איתן וייץ, מנאמני האתר, שלח לי לפני כמה ימים את התמונות האלה של מתחם גלובוס סיטי האימתני המוקם ברגעים אלה ממש בחולות ראשון לציון:
continue reading…

הנה משהו מארכיון "סינמסקופ": סקירה של אולמות הקולנוע הטובים והגרועים בתל אביב. זה פורסם ב"זמן תל אביב" ב-2 באוקטובר 1998 (לפני שמונה שנים).

הטוב, הרע והמפואר
לכבוד החגים: מצעד שנתי (חד פעמי!) לדירוג אולמות הקולנוע הטובים ביותר והרעים ביותר בתל-אביב

ברוב בתי הקולנוע עולה כתובית על המסך לפני הסרט עם נוסח פחות או יותר קבוע: "חברת א.ב.ג.ד שמחה לארח אתכם בקומפלקס רב-א.ב.ג.ד. בקולנוע זה הושקעו כסף ומאמצים רבים כדי להנעים את שהותכם. אנא שמרו על הניקיון ועל שלמות הריהוט, כדי שתוכלו להנות מהם גם בעתיד. תודה". אין הקדמה מעצבנת ומקוממת יותר מזו. continue reading…

החופשה הסתיימה. תודה שהחזקתם מעמד. מחר חוזרים כאן לעסקים כרגיל.

ששים שנה לפני שמישל גונדרי הפך את חלומותיו לסרט עליתי ב"מדעי החלום" (מהשבוע בארץ), ביים האמן האנס ריכטר פרויקט דומה. עזרו לו חבריו מאן ריי, פרננד לז'ה, אלכסנדר קאלדר, מרסל דושאן, מקס ארנסט ג'ון קייג' ופול בואולס. הנה הסרט מ-1947, שנראה קצת כמו שילוב בין "כלב אנדלוסי" וד"ר סוס.

"חלומות שאפשר לקנות". במאי: האנס ריכטר.
(Dreams that Money Can Buy. Hans Richter)

מחר עולה בארץ "מדעי החלום", הסרט המקסים מאוד של מישל גונדרי. בפסטיבל ברלין האחרון, שם הציג גונדרי גם את "מסיבת שכונה" הדוקומנטרי שלו, פגשתי אותו לג'אנקטון חביב. בגרסה הזאת צירפתי לינקים לקליפים של גונדרי המוזכרים בטקסט.

פורסם ב"7 לילות", 20.10.2006

במאים, קבלו עצה: אם יש לכם סודות, אל תחביאו אותם בקרדיטים המופיעים בסוף הסרט. יש סיכוי שמישהו ייקרא אותם. זה מה שקרה לי עם מישל גונדרי בפברואר השנה, כשפגשתי אותו לראיון בפסטיבל ברלין. גונדרי, שהציג בפסטיבל גם את סרטו ההיפ-הופומנטרי המעולה "מסיבת שכונה" וגם את סרטו העלילתי הסוריאליסטי, ההזוי והמקסים "מדעי השינה", סיפר בראיון בצורה עמומה על שתי חוויות רגשיות שהוא עבר, במהלך העבודה על הסרט, אבל לא רצה להוסיף פרטים. ברוב המקרים הימנעות כזאת, בראיונות הנינוחים והבלתי פולשניים בבתי מלון פסטיבליים, מסתיימת שם. אלא שבמקרה הזה הפרטים האלה, והאנשים הקשורים להם, מופיעים ברולר, אותו לוקש ארוך של שמות השותפים ליצירה המופיע ככותרות סיום, פרושים לעין כל, און דה רקורד לגמרי. דוגמה? בבקשה: גונדרי מספר שגאל גרסיה ברנאל ("ואת אמא שלך גם", "חינוך רע") לא היה הבחירה הראשונה שלו לתפקיד האלטר-אגו שלו ב"מדעי החלום", ובלי לשים לב חושף סכסוך לא נעים. "התחלתי לעבוד על הסרט לפני הרבה שנים עם שחקן אחר", סיפר גונדרי. "הוא עזר לי בכתיבה, אבל בסוף לא יצא לנו לעשות את זה. ואז המשכתי לכתוב את התסריט ופגשתי את גאל".
– אתה יכול לספר מי השחקן הזה?
continue reading…

