בלבואה".
טריילר מצוין מאוד, מפתיע עד כמה, ל"קזינו רויאל".
ואז הסרט "הילדים של מחר". ערב הבכורה. 22:15. כ-40 איש באולם הגדול. ואני מודה שברגע זה אני מצוי בדילמה זועפת. חברת ההפצה פורים שפיל לא אוהבת מבקרי קולנוע. אז אולי אתאפק שבועיים, אתן לסרט הזה להתפגר להם בידיים, ורק אז אתייחס אליו. שייחנקו עם הסרט החזק של השנה שלהם. מצד שני, לאלפונסו קוארון – איזה במאי מוכשר, אלוהים אדירים – לא מגיע עונש על זה שסרטו נפל לידיהם של מפיצים שלא יודעים להפיץ. קולגה, מאלה שמוזמנים להקרנות המוקדמות על ידי המפיצים, סימס לי אחרי הקרנת המשת"פים בשבת שעברה שיש משהו בקוארון שמזכיר לו את קובריק. חתיכת מחמאה, אמרתי לעצמי. כשראיתי את הסרט הבנתי למה הוא התכוון. לפחות בכל הקשור להכנסת כותרות הפתיחה והסיום, והשימוש במוזיקה, מורגשת השפעה רבה. אני, מצידי, חושב שקוארון הספילברג-בוי הכי גדול כרגע בהוליווד. כל המערכה האחרונה, המתרחשת בעיצומה של אינתיפאדה במחנה פליטים, היא המשך ישיר לסיקוונס הקרב המסיים ב"להציל את טוראי ראיין". וסצינה מוקדמת יותר, המצולמת כולה בשוט אחד בתוך מכונית הנוסעת רברס תחת מטר יריות, היא כמו פיתוח של השוט הרצוף האגדי מתוך "מלחמת העולמות" בו נכנסת המצלמה ויוצאת ממכונית נוסעת בלי חיתוכים. יש בסרט הזה כמה סצינות פשוט מעולות, במין נבואת חורבן אפוקליפטית נוצרית, שהבוקר התעוררתי מטולטל ממנה ועם חשק עצום לראות אותה שוב.

==============

והנה אימייל מעידוק: "ב'ידיעות' של היום אתמול, בכלכלה, שוב אייטם על קולנוע שגובה תשלום מלא מילדים קטנים. מדובר ביס פלאנט, והכתבת יהודית יהב שושנה חן מציינת שזה מופעל על ידי אותה רשת (רב חן) שגובה כסף על תינוקות גם בשאר בתי הקולנוע שלה. ואם זכרוני לא בוגד בי, התגובה שהיא קיבלה היא בדיוק אותו נוסח כמו בכתבות הקודמות על הפרשה. נראה לי שיש להם תבנית וורד מוכנה לשאלה הזאת, והם שולחים אותה כל כמה חודשים, בכל פעם שאיזה עיתונאי מגלה את האייטם הזה מחדש".

אמנם אני כתבתי על הנושא הזה לפני כחמש שנים ומאז כתב עליו גם אביב לביא ב"הארץ", ובתחילת השנה ב-NRG ובקיץ האחרון גם ב"וויינט", אבל תמיד נעים לראות שיש רשת כל כך בטוחה במעשיה שהיא עומדת בפרץ של כל המחאות המופנות כלפיה. מה שכן, סדר צריך להיות. אז כנראה שתגובה שנשלחה כבר פעם אחת, רלוונטית גם בפעמים הבאות. היי, הם ממחזרים שמות הסרטים ועיצוב פוסטרים, אז למה לא עם התגובות לעיתונות.

לא קראתי את האייטם של שושנה חן יהודית יהב*. אבל צריך להזכיר: אחד הסעיפים הראשונים במדריך קולנוע לב לסדרנים החדשים שמתקבלים לעבודה הוא "קולנוע לב הוא בייבי פרנדלי". אז לכו לבתי הקולנוע שמתנהגים אליכם בכבוד. הרי ממילא אי אפשר לשים את המילה "פרנדלי" ו"רב חן" באותו משפט. (גם אם ההקרנה אמש, באולם יס פלאנט 6, היתה מושלמת, לעזאזל. איזה קולנוע מעולה. טוב, לא מרשים לתינוקות להיכנס ולטנף אותו או ללעוס את הריפוד עם החניכיים שלהם, אז ברור שזה משפיע על איכות ההקרנה).

