״עוגה״, ביקורת
״עוגה״
״צלילי המוזיקה״ בן 50: פודקאסט, אחרית הדבר לספר ״כל הר וגבע״, סיפורים מאחורי הקלעים והנקודה היהודית
״צלילי המוזיקה״. אין ארבע מילים מדכאות יותר בסרט מאשר ״מבוסס על סיפור אמתי״
השבוע לפני 50 שנה עלה להקרנות מסחריות ״צלילי המוזיקה״, הגרסה הקולנועית שביים רוברט ווייז וכתב ארנסט ליהמן ללהיט הברודוויי של רוג׳רס והמרסטיין. שנה אחר כך, אחרי שהוא הפך ללהיט קופתי עצום, הוא גם זכה בחמישה אוסקרים, כולל לסרט ולבמאי. זהו עד היום המיוזיקל הקולנועי המצליח ביותר של הוליווד, והסרט השלישי הכי קופתי בכל הזמנים (כשמעדכנים את מחירי הכרטיסים לאינפלציה). 50 שנה אחר כך, הסרט מסרב להתיישן. לפני כשנתיים לקחנו את בנותינו לראות אותו בעותק משופץ בסינמטק. הן התלהבו, ואני גיליתי שאני עדיין דומע ומשתנק באותם מקומות ממש. יש מעט מאוד סרטים שגורמים לי לכזו תגובה רגשית.
אז למרות שהסרט הזה לא זקוק לקאמבק כי הוא כל הזמן עדיין חי ומוצג, בכל זאת, הנה ספיישל יום הולדת 50, בהשתתפות לא מעט אורחים, קטעים, טריוויה, הפתעות וגם מתנות למעריצים. ומתחילים עם…
א.
הפודקאסט השבועי של סינמסקופ ברדיו הקצה (הורידו והאזינו).
בית הנשרים (וגם: ״וויפלאש״ הקצר)
מימין: עמוס תמם, ארי נשר ורועי פלורנטין, על הסט של ״ילד טוב ירושלים״. צילומים: טליה רוזין
עדכון לעדכון: אחרי שהוסר, ״וויפלאש״ הקצר חזר ליו-טיוב, ועכשיו זה נראה כמו הגרסה הרשמית.
בעוד אנחנו מחכים לשמוע עדכונים לגבי סרטו הבא של אבי נשר, מגיעים עדכונים שמעידים שדור חדש של קולנוענים צומח בבית משפחת נשר. כפי שדיווחנו לפני כשבועיים, צילומיה של הקומדיה הרומנטית ״ילד טוב ירושלים״ התחילו, כרגע הפקה מסחרית עצמאית, ללא קרנות המתוקצבת בכ-2 מיליון שקל מכיסו של משה אדרי. בסרט הזה מופיע ארי נשר, בנו בן ה-13 של אבי נשר, בתפקיד משנה, בתור בנו של עמוס תמם, שהוא הילד הטוב ירושלים משם הסרט (והוא צריך להתלבט בין להיות נאמן לאשתו, מלי לוי, ובין להיסחף אחר דוג-ווקרית, בגילומה של מיטל גל). השבוע קיבלנו צילומים ראשונים מהסט. הבמאי הוא רועי פלורנטין (שביים את את שתי העונות הראשונות של ״החממה״ – שימו לב, סדרת הנוער החמיצרית הזו תוזכר שוב בפוסט הזה).
צפו כאן ועכשיו ב״Citizenfour״, שזכה לפני שבוע באוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר
אדוארד סנואדן הוא ״סיטיזן-פור״
צפו עכשיו, און-ליין, חינם וחוקי, ב״Citizenfour״, סרטה של לורה פואטרס, שזכה לפני שבוע באוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר. ״אזרח-ארבע״ הוא סרט תיעודי נדיר, מהסוג שכמוהו כמעט כבר לא עושים: סרט תיעודי שבאמת חושף מציאות עלומה שנגלית בזמן אמת לעיני המצלמה. לפני כשנתיים פואטרס – עיתונאית ויוצרת דוקומנטרית (סרטה ״בילאדי בילאדי״ כבר היה מועמד לאוסקר) שעוסקת בהפרות זכויות האדם של אמריקה אחרי 9/11 – התחילה לקבל הודעות אנונימיות ממקור שהזדהה בשם הקוד ״סיטיזן-פור״. הוא הציג את עצמו כעובד סוכנות הבטחון הלאומית של אמריקה, שבידו חומר המציג את האופן שבו מרגלת אמריקה על אזרחיה, באופן בלתי חוקי. כמה חודשים אחר כך, כשעיתונאי ה״גרדיאן״ גלן גרינוולד לצידה ועם מצלמתה, היא הגיעה לפגישה עם המדליף בבית מלון בהונג קונג. האיש הזה הוא אדוארד סנואדן. כל הסקופים שהגיעו לעיתונות בשנתיים האחרונות בעקבות חומריו של סנואדן, הגיעו לשם באמצעות פואטרס וגרינוולד – מההוכחות על הריגול הפנימי שאמריקה מבצעת על אזרחיה (ולא פחות חמור, על אזרחי שאר העולם), מהנוכחות התמידית של מל״טים אמריקאיים בשמי מדינות – אויבות וידידות, ועד למידע על ההאזנות של הממשל האמריקאי לטלפון של אנגלה מרקל, קנצלר גרמניה. אם זו כותרת שהסעירה את העולם בשנתיים האחרונות, פואטרס היתה שם. פואטרס מתעדת את המידע, מעבירה הלאה, ועוקבת גם על האופן שבו התקשורת מעבדת את החומרים. כבר הרבה זמן לא היה סרט שהציג את עולם עיתונות הדפס באור כה מחמיא – עיתונות שהיא גם אחראית כלפי מקורותיה, וגם כזו שמצליחה לשנות תפיסות עולם ולחשוף את המקומות האפלים, שבהם גם משטר דמוקרטי כמו אמריקה מתנהג כמו דיקטטורה חשוכה. ״אזרח-ארבע״ (או ״סיטיזן-פור״) הוא מותחן מבוסס עובדות, אין בו שום ייפוי של המציאות, אין בו שום התעסקות בדרמות האישיות ובחייהם הפרטיים של גיבוריהם (פרטים על המחירים והחיים האישיים של כל אחד מהאנשים בסרטים נמסרים באופן עקיף ומרומז ומשתמע), זה כמו ״כל אנשי הנשיא״, אבל מנקודת מבטו של ״גרון עמוק״. זה סרט שלא רק מתעד את המציאות באותה מתרחשת, הוא גם משנה אותה. והוא עושה את זה במחיר כבד למדי לאלה שעומדים במרכז הפרשה הזאת. ״אזרח ארבע״ הוא מותחן ביון – הפסקול של ניין אינץ׳ ניילז לא מקל על החרדה – שלא יקל עליכם לישון בלילה, מרגע שתדעו איזו גישה יש לממשלות להצצה לחייכם, ואיזה שימוש הן יכולות לעשות בו נגדכם, ביום בו הן יחליטו על כך. והנקודה הישראלית: חפשו את שמו של רענן אלכסנדרוביץ בתודות בסוף הסרט. שיתוף הפעולה בינו ובין פואטרס אינו חדש: היא היתה המפיקה האחראית על סרטו, ״שלטון החוק״.
