אני ממשיך עם ההקלטות של "היצ'קוק/טריפו".
למי שפספס:
חלק ראשון.
חלק שני.
והיום: החלק השלישי (26 דקות)
ht3.mp3
כפי שהבטחתי, השיחה כבר קולחת יותר. היצ'קוק כבר פחות נואם ויותר מדבר, ואפילו לוגם מעט תה ומכרסם ביסקוויט. ויש גם רלוונטיות לימים אלה.
היצ'קוק מדבר בתחילה על העבודה על "סחיטה", שהתחיל כסרט אילם והפך לסרט מדבר. בתחילה, מסביר היצ'קוק, המפיקים רצו שרק הגלגל האחרון יהיה עם קול, כי זה היה הגימיק של התקופה: סרטים אילמים עם קטעים בודדים של קול. עבורם, מסביר היצ'קוק, הקול היה novelty. חידוש. אטרקציה. והנה, אנחנו מוצאים ברגעים אלה גימיק דומה, רגע לפני בכורת "סופרמן חוזר" ב-IMAX: סרט שלם רגיל, עם כמה סצינות בתלת מימד. האם האיימקס התלת מימדי יהפוך לסטנדרט בעוד כמה שנים, כמו שקרה עם הקול?
בהמשך מדבר היצ'קוק על עיבודים ספרותיים ולמה הוא לעולם לא יעבד את "החטא ועונשו" (למרות שטריפו טוען שזה הספר הכי היצ'קוקי בעולם). ולבסוף הם מדברים על במאים זרים שעובדים באמריקה והיצ'קוק מנסה להבין למה הצליחו במאים בריטיים, הונגרים וגרמנים (כאן הוא נותן את בילי וויילדר כדוגמה), בעוד במאים צרפתיים כשלו. והוא מסיים עם בדיחה שמציגה את ההומור המקאברי הבריטי.
יש, נכון לעכשיו, עוד חמישה קטעים (בתקווה שבהמשך יעלו לרשת עוד). את הבא אעלה כאן ביום שני.
עוד שבועיים ירושלים
התוכניה של פסטיבל הקולנוע בירושלים יצאה היום לאור, וגם האתר מתחיל להראות סימני חיים. כמה סרטים שמשכו את תשומת ליבי בדפדוף ראשון.
ראשית, כמה סרטים שראיתי בברלין: "גראבויצה" הבוסני, שזכה בדב הזהב ו"סבון" הדני שזכה בדב הכסף. "שם למטה" של שנטל אקרמן ו"בובות נייר" של תומר הימן – כולם סרטים מדוברים מאוד, אבל שלא הותירו בי רושם מיוחד.
אבל:
"ער לרווחה", הדוקומנטרי האישי של אלן ברלינר (שגם יתארח בפסטיבל) מוצלח מאוד.
"פלוני ואלמוני" הוא סרט תיעודי אנטי תאגידי חביב.
גם שני הסרטים של ועל מתיו בארני הם בגדר חובת צפייה.
"תרשיעו אותי" הוא סרט חביב מאוד, אבל די זניח, של סידני לומט עם וין דיזל (ופיאה) בתפקיד הראשי.
"37 שימושים בכבשה מתה" של בן הופקינס הוא סרט תיעודי יוצא דופן ושנון שזכה בפרס במסגרת הפורום בברלין. זה מסוג הסרטים שאפשר למצוא רק בפסטיבלי קולנוע, הוא פנינה מקורית שלא כדאי להחמיץ.
והנה סרטים שמסקרנים אותי לצפייה:
– "סוכן חשאי 117", קומדיית ריגול צרפתית שקיבלה ביקורות מצוינות בפסטיבל סיאטל בשבוע שעבר.
– "פיג'מת פלנל". לא מכיר, אבל אמרו לי לשים לב לסרט הזה, ואני מקשיב לעצות.
– "חברות עם כסף" של ניקול הולופסנר, סרט הפתיחה של פסטיבל סאנדאנס האחרון.
– "תודה שעישנתם", סאטירה אמריקאית שקיבלה ביקורות טובות, של ג'ייסון רייטמן, הבן של אייוון.
– "דרומה" של לורן קאנטה (אחד הבמאים הצרפתיים הכי טובים כרגע, ע"ע "משאבי אנוש" ו"פסק זמן" שלו).
– "שלוש פעימות" של הו שיאו-שיאן
– "בחירות" ו"בחירות 2" של ג'וני טו.
– "טאקשים" של טאקשי קיטאנו.
– "מדריך הסוטה לקולנוע" של סופי פיינס (סרט תיעודי על סלבוי ז'יז'ק שביימה אחותם של רייף וג'וזף פיינס).
מקבץ ורנר הרצוג: "היהלום הלבן" התיעודי, "הכחול השומם ההוא" העלילתי ו"ברגל לבית של ורנר" על הרצוג.
ויש עוד כמה סרטים חדשים מאת שמות שירגשו אחרים, אך אותי פחות: מרקו טוליו ג'ורדנה ("קסם הנעורים"), ונטורה פונס, מנואל דה אוליברה, מנואל גוטיירז ארגון ואישטוון סאבו.
מהתיעודיים הישראליים מסקרנים אותי מאוד "בלעין חביבתי" של שי כרמלי פולק, "צד רביעי למטבע" של דן גבע (הומאז' לכריס מרקר, קולנוען אהוב עלי), "טלי פחימה – חוצה את הקווים" של טל חכים, "כל הדרך הביתה" של רון מיברג, "מקום ריאלי" של דורון צברי ו"אולפן" של דוד אופק.
כמו כן תוקרן אסופה תמוהה למדי של סרטים קנדיים, לאו דווקא עכשוויים, לכבוד ביקורה של משלחת קנדית, בראשות רוברט לנטוס, אטום אגויאן וקים קטרל. היתי מעדיף רטרוספקטיבה של אגויאן.
שעשועי שבת
הנה בלוג קולנוע סינפילי במיוחד, המנסה לתאר רגעים חולפים וזניחים בסרטים, אך כאלה ששוחרי הקולנוע הפנאטיים צורבים לזכרונם, רגעים שמעבירים בגופם רטט קל, שהצופה הממוצע כלל לא שם לב אליהם.
אל הבלוג הנ"ל הגעתי, כמובן, דרך ג'ים אמרסון שממשיך להתבלט כאחד הבלוגרים המשובחים לקולנוע באמריקה. אמרסון מנסה לנסח תזה על חשיבות השוט הראשון בסרט קולנוע, האופן בו השוט הזה מכיל בתוכו את הצופן הנדרש לנו לקריאת הסרט. וכהקדמה, הוא עורך חידון בו מוצגים פריימים מהשוטים הראשון של 14 סרטים. האם אתם מצליחים לזהות מהם הסרטים? לא בטוח שאני מצליח להשיג ניקוד גבוה במיוחד בחידון הזה.
תגובות אחרונות