עידכון:
קראתי את האייטם. היא מזכירה שם שבלב ובגלובוס תינוקות אינם מוחרמים.
הנה תגובת הרשת מתוך האייטם מהעיתון של אתמול:

שזו אותה תגובה שהם שלחו לי לאייטם שעשיתי ב"העיר" ב-2001, ואותה תגובה באייטם של אביב לביא מחורף 2003. וזה גם אותה תגובה מהאייטם שפורסם בינואר השנה ב-NRG:

ותמיד יש לי מה להגיד על התגובה המאוד מטופשת (ומנוסחת רע) הזאת:

א. קודם כל, כשאתם כותבים "ניסיון העבר" לגבי קולנוע שנפתח לפני שלושה חודשים אתם חושפים עד כמה הניסיון שלכם מופרך. האם היה "ניסיון עבר" חדש, בין 2001 ל-2006?
ב. הנה הפרדוקס המביך: תינוקות הנכנסים בחינם מפריעים, אבל תינוקות שמשלמים כרטיס לא?
ג. הנה האמת: ניסיון העבר שלי מוכיח שאנשים גורמים להפרעות. כמו הבחור שישב לידי אתמול בסרט ולא הפסיק לדבר. זה לא קשור לתינוקות. וחוץ מלהסות אותו שוב ושוב לא היה לי מה עוד לעשות. האולם היה חף מסדרנים. הצופים נדרשים להקים מיליציה לאכיפת הסדר באולם ולשמירה על איכות ההקרנה.
ד. אם יש לרשת תיאטראות ישראל אומץ שתכריז על בתי הקולנוע שלהם טריטוריה שאינה ידידותית לתינוקות. אם הדבר היחיד שמפריע להם באולמות זה נוכחותם, שתגביל מכירת כרטיסים לבני חמש ומעלה. במצב הנוכחי, בו ילד בעגלה או במנשא שאינו תופס כסא נדרש לשלם כרטיס מלא, הם לא נראים כמו רשת הדואגת לרווחת קהלה, אלא רק לרשת תאוות בצע שמרחיקה מעליה הורים וסבים.

* שליחי "פנאי פלוס" שאמורים להביא לי את עיתוני השבת מדי שבוע נוטים בזמן האחרון לעצור קודם בבית, לקרוא הכל, ורק אז להביא לי את החבילה מתישהו בתחילת השבוע. עיתוני השבוע שעבר בטח נגרסו לקונפטי להקפות שמחת תורה כי הם מעולם לא הגיעו אליי.

62 מדינות הגישו סרטים לקטגוריית הסרט הזר באוסקר. פינלנד פרשה, על פי בקשת אקי קאוריסמקי. נותרו 61. ביניהם קזחסטאן, ששולחת לראשונה סרט לאוסקר (למרבה ההפתעה זה לא "בוראט", אם כי, עם כמו העברית שיש בסרט אולי הוא יכול לייצג דווקא את ישראל).
נכון להיום הסרט המוביל לזכייה הוא "לחזור" מספרד, של פדרו אלמודובר. אלא שתמיד צריך להיזהר מקללת "אמלי": סרט שכולם בטוחים שהוא הזוכה הוודאי, ואז זוכה סרט אחר ("שטח הפקר" באותה שנה). האם מישהו כאן מוכן להמר אילו חמישה סרטים יוכרזו ב-23 בפברואר כחמשצ המועמדים לאוסקר? האם "אדמה משוגעת" הישראלי יהיה שם?
הנה הרשימה:
continue reading…

