סג״מ דפי מקבלת טלפון מסגן (מיל.) רמה. סצינה שהוסרה מתוך ״אפס ביחסי אנוש״ (מתוך הדי.וי.די)

הדי.וי.די (המאוד מושקע) של ״אפס ביחסי אנוש״ יצא בסוף השבוע והוא מכיל המון בונוסים, כמו סרט מאחורי הקלעים, הערות של הבמאית, ולא פחות מ-11 סצינות קצרצרות שירדו בעריכה – עשר דקות נוספות וגנוזות מהסרט – אותן תוכלו לראות בפני עצמן או בליווי הסבר של טליה לביא על הסיבות שהביאו להסרתן מהסרט בגרסתו הסופית. הנה, למשל, סצינה כזאת, המציגה חלק מעלילת משנה קטנה שהוסרה לחלוטין מהסרט (באופן ספציפי מהסיפור השלישי), ומציגה מה קרה לסגן רמה אחרי שחרורה מהצבא, ושגם באזרחות היא ממשיכה לעשות קיפול שמונה למגבות. הסצינה גם מציגה שוב את דמות המשנה, הילית, שהיתה מדריכת הירי בסצינה מוקדמת בסרט.

הסצינה הזאת מגיעה אחרי סצינה נוספת הנמצאת בסקציית הסצינות הגנוזות, בה אנו רואים את רמה (שני קליין), באמצע עבודתה כחדרנית בבית מלון, מתקשרת לדפי, מי שהחליפה אותו בתור קצינת השלישות של הבסיס. שתיהן נראות מבואסות ממה שהן עושות בחייהן. פריים מהסצינה הזאת מופיע בראש הפוסט. שמונה מתוך 11 הסצינות שהוסרו הן מהסיפור השלישי וקל להבין למה הוסרו. דפי מתגלה כקצינה מהגיהנום, ואילו רמה תופסת את מפקד הבסיס (יובל סגל) על חם באחד מחדרי המלון שבו היא עובדת, וכך מצליחה לזכות מחדש בקריירה הצבאית שהיא כה רצתה.

======================

ועוד קצת כותרות מסוף השבוע:

continue reading…

סם מנדס אמר שהוא לא יחזור לביים סרט ג׳יימס בונד נוסף אחרי ״סקייפול״, אבל הוא חזר. בונד כבר לימד אותנו: Never say never. הצילומים לסרט ג׳יימס בונד החדש, מספר 24, עדיין בעיצומם, אבל הלילה ראה אור הטיזר הראשון, שמציג נתיבי עלילה אישיים ובינלאומיים ובלי מיליגרם אחד של אקשן. הטיזר מתחיל מהמקום שבו הסרט הקודם נגמר: מיס מאניפני מגישה לג׳יימס בונד את מעט החפצים שלו ששרדו את השריפה בביתו בסוף הסרט הקודם, וביניהם מסר מעברו. שם הסרט, ״Spectre", הוא שמו של ארגון פשע וטרור הבינלאומי שהופיע בספרי ג׳יימס בונד של איאן פלמינג, ובסרטים ״דוקטור נו״, ״כדור הרעם״, ״יהלומים הם לנצח״, ״לעיניך בלבד״ ועוד. שם הארגון הוא ראשי התיבות של המילים: Special Executive for Counter-intelligence, Terrorism, Revenge and Extortion. אבל למרות השם הכמעט פארודי, הטיזר מנסה להציג בונד מודאג ורציני. כריסטוף וולץ, איך לא, הוא האיש הרע בראש הארגון, שאת קולו אנחנו שומעים בסוף. זהו אוברהאוזר, המוכר גם בתור בלופד, נבל שבונד כבר נלחם בו בסרטים קודמים: טלי סוואלס גילם אותו ב״בשירות הוד מלכותה״, דונלד פלזנס גילם אותו ב״אתה חי רק פעמיים״, מקס פון סידוב גילם אותו ב״לעולם אל תאמר לעולם״. רייף פיינס נכנס לנעלי ג׳ודי דנץ׳ בתור M. הסרט ייצא בעולם ב-6 בנובמבר. ככה זה נראה:

continue reading…

האזינו לפודקאסט השבועי שלי ברדיו הקצה. כאן, או כאן או כאן.