לידיעת דרור שאול: אלה הסרטים שיתחרו נגד “אדמה משוגעת” על מקום בחמישיית המועמדים לאוסקר בשפה זרה, ושכבר אפשר להשיג לצפייה באוזן השלישית. אני סקרן במיוחד מהקוריאני.
Water – דיפה מהאטה, קנדה
Lunacy – יאן שוונקמאייר, צ’כיה
After the Wedding – סוזאן ביר, דנמרק
Rang de Basanti – הודו
The King and the Clown – לי ג’ון-ייק, דרום-קוריאה
9th Company – פיודור בונדרצ’וק (הבן של…), רוסיה
Ahimsa Stop to Run – לאו קיטיקורן, תאילנד

ולשאר קוראי האתר: אני מצליח להתחבר לאינטרנט לכמה דקות, רק לקרוא קצת טוקבקים כאן. אם אתם נתקלים באייטמים מעניינים מעולם הקולנוע אתם מוזמנים להגיש תקציר שלהם בתגובות, כך אדע מה קורה, מי מת, מה נשמע.
ומחר כאן, ליד הבריכה של האתר, רגע לפני הופעת צוות הבידור: חגיגת מישל גונדרי. אל תחמיצו. דיר בלאק, אל תחמיצו.

לפני כחודשיים כתבתי כאן על דרישתי מסרטי שפירא להסיר את שמי ממודעת פרסום לאחד מסרטיהם. סרטי שפירא, המתנהגים כמדינת חסות של פורום פילם, ממשיכים להחרים מבקרים מהקרנותיהם. לכן זה נראה לי אירוני, ואפילו מעט נואש, שלמרות העובדה שהם אינם רוצים ביקורות לסרטיהם, הם משתמשים במבקרים בפרסומיהם.
חודש אחר כך מנעתי מיונייטד קינג לעשות שימוש בציטוט שלי לפרסום סרטם "סיילנט היל". מדיניות ההקרנות של קצת עמומה והססנית. עד לא מזמן היו סרטים שהוקרנו למבקרים, וכאלה שלא. "סיילנט היל", שכבר יצא בדי.וי.די, לא הוקרן למבקרים ותשובתי היתה "אם אתם לא משתפים פעולה איתנו, אנחנו לא נשתף פעולה אתכם". (בינתיים נדמה שהעסק הסתדר ויונייטד מקרינה באופן שוטף את כל סרטיה).
ועכשיו מתברר לי שאני לא המבקר היחיד שאומר למפיצים ולאנשי הפרסום שלהם שלא יעשו שימוש בציטוטיי כל עוד החרם שריר. הנה התכתבות מייל שהגיעה continue reading…

סמנכ"לית עריכה ולשון של "סינמסקופ", ענבל קידר, שלחה לי את המסר הבא, אפרופו רשימת הסרטים המועמדים למועמדות לאוסקר לסרט הזר: האם לא הגיע הזמן להעלות לדיון את בעיית "הסרטים הזרים" ולהכריע פעם אחת ולתמיד (או לפחות אד הוק) האם החלוקה היא לשונית, לאומית, אולפנית, סגנונית או משהו אחר?
אם אני מבין נכון, הבעיה היא כזאת: איך נקרא בעברית, בעל פה או בדפוס, לסרט (נגיד) פולני שמוקרן בארץ? הנטייה המקובלת היא לסווגו תחת הרובריקה "סרט זר". זאת להבדיל מ"סרט ישראלי" ומ"סרט אמריקאי" או מ"סרט דובר אנגלית". אך זו כותרת קרתנית ומעט קסנופובית, לא? ובכלל, נדמה שהיא לקוחה מהקטגורייה באוסקר שאנו בארץ מכנים בטעות "הסרט הזר", בשעה ששמה המדויק הוא "סרט בשפה זרה" (קרי: סרט שאינו באנגלית). אך גם "סרט בשפה זרה" אינו מתאים לנו, כי גם אנגלית היא בעצמה, מבחינת דוברי העברית, "שפה זרה". בקיצור, הפעילו את כובעי החשיבה ונסו למצוא כותרת קליטה, או שיטת סיווג, שיהיה אפשר לכלול לתוכה קולנוע "זר" או "איכותי" שאינו ישראלי או אמריקאי.