עכשיו מוצע ״סיטיזן-פור״ לצפייה חופשית, ממש כאן מיד אחרי הקפיצה. כי אתם צריכים לדעת:
סיכום חודשי: 5 הסרטים הטובים של פברואר 2015 (וגם המאכזבים)
ג׳וליאן מור זוכה באוסקר. אשת החודש
אחרי חודש ינואר המופלא, גדוש יצירות מופת, הגיע חודש פברואר המינורי יותר, בו הצליחו בעיקר סרטי ינואר. ״צלף אמריקאי״ הפך ללהיט לא רק בארה״ב, אלא גם בישראל, עם למעלה מ-200,000 צופים. ״משחק החיקוי״ הפך להצלחה. והיה את חודש האוסקרים שהכניס אותנו כאן לקדחת קטנה, עם תגמול בסופה. בואו נשחק משחק קטן: אני אראה לכם גרף קטן המציג את כמות הכניסות ל״סינמסקופ״ במהלך פברואר 2015 ואתם תצטרכו לנחש איפה על הגרף הזה מסתתר ליל האוסקרים. הנה:
ועכשיו לסרטים. הנה הם…
חמשת הסרטים הטובים של פברואר
״מידות רעות״, ביקורת
חואקין פיניקס ב״מידות רעות״ של פול תומס אנדרסון. מה נשמע, דוק?
מבחר סרטי הגמר של מחזור כ׳ במעלה: עכשיו גם לישראל יש את האחים כהן
מתוך ״בינתיים מזל״ של מזל בן ישי
התחלנו עם זה בשנה שעברה, ואני שמח להמשיך גם השנה (אבל לא מתחייב לגבי השנה הבאה): הנה כמה מסרטי הגמר של המחזור ה-20 של מעלה שחיבבתי. זו סיטואציה משונה עבורי לראות את סרטי הגמר של המחזורים האחרונים בבית הספר: אני מלמד אותם, אז אני מכיר את שמות היוצרים ואת פניהם, אבל רק ברגע שאני רואה את סרט הגמר שלהם, את ההתמודדות הראשונה שלהם עם סרט אמיתי ולא סתם תרגיל סגנוני, רק אז אני פתאום קולט שלא הכרתי אותם בכלל. הם פוגשים אותי במשך שנתיים, פעם בשבוע, ואני כמו מטיף בכנסיה מדרבן אותם להעריץ את קישון ואת טאטי, וכופה עליהם לראות טרקובסקי מהתחלה עד הסוף, ואז אני קולט שאין לי מושג מי יושב מולי.
1.
קחו, למשל, את נורית כהן ואת עמנואל כהן. שני סטודנטים שיצא לי לפגוש במחזורים שונים ובכיתות שונות, ורק באחרונה גיליתי שהם אחים. את סרט הגמר של נורית כהן כתב אחיה, עמנואל. כלומר, הם האחים כהן. ויותר מזה: רק עכשיו גיליתי שהאחים כהן הם ילדיו של המפיק השוויצרי הנודע, ארתור כהן, שזכה שש פעמים באוסקר: שלוש פעמים בקטגוריית הסרט התיעודי (הפעם האחרונה היתה על ״יום אחד בספטמבר״ של קווין מקדונלד, על טבח הספורטאים הישראלים במינכן), ושלוש פעמים בקטגוריית הסרט הזר (״הגן של פינצי קונטיני״ של ויטוריו דה סיקה, שניצח את ״השוטר אזולאי״ של אפרים קישון; ״שחור לבן בצבעים״ של ז׳אן-זאק אנו; ו״מהלכים מסוכנים״, נציג שוויץ, שניצח את ״מאחורי הסורגים״ של אורי ברבש). אז ילדיו של כהן לומדים קולנוע בישראל, והם יצרו יחד את הסרט המשעשע הבא, ״הדיקטטור הקטן״, על מרצה להיסטוריה, חובב רודנים והבעיה שיש לו עם שפם קטן אחד.
תגובות אחרונות