אני חושב שאני כבר צריך לשנות את שם האתר שלי ל"בוראטוסקופ" או "סינמבוראט". אני הופך אותו, בדעה צלולה, לאתר מעריצים לסרט. ואם עד עכשיו עדיין נהניתי מהספק שמדובר עדיין בסוד שמור של צופי הסרט בטורונטו ובחיפה, ושאולי חוץ מהפיכתו לסרט פולחן אין לו סיכוי מסחרי ממשי, מגיע השער של "אנטרנטיינמנט וויקלי" החדש ומבהיר שאנחנו עומדים בפני צונאמי:

"האם האיש הזה יצר את הסרט המצחיק בכל הזמנים….?" שואלת הכותרת. ואני, שכבר הצהרתי שלא צחקתי ככה בסרט מאז "סרט מטוגן" או "טיסה נעימה" של האחים צוקר, חייב לעצור ולתהות שמא עורכי "אנטרטיינמנט וויקלי" קלעו בול.

ובהנחה ש"בוראט" יהיה יותר מסרט פולחן אלא באמת סנסציה קופתית כלל עולמית, יש סיכוי גם שהסרט הזה יפתח קופות שרצים.
1. למה ג'יי רואץ' ("אוסטין פאוורס"), שהיה אמור לביים, בסוף הסתפק בקרדיט מפיק?
2. למה טוד פיליפס ("רוד טריפ") התחיל את הצילומים ופרש באמצע?
3. וכמה תביעות יחטפו סשה ברון כהן ומפיקיו ברגע שהאנשים שצולמו בסרט יזהו את עצמם ויתחילו להיעלב?
4. ומה הסיפור האמיתי של אזמט בגטוב? מי משחק אותו? והאם הוא גבר או אישה?

עידכון מהקופות: "בוראט" יופץ באמריקה על ידי פוקס מול "סנטה במשרה חלקית 3" של דיסני, וכרגע מסתמן ש"סנטה", המיועד לכל המשפחה, יהיה המנצח בקופות בסוף השבוע של ה-3 בנובמבר.

In an item about the competition, L.A. Weekly writer Nikki Finke cited recent studio tracking showing that Borat "may be too elitist for Middle America." However, 20th Century Fox, which is distributing the movie, said that it never expected Borat to compete on an equal footing with Clause 3. A studio exec told Finke that he expected the film to start out strongly with college students and build from there. "Don't look at our opening numbers, look at our finishing numbers," he said. The two films are due to be released on Nov. 3

.

למתדייני "המעיין" בתגובות, ולמי שכבר ראה בחיפה, ולמי שרוצה לקרוא קצת על הסרט, הנה:

1. מדורי ב"פנאי פלוס" מהיום, בו אני כותב מילים ספורות וראשוניות מאוד על "המעיין", "מיס סאנשיין הקטנה", "שנה מופלאה", "מאהב בהשאלה" ו"תנועה מגונה".
2. הטקסט שלי מהבוקר שאחרי הצפייה בסרט. ניסיון ראשון לפרשנות, שמנסה לחמוק מאמירות קונקרטיות, כדי לא לקלקל לאלה שעוד לא ראו.

אני בהחלט זקוק לצפייה נוספת, אבל נדמה לי שהצלחתי לפענח את הסרט. אם וכאשר הוא ייצא בארץ, אנסה לכתוב עליו בהרחבה.

עצוב. ראובן דיין נפטר אתמול. איזה תפקיד נפלא הוא עשה ב"אביבה אהובתי" בתור האב הסובל בשקט של אביבה ואניטה. לבכורה של "אביבה אהובתי" הוא הגיע בקושי. חולה מאוד. לפחות הספיק לראות את עצמו גונב את ההצגה, בקול שקט ורך, מחוות קטנות, תגובות אנושיות.

===========

נרג' ממשיך להתבזות. מפרסם שלשום אייטם סנסציוני ומזיל ריר על הסרט החדש "האי". הסרט, שנקרא בארץ "איילנד", כבר עלה בשנה שעברה (ויה ולווט. ואם דואל שם הוא דואל מכאן, קבל הערה בתיק האישי על שלא פרסמת את הממצא כאן).