קוראים יקרים, אלה משימותיכם לשבוע הקרוב:

1. ללכת ל"הילדים של מחר". מדווחים לי אלה שכבר הלכו לסרט שהאולמות ריקים למדי. ואז להמשיך לדון בו כאן. אוהדי הסרט: אנא עזרו לעדן ולאורית להבין למה הוא גדול. פורום פילם: לא, אתם לא יכולים לצטט טוקבקים באתר בקמפיין שלכם.
2. אם אתם מבקרי קולנוע: אתם מוזמנים להשיק כאן דיון ב"השתולים" של מרטין סקורסזי מיום שני אחרי הצהריים. אם כבר ראיתם את "הילדים של מחר" לפני כן, שימו לב לתפקיד שממלאת רוחו של ג'ון לנון (ובכלל, עריכת המוזיקה) בשני הסרטים.
3. אם אתם מתכנתים: מיצאו דרך בה בלוגרים יוכלו להעלות פוסטים טלגרפיים באמצעות סמ"סים. לא באמצעות אימייל סלולרי, סמ"סים. זקוק לזה אנושות, תודה.
4. לראות את "נאצ'ו ליברה" בדי.וי.די. בוז לג.ג על הגניזה.
5. לסינמטקאים: להתחיל להתדיין כאן איזה פליני חייבים לראות ועל מה אפשר לוותר. ולהפעיל לחץ על אנשי סינמטק תל אביב לשבץ הקרנות חוזרות לסרטיו (הרי לא הגיוני שכל סרט יוקרן שם רק פעם אחת).
6. לבקר אצל מפרסמי גוגל באתר, ולבחון את ההיצע בחנות התסריטים בלינקים בראש הדף ומשמאלו. כל קליק עוזר לממן את תחזוקת האתר ואיחסונו.

ובזמן שאתם עושים את כל זה אני יוצא לחופשה המשפחתית הראשונה שלי מזה ארבע שנים. אל דאגה, האתר ימשיך להתעדכן באופן סדיר, כל בוקר, ומיליציית "סינמסקופ" הגבירה כוננות ופטרולים לוודא שאף אחד לא בורח בזמן שאני לא באיזור.

שני אייטמים ויה ג'פרי וולס:

1. אוסקרים.

Arizona Daily Star critic Phil Villarreal has made some early Oscar calls, and decided that the top five Best Picture candidates are Babel (of course), The Departed (definitely), Dreamgirls (almost certainly), Flags of Our Fathers (most likely) and United 93 (brilliant!).

2. בוראט.

הנה לינק לתיעוד של מסיבת העיתונאים בת 22 דקות שנערכה עם בוראט ועם אזמט בגטוב שלשום בסנטה מוניקה, קליפורניה. לא הצלחתי לזהות אם יש שם גם עיתונאי ישראלי בקהל. מיחסי הציבור של הסרט בארץ עידכנו את העורכים בארץ שסשה ברון כהן, השחקן שאין עיתון ישראלי שלא רוצה לראיין כרגע, מתראיין כעת רק במסיבות עיתונאים ורק בתור דמותו של בוראט. שזה קצת משונה לערוך מסיבת עיתונאים עם עיתונאי פיקטיבי, זה יותר הופעה חיה אקסקלוסיבית מאשר אירוע בו מישהו יקבל תשובות אמיתיות לסקרנות וחקרנות עיתונאית.
במילים אחרות, את הראיון האמיתי עם ברון-כהן נצטרך לעשות לא לכבוד "בוראט" אלא לכבוד סרט אחר, בו יהיה לו חשוב לעמיד את הפרסונה האמיתית שלו ולא הבדויה מול עין התקשורת. למשל, לקראת יציאת "סוויני טוד" של טים ברטון (אם ברון-כהן אכן יככב בסרט לצד ג'וני דפ כפי שדווח השבוע).
ברון-כהן כבר עשה סיבוב תקשורת באמריקה לפני כשנתיים בו הוא רצה להדגיש את העובדה שיש שחקן אמיתי מאחורי הדמויות של עלי ג'י, בוראט וברונו. הוא הלך לדיוויד לטרמן בסי.בי.אס, ג'ימי קימל באיי.בי.סי ולג'ון סטיוארט בקומדי סנטרל. כדאי מאוד לראות, בעיקר כדי לגלות שהשפם של בוראט אמיתי ולוקח לברון-כהן חודש וחצי לגדל אותו; וכדי לשאול את השאלה המועלית איך זה שבכירי הביון האמריקאי, שהתראיינו אצל עלי ג'י, לא הצליחו להשתמש ביכולות הריגול שלהם כדי להבין מבעוד מועד שמדובר בדמות פיקטיבית?

ולבסוף: האם יש למישהו כאן את העצבים והיכולת לתמלל ולתרגם את מסיבת העיתונאים של בוראט?