למי שרוצה לזפזפ, דפדפו בין האייטמים על פי האינדקס הבא:

תוכן העניינים:

continue reading…

"סמבה״. כוח אדם

continue reading…

יעל אבקסיס ודוד אופק (בוגר המחזור הראשון), מנחי טקס יום ההולדת לבית הספר לקולנוע סם שפיגל, אמש. צילום: יוסי צבקר

אמש (שלישי) התקיים במתחם ימק״א בירושלים אירוע יום ההולדת ה-25 לבית הספר לקולנוע סם שפיגל, שהוקם בנובמבר 1989. רונית אלקבץ היתה אמורה להנחות, אבל היא נאלצה לטוס בהתראה קצרה (האם זה קשור לעובדה שאתמול בבוקר פורסם שהיא תעמוד בראש חבר השופטים של מסגרת שבוע הביקורת בפסטיבל קאן?). את מקומה של אלקבץ כמנחה תפסה יעל אבקסיס, שהפיקה את ״איה״, הסרט של בוגרי סם שפיגל, עודד בן נון ומיכל ברזיס, שהיה מועמד השנה לאוסקר (המועמדות הראשונה לאוסקר של בוגרי בית הספר).

במרכז הערב הוקרן סרט היתולי קצר, בן 8 דקות, שהופק לכבוד האירוע, והמספר את הסיפור העלום על 25 השנים הראשונות של בית הספר: בסרט המוקומנטרי, אותו כתב רנן שור, מסופר סיפורו (המצוץ מהאצבע, כמובן) של המחזור הראשון והסודי של בית הספר מ-1964, מחזור שכלל את דוד פרלוב, אהרון שבתאי ודליה רביקוביץ׳. אפרים קישון ואורי זהר לא התקבלו. איתן ענר (״סיפור חצי רוסי״) ביים את הסרט הקצר שהוקרן בבכורה אמש, ובנימין חירם (״הדקדוק הפנימי״) צילם אותו, ועכשיו הוא מוצג כאן לפניכם. הנה: ״סם שפיגל, 25 השנים האבודות״:

continue reading…

כן, התחרות הישראלית היא לב ליבו של פסטיבל דוקאביב (שהפך בשנים האחרונות, תחת ניהולם של סיני אבט וגליה בדור, לאחד הפסטיבלים הגדולים והמצליחים ביותר בישראל), אבל היא לאו דווקא החלק הכי מגרה בתוכנייה כשרוצים לדעת מה יהיה בפסטיבל. עוד אין כוכבים דוקומנטריים – למעט, אולי, דרור מורה ורענן אלכסנדרוביץ – שסרט חדש שלהם יכול להופיע בכותרת של ידיעה על בכורות ישראליות בפסטיבל. לכן, בתחרות הישראלית החלק המסקרן הוא נושא הסרט, יותר מאשר יוצריו.

טפטופים ראשונים מהתוכנית הבינלאומית של דוקאביב מתחילים להגיע. אני, למשל, סקרן לדעת האם זוכה האוסקר השנה, ״סיטיזן פור״, של לורה פואטרס, יהיה בפסטיבל. ובכן, על פי האתר הרשמי של מפיצי הסרט, התשובה היא כן. אני גם סקרן לדעת כמה מהפרויקטים הרבים שיצר השנה אלכס גיבני, יהיו בפסטיבל. רשימה של המיטב מהסרטים הבינלאומיים בפסטיבל תתפרסם כאן בקרוב.