ועוד נרג'/מעריב. זה אייטם מאתמול: בערוץ 1 דורשים 10,000 שקל להפקת תוכנית הערב במקום 6,000 שהוקצבו. ההגשה בנרג' זועקת: אויה, כמה יקר, שופכים את כספי האגרה. ביזיון של עיתונאות: 10,000 שקל הוא סכום מגוחך להפקה של מגזין אולפני הנמשך שעה. אפשר להוציא מהמזכר הזה כותרת, אבל היא בטח לא על פזרנות. יותר על קמצנות.
כמובן שהוא מעלה את השאלה: האם הזכום הזה כולל גם את שכר המגישים? כי אם כן, גדי טאוב וג'קי לוי מכרו את עצמם לרוממה בזיל הזול.

========

רגע של השתוממות: כבר שבועיים שמדור הקולנוע של "רייטינג" נכתב על ידי מיכל יפה. אלא שהלוגו, הקרדיט והתמונה נותרו של דבורית שרגל, המבקרת הקבועה, כשמתחת כתוב "בהופעת אורח: מיכל יפה". מאוד משונה, ומאוד מבלבל. אז ככה: שרגל בחופשה, תחזור בשבוע הבא. ובשבוע שעבר נעדר יקיר אלקריב ממדור הקולנוע של "עיתון תל אביב" ואת מקומו תפס איתמר רוז. השבוע אלקריב כבר חוזר. ושאף אחד לא יתפוס לי את המקום: אני אהיה בשבוע הבא בחופשה, לא יהיה מדור בגיליון "פנאי פלוס" של ה-2 בנובמבר. אגב, לאלקריב נולדה בשבוע שעבר בת. פז. זה נדמה לי או שאפשר לספור על כף יד קטועה אחת את כמות מבקרי הקולנוע שהם גם הורים?

==========

לא הצלחתי להגיע היום להקרנה של "הטינה 2". מישהו היה? איך הסרט? ואני שומע תגובות חמימות מההקרנה של "מיס סאנשיין הקטנה" שהתקיימה אתמול (עבור הבלתי מוחרמים, ועורכיהם של המוחרמים). סרט מקסים. אכתוב עליו למדורי הבא.

==========

אני מסכים עם כל מילה מהטקסט הזועף של קשלס/שחורי על רשימת 50 הסרטים המועדפים על רוברט מקי. אבל אני חייב להבהיר משהו, פשוט כי נדמה לי שאלה מסוג הדברים שעדיין לא מלמדים בחוג לקולנוע בארץ: "רשת שידור" ו"פסק דין", שניהם של סידני לומט, אולי לא נחשבים (בעיני רבים, וביניהם קשלס/שחורי) לפסגת הקולנוע, אבל שניהם מבוססים על שניים מהתסריטים המושלמים והמהוללים ביותר בתולדות הקולנוע ההוליוודי. "רשת שידור" מאת פדי צ'ייפסקי, "פסק דין" מאת דיוויד מאמט. מכיוון שמקי סוקר את תולדות הקולנוע מנקודת מבט של חוקר תסריטאות, שילובם ברשימה נראה הגיוני מאוד. הרשימה של מקי היתה אישית מאוד, וככזאת היא היתה מנומקת למדי, הומוגנית ובדרכו של מקי, נחרצת וחפה מדיפלומטיה. לכל אחד יש הרשימה שלו. ואגב, כדאי לקשלס/שחורי לסור לסדנתו של מקי, ואולי אף לבלגג ממנה, שכן נדמה לי שהם יגלו שמקי מתייחס בהחלט לקולנוע לא אמריקאי בהרצאותיו ושהוא פחות דוגמטי ממה שהם חושבים עליו. אני, אגב, נרשמתי היום לסמינר הקומדיה של מקי (6 בנובמבר, 9:00 בבוקר עד 20:00).

=================

רוה לאודי אלוני: נכון, לא אהבתי את "מחילות". ובכל זאת, אם אתה רואה ביום שבת בפסטיבל טוקיו את "גיבורי הדגל" של קלינט איסטווד, סרט הפתיחה של הפסטיבל, אתה מוזמן לעדכן רשמים כאן או במייל. "מחילות" יתחרה בטוקיו בתחרות הרשמית. מול "מיס סאנשיין הקטנה".

