מתוך ״פארגו״, סדרת הטלוויזיה. מחשבה מעוררת הזדהות, אבל בעלת פוטנציאל מסוכן

קרה לכם פעם שראיתם סרט ולא הבנתם למה כולם כל כך התלהבו ממנו? ברור. זה חלק בלתי נפרד מהחיים המודרניים תחת מבול עצום של דעות. דעות של אחרים, שאנחנו אמורים איכשהו למצוא את עצמנו מזדהים ומסכימים לפחות עם חלק מהן. אבל מה אם לא? מה אם אנחנו קוראים את הדעות האלה, שהן תמיד נחרצות ופסקניות, ולא מזדהים עם אף אחת מהן? לא עם השליליות ולא עם החיוביות? בין אם זה בענייני סרטים, הצגות, טלוויזיה, מוזיקה או אפילו פוליטיקה וחברה? מה אם אנחנו פתאום מבינים שבעולם של ״בעד״ ו״נגד״, ״טוב״ ו״רע״ אנחנו חושבים לא ככה ולא ככה, אלא באמצע, או קצת הצידה?

נישאר עם קולנוע. אחת לכמה זמן מגיע הסרט שכולם מדברים עליו, ואז אחרי שנדמה שכולם כבר ראו אותו אתם הולכים לראות אותו גם, להבין ״על מה כל הרעש״ ואז התגובה הבלתי נמנעת היא ״זה הכל?״. שתי מילים שמביעות אכזבה עצומה. וגם אם חיבבתם את הסרט אז זה כמעט תמיד יהיה ״נחמד… אבל ציפיתי ליותר״.

continue reading…

בשני סופי השבוע האחרונים (השבוע ובשבוע שעבר) עלו בארץ שבעה סרטים, אבל רק שניים מהם הצליחו להביא אליהם יותר משלושה מבקרים כדי לאפשר להם להיכנס לטבלת המבקרים. ובינתיים באמריקה, שם הם כנראה עוקבים אחרי שיטות העבודה של המפיצים הישראליים ומתחילים לתהות האם הקרנות מוקדמות לתקשורת בעצם פוגעות בסרטים שלהם, והאם הציון הממוצע ב״רוטן טומייטוס״ הפך למקדם או בולם המכירות הכי גדול בעולם, ואיך להתמודד עם זה. הנה כך: פשוט לא להראות את הסרטים למבקרים וברוב המקרים הסרטים ממילא לא יעניינו אותם כדי ללכת לראות אותם לבד. וכך, יש לנו בתום שבועיים רק שני סרטים חדשים בטבלה: ״שודדי הקריביים 5״ ו״וונדר וומן 1״.

יצאו מהטבלה: ״בן גוריון, אפילוג״, ״3 דורות״ (אחרי שבועיים), ״פטרסון״, ״העיר האבודה z״.

continue reading…

״וונדר וומן״ (מתוך הטריילר)

״וונדר וומן״ יוצא היום רשמית בארץ. בסינמה סיטי גלילות, למשל, הוא משובץ היום ל-22 הקרנות (רגילות, תלת מימדיות ו-vip). וכן, אנחנו מתעלמים מכמה ממגרעות הסרט ומתמקדים ברגעיו הטובים ובעיקר מתמסרים לקדחת גל גדות, שהסרט הזה הוא אינסטנט קראש עולמי עליה, ובצדק מוחלט. ביקורת על ״וונדר וומן״ תמצאו כאן. יש גם את הפודקאסט שלי על ״וונדר וומן״ (ונושאים נוספים), כולל קטעים מפסקול הסרט והתחזית שלי איך הסרט יתקבל בישראל. ראיון ישן שלי עם הבמאית, פאטי ג׳נקינס, שהיתה הכי רחוקה מסוג כזה של סרטים, תמצאו כאן. ואפילו סיפור אישי מלפני חמש שנים שקשור לגל גדות, ולפעם הראשונה שממש התלהבתי והתפעלתי ממנה, תמצאו כאן.

את התגובות בפוסט הזה, או בביקורת, אני משאיר לכם. אחרי שתראו את הסרט, שתפו: איך היה? האם המבקרים קצת מפריזים? האם ההייפ הרס את הסרט? ומה חשבתם על גל גדות?