ובינתיים, התחרות הישראלית. פסטיבל דוקאביב, שייפתח ב-7 במאי, יציג בתחרות הישראלית 13 סרטים בבכורות (רובן עולמיות), מתוך 75 סרטים שהוגשו לתחרות. הסרט הזוכה יזכה בפרס בסך 70,000 שקלים.

continue reading…

מימין: אסף בן שמעון, רועי אסף ורותם זיסמן כהן ב״המילים הטובות״ של שמי זרחין

שלוש שנים חלפו מאז ״העולם מצחיק״, סרטו הקודם של שמי זרחין, והיום מגיע טריילר לסרטו החדש, שייצא לבתי הקולנוע ביוני: ״המילים הטובות״. 20 שנים חלפו מאז שביים זרחין את סרטו הארוך הראשון, ״לילסדה״, ובדרך הוא שבר קופות עם ״אביבה אהובתי״, יצר את ״הכוכבים של שלומי״ וכתב את רב המכר ״עד שיום אחד״. אחרי שני סרטים בטבריה, עיר הולדתו, הסרט החדש מתחיל בירושלים והופך לסרט נדודים בין ישראל לצרפת, בין פריז למרסיי. זרחין מגייס כמה מחברי האנסמבל הקבוע שלו – רותם זיסמן כהן (שהתגלתה ב״הכוכבים של שלומי״), לבנה פינקלשטיין (״אביבה אהובתי״, ״העולם מצחיק״), ששון גבאי (״אביבה אהובתי״), ואליהם הוא מצרף את רועי אסף (״המשגיחים״), אסף בן שמעון (״התגנבות יחידים״) וצחי הלוי (״בית לחם״). זיסמן, בן שמעון ואסף מגלמים שלושה אחים שיוצאים למסע לברר מי הוא האבא האמיתי שלהם, ואילו סודות הסתירה מהם אמא שלהם. ככה נראית ההצצה הראשונה לסרט (שצעד בראש רשימת הסרטים הישראליים שהכי סיקרנו אותי השנה):

continue reading…

זה מטוס? זה ציפור? לא, זה טום קרוז תלוי ממטוס בטריילר ל״משימה בלתי אפשרית 5״

לפני שבעה חודשים בדיוק, ב-24 באוגוסט, סיפרנו לכם כאן על ליל הצילומים הראשון של ״משימה בלתי אפשרית 5״. זה קרה בבית האופרה של וינה, ובצירוף מקרים, שליחי ״סינמסקופ״ היו שם וסיפקו לנו צילומים מהאקשן והפעלולים. לפני עשרה ימים בישר במאי הסרט, כריסטופר מקווארי, בטוויטר שלו, שהצילומים הסתיימו (בלונדון). והנה, היום עולה הטריילר הראשון לסרט. הוא היה אמור לצאת במקור בדצמבר, אבל הוקדם ליולי (ג׳יי.ג׳יי אברמס, המפיק, מן הסתם לא רצה שהסרט יתחרה בסרט של ג׳יי.ג׳יי אברמס הבמאי, ״מלחמת הכוכבים 7״).

continue reading…

מתוך צילומי ״L'apache״ של פסקל אלבה, השבוע בישראל

בן אדם הולך לבית הכנסת בשבת בבוקר ברחוב בן גוריון 71 בתל אביב, ראשו מנסה להיות שקוע בענייני קודש, כשלפתע מחוץ לבית הכנסת הוא רואה חמש משאיות חונות. מי שמסתובב בתל אביב, יתקשה לפספס את המשאיות האלה, שמיד מזוהות עם תעשיית הקולנוע המקומית – משאיות תאורה, חשמל, הלבשה וכו׳ – הן מספיק גדולות כדי למשוך תשומת לב ומספיק ישנות כדי להיראות לא מספיק מושכות תשומת לב. הבן אדם יוצא בבת אחת מאווירת קדושת השבת ומתחיל לרחרח סביב המשאיות. הוא יודע את המתמטיקה של תעשיית הקולנוע הישראלי: שתי משאיות זה פיצ׳ר. שלוש משאיות זו סדרת טלוויזיה. חמש משאיות זו הפקה זרה (שש משאיות זו פרסומת לבזק). הוא עוקב אחרי הכבלים שכבר נפרסו מבעוד מועד לקראת יום הצילום שיתקיים למחרת (תעשיית הקולנוע בישראל לא עובדת בשבת. לא בגלל הדתיים, בגלל האיגודים, זה שעות נוספות מאוד יקרות). והכבלים רצו מהמשאית הישר אל הקומה השלישית, אל דירתו של מעצב הסטים יואל הרצברג (״איים אבודים״, ״העולם מצחיק״).

continue reading…

"סינדרלה״. מהומה רבה על לא דבר

continue reading…