משום מה אתמול קפצו מוני הכניסות באתר לשיא של כל הזמנים: 3,500 יוניקים ביום אחד. אחרי ששאפתי לחצות באפריל את קו 2500 היוניקים בממוצע ליום, מאי היה חודש חזק להפליא עם ממוצע של 2,800 יוניקים ליום, וכמעט חצי חודש בו המונים סופרים יותר מ-3,000 כניסות ביום. אני מזכיר לכם: הבלוג הזה מופעל ונכתב על ידי איש אחד. אתם מוזמנים להמשיך להיכנס, ואם אתם מחבבים, להעביר לינקים הלאה. האתר ממשיך לצמוח, וזה גורם לי להיות מרוצה.

=======

צפו הערב בפרק הראשון בסדרת התעודה "ששה ימים ביוני" (21:00, ערוץ 10) וענו על החידה: מי מקריא את שני המשפטים מיומנו של יצחק רבין? רמז: הקריינות בסדרה מבוצעת על ידי ירון לונדון. את קטעי היומן של המזכיר הצבאי של ראש הממשלה מקריא אלון אבוטבול. אז מי רבין?

========

עוד ארבעה ימים לפרק האחרון של "הסופרנוס". ראיתי אתמול את הפרק ששודר ביום ראשון. אני מסתובב במתח. (אל דאגה, לא יהיה כאן אפילו שמצוץ ספוילר, למרות שחובבי ספוילרים יכולים למצוא כל מה שקרה בשלושת הפרקים האחרונים באייטם של MSNBC, שאני אפילו לא טורח ללנקק אליו). בלילה חלמתי על הפרק האחרון בסדרה ובחלומי כל הגיבורים נרדפים ונרצחים. הם רצים למצוא מחסה ואז מסתתרים אפילו בבית שלי. ואז מתחילים לירות ולזרוק רימונים לתוך החדרים אצלי בבית. אני לוקח את הסדרה הזאת קשה מדי. יש סיכוי שביום שני לפנות בוקר, כשאצפה בפרק האחרון, אלקה בדום לב. ובמילים אחרות: היום ב-22:00 ביס, הפרק החמישי מתוך התשעה האחרונים. הפרק "לך כמו גבר", שביים טרנס ווינטר, אחד התסריטאים הקבועים בסדרה, מתמקד ברובו בסכסוך בין פולי וכריסטופר, ומתחיל את הסחרור הפרוע שייקח את הסדרה אל קצה הצוק עליו היא עומדת כרגע.

=======

התחלתי את הפוסט עם סטטיסטיקת אינטרנט, אז הנה עוד: סקר TIM על הרייטינג באינטרנט פורסם היום. לא יודע, אני לא מצליח להאמין לו. סקר אוף-ליין (בטלפון אני מניח) בין אלף איש? לא אומר לי כלום. איך זה שיו-טיוב לא נמצא בין עשרת המקומות הראשונים? ומיי-ספייס? אני מרגיש די בטוח שיש להם יותר כניסות בארץ מ"גלובס" או "דה מרקר". סקר משונה.

======

אם החמצתם את הטקסט שכתבתי ביום שישי ל"7 לילות" על הצעת החוק האידיוטית של שר התקשורת אריאל אטיאס לנקות את האינטרנט הישראלי מפורנו והימורים (טוב, כל עוד לא רוצה לצנזר בלוגים על קולנוע), אתם יכולים לקרוא גרסה מורחבת שלו כאן.

הידיעה הזאת מ"ההוליווד ריפורטר", על התקנת מקרני ההי-דפינשן הראשונים ברזולוציית 4K של סוני בבתי קולנוע בלוס אנג'לס, ממלאת אותי שמחה ותקווה גדולה. אני באמת מאמין שברגע שטכנולוגיית ההיי-דפינישן תהיה נגישה לקנייה במחירים סבירים (לבתי קולנוע) הקולנוע יחווה מהפכה. אבל חשוב מזה, מנקודת המבט שלי: זו עשויה להיות נקודת מפנה היסטורית ודרמטית לכל סצינת הקולנוע הישראלית. בואו נדמיין: אם יימצא תורם