והנה שתי מחשבות נוספות שהיו לי לגבי הסרט:

continue reading…

GG is WW. גל גדות ב״וונדר וומן״. באה לשנות את העולם

דיברתי על ״וונדר וומן״ ועל האופן שבו אני מצפה שהסרט יתקבל בישראל, כולל קטעים מפסקול הסרט, בחצי השעה הראשונה של פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה. להאזנה לחצו על הנגן או הורידו כאן

תיקון: במהלך ההקלטה אמרתי כמה פעמים שהסרט מתרחש בשנת 1922. זו טעות. הוא מתרחש ב-1918.

continue reading…

פאטי ג׳נקינס מביימת את גל גדות על הסט של ״וונדר וומן״. שימו לב מה לובשת הבמאית ומה לובשת השחקנית

ביום חמישי יעלה בארץ ובכל העולם ״וונדר וומן״, סרט גיבורי-העל החדש של די.סי ואולפני וורנר. סרט שכבר מהקרדיטים שלו אתם מבינים שיש בו שתי הברקות: הראשונה, גל גדות בתפקיד הראשי, עם תפקיד שהחוצפה הישראלית מתאימה לו בול; והשניה, ליהוקה של פאטי ג׳נקינס לתפקיד הבמאית. אולפני וורנר, צ׳רלס רובן, המפיק, וזאק סניידר, המפיק האחראי, רצו מלכתחילה ש״וונדר וומן״ יהיה סרט שתביים במאית. הם פנו תחילה למישל מקלארן, שביימה כמה מהפרקים הבולטים של ״משחקי הכס״, והיא התחילה את העבודה אבל פרשה. אף פעם לא מסגירים למה במאים פורשים, למעט צירוף המילים ״חילוקי דעות יצירתיים״, אבל קל להניח שזה כמעט תמיד קשור בפער בין החזון של האולפן לחזון הבמאי/ת ולשאלה מי מקבל את ההחלטות הסופיות.

מי שביימה את הסרט לבסוף היא פאטי ג׳נקינס, שב-2003 ביימה את סרט הביכורים שלה, ״מונסטר״. הסרט העצמאי והמחוספס הזה העניק לשרליז תרון את האוסקר על משחקה בתור איילין וורונוס, הרוצחת הסדרתית הראשונה של אמריקה. מאז היא לא ביימה אף סרט קולנוע (אבל כמעט ביימה כמה), ועבדה בעיקר בטלוויזיה, בין השאר היא ביימה את הפיילוט לגרסה האמריקאית של ״The Killing״. שוב, מחוספס ואפלולי.

את ג׳נקינס פגשתי בפברואר 2004 בפסטיבל ברלין, לשם הגיעה אחרי שסרטה הפך לאחד הסרטים העצמאיים המצליחים והמדוברים ביותר בעולם. הראיון שלי איתה התפרסם ב״העיר״ שבועיים אחר כך, כמה ימים אחרי שתרון זכתה באוסקר. וכן, כפי שמיד תשימו לב, לא ממש התלהבתי מ״מונסטר״. אבל כשאני קורא את דבריה, 13 שנה אחרי, אני מזהה את תפיסת העולם שלה, והאופן שבו היא מתייחסת למערכת היחסים בין גברים ונשים, שבהחלט באים לידי ביטוי גם ב״וונדר וומן״. אז זו הזדמנות מצוינת לשלוף את הראיון מהארכיון, ולהבין בדיעבד למה וונדר וומן מתכוונת כשהיא אומרת ״אני מאמינה באהבה״:

continue reading…

״The Beguiled״ של סופיה קופולה. פרס לבמאית ופרס לניקול קידמן

פסטיבל קאן ננעל הערב אחרי עשרה ימים שבהם ישבתי בבית עם עיניים פעורות מהדיווחים שהגיעו משם (דיווחיו היומיים המעולים של אבנר שביט היו הדבר הכי קרוב ללהיות שם, מבלי להיות שם). מהדורת יום הולדת 70 של הפסטיבל היתה כמו מופע אול-סטארס, בתחרות ומחוצה לה. עזבו תחרות, הייתי רוצה לראות עכשיו את הסרטים החדשים של רוב השופטים של דקל הזהב: פדרו אלמודובר היה היו״ר ולצידו פאולו סורנטינו, פארק צ׳אן-ווק, מארן אדה, וויל סמית, גבריאל יארד וג׳סיקה צ׳סטיין (וגם אנייס ז׳אווי ופאן בינגבינג). עם צוות כזה אתם יודעים שקן לואץ׳ או האחים דארדן לא היו זוכים בדקל הזהב השנה והחיפוש היה אחר קולנוע פרוע, עכשווי אולי אפילו עתידי. ועל פי מה שאני קורא, נראה שאכן נמצא הסרט הזה עם ״The Square״ (״הכיכר״ או ״הריבוע״) של הבמאי השוודי רובן אוסטלנד (״כוח עליון״).