סצינה שלא נכללה בסרט "בוראט", ושהיא לא פחות גאונית – כמעט כמו משל זן יפני – מאשר הסצינות שכן נכנסו לסרט. וזה מבריק בעיניי לשווק את הסרט (שייצא באמריקה רק בעוד שבועיים, ובישראל רק בעוד כחודש וחצי) באמצעות Deleted Scenes, שעד עכשיו זוהו בעיקר עם שיווק די.וי.די. בוראט וחבורתו כותבים מחדש את ספר השיווק ההוליוודי (רק מעניין אם מישהו יקנה).

ניסיון לסכם את פסטיבל חיפה.

1. כשחוזרים מפסטיבל יש תחושה של ג'ט לג. כנראה שהשהייה הממושכת באולמות מוחשכים גורמת לעירבול השעון הביולוגי. סטודנטים לרפואה או חוקרים הקוראים בלוג זה מוזמנים לחקור את התחום, לדעתי הממצאים יהיו מפתיעים.

2. היה פסטיבל מעולה. כמות הסרטים המסקרנים וכמות הסרטים הטובים היתה פשוט פנומנלית. עכשיו רק צריך לארגן אמצעי הקרנה וצפייה שיעמדו בסטנדרט של הסרטים. כל אולם שאינו רפפורט הוא סיוט בחיפה.

3. ראש העיר, בנאום הנעילה, הבטיח שבשנה הבאה יתווסף אולם נוסף. מישהו יודע איזה? איפה? איך? חיפאים, אנא עקבו אחרי העיתונות המקומית ודווחו אם נבנה או מוכשר אולם הקרנות חדש? האם מוריה יקום לתחייה? האם יפוצל האודיטוריום לשניים? אנא, פרטים.

4. אפרופו עיתונות מקומית: הכותרת הראשית ב"עיתון חיפה" בסוף השבוע האחרון, באותיות ענק, לבן על רקע אדום, עסקה במחאות וטענות נגד הפסטיבל. אלה הטענות שהובאו נגד פנינה בלייר, המנהלת האמנותית של הפסטיבל:
continue reading…

שש דרכים להעביר את הזמן עד שאני אתאפס על עצמי:

1. לתהות בקול רם: לאן נעלם "הוליוודלנד"? הוא לא היה אמור לצאת השבוע? האם אחרי שהוא התגלה בפסטיבל חיפה כסרט משעמם ודי חסר פואנטה הוא הועף לסקציית הגנוזים?
2. לחזור ולעיין במועדון הגנוזים. צרפו לרשימה את "Taladega Nights", קומדיית המירוצים של וויל פארל (וסשה ברון כהן!) ואת "כל אנשי המלך" של סטיב זייליאן עם שון פן. "לילות טלדגה" הכניס 147 מיליון דולר באמריקה. אבל הוא כנראה לא היה מספיק טוב בשביל המפיצים הישראליים. האם יש לכם שמות נוספים להוסיף לרשימה?
3. לקרוא על סרטו האחרון של טרי זוויגוף, עוד גנוז, שיצא עכשיו בדי.וי.די. אולי גם לצפות בו.
4. . לשנן את השם טוני ג'ה.
5. לצחקק מול הפרק הרביעי של ג'יימי סטיוארט בדיווחיו מפסטיבל ניו יורק (שננעל היום). בייחוד מול הבדיחה שלו על השיער של דיוויד לינץ': "מי מעצב השיער שלו, פרנק גרי?". מחר בטח יעלה הפרק האחרון בסדרה, עד השנה הבאה.
6. להגיד "או-הו, לא מספיק שברדיו טוחנים כל היום שירים על גשם, אז גם בבלוג?", ואז להקשיב ל"Walking in the Rain" השיר המהפנט של Flash and the Pan, הרכב אוסטרלי נפלא מהאייטיז.

Walking In The Rai…

Hosted by eSnips