הנה רשימת הזוכים המלאה של כל התחרויות והמסגרות בקאן השנה:

continue reading…

היום לפני 40 שנה יצא באמריקה ״מלחמת הכוכבים״. לישראל הוא הגיע בערך שנה אחר כך ונעלם מהר מאוד מהמסכים

אני מקדיש את החצי שעה הראשונה של פודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה ל״מלחמת הכוכבים״, הביקורות, ההשפעות וההשפעה של ג׳ון וויליאמס לתוצאה הסופית. לחצו על הנגן או האזינו כאן

העולם יציין היום (חמישי) מלאת 40 שנה ליציאה המסחרית של ״מלחמת הכוכבים״, סרטו של ג׳ורג׳ לוקאס, שעד מהרה הפך לסרט הקופתי ביותר בכל הזמנים ועקף את ״מלתעות״, סרטו של חברו הטוב, סטיבן ספילברג שיצא שנתיים לפני כן.

אכן, כל מי שחי בארצות הברית ב-1977 יכול לציין היום מלאת 40 שנה לרגע שבו ״מלחמת הכוכבים״ נכנס לחייו. גם מי שחא ראה את הסרט ביום צאתו, בוודאי נחשף לתופעה התרבותית הזאת.

אבל אם הייתם, כמוני, בישראל באותה שנה, אז אין לכם סיבה אמיתית להצטרף לחגיגת ״מלחמת הכוכבים״ היום. כראוי למדינה שחיה בגלקסיה רחוקה, לפני המון המון שנים, ושהעולם הגיע אליה באיטיות מפתיעה, הסיפור הישראלי של ״מלחמת הכוכבים״ מתחיל רק שמונה חודשים אחר כך.

continue reading…

שלושה סרטים חדשים נכנסו השבוע לטבלה. יש לנו, באופן מפתיע, שני סרטי מפלצות. האחד של רידלי סקוט מסדרת סרטי ״הנוסע השמיני״, והשני הוא סרט עם סיגורני וויבר בתפקיד הסבתא של הגיבור. ברוכים הבאים ל-2017. ״הנוסע השמיני: קובננט״ הוא השני בסדרת הפריקוולים שמספרים מה קרה לפני אירועי הסרט ״הנוסע השמיני״ המקורי, והוא המשך ישיר לסרט ״פרומתיאוס״ שאני יודע שרבים מכם לא אהבו. גם הסרט הזה יוצר מחלוקות ומניב ציונים שנעים על הטווח שבין כוכב אחד לארבעה כוכבים. ״7 דקות לפני חצות״ (או ״A Monster Calls״ כפי שמפיציו האמריקאיים בחרו לתרגם את שמו) הוא סרט שבטח כבר שמעתם עליו לפני כחצי שנה. מעין סרט אגדות גותי לבני נוער, שממחיש את פחדיו של הגיבור מפני המוות בדמות עץ/מפלצת שהוא אולי אמיתי ואולי יציר דמיונו וחלומותיו. ו״המילה האחרונה״ היא דרמה אמריקאית שגם היא עוסקת בהכנות אחרונות לפני המוות.

בסקציית הסרטים שיצאו מהטבלה היום יש לי שני סרטים שהפתיעו אותי. גם ״נורמן״ של יוסף סידר וגם ״היפה והחיה״ יצאו מהטבלה. שניהם הסרטים שהכי אהבתי עד כה ב-2017 ושניהם סרטים שהייתי משוכנע – משוכנע! – שיצליחו הרבה יותר ממה שהם הצליחו. לפחות הם יכולים להתנחם בהצלחות האמריקאיות: ״היפה והחיה״ הוא כרגע הסרט הכי קופתי בעולם לשנת 2017, עם חצי מיליארד דולר בהכנסות רק בארצות הברית ו-1.2 מיליארד דולר בעולם; ״נורמן״, שיצא לפני חמישה שבועות בארצות הברית, מתקרב שם ל-2 מיליון דולר.

ובגלל ש״נורמן״ היה בשבועות האחרונים במקום הראשון, זה אומר שיש לנו במקומו שני סרטים בתיקו במקום הראשון (וגם סרט חדש במקום האחרון):

continue reading…

מתוך ״הקיר״, סרטה של מורן איפרגן. נחמו נחמו

continue reading…

מתוך ״אווה״ של חיים טבקמן. סרט הפתיחה של פסטיבל קולנוע דרום

עכשיו, כשפסטיבל דוקאביב כמעט מאחורינו ויש לנו עוד כחודשיים עד פסטיבל ירושלים (שיתקיים השנה שבוע מאוחר מהרגיל, כנראה בגלל המכביה), אפשר להתכונן לשני הפסטיבלים הבאים בתור, ושניים מהפייבוריטים האישיים שלי:

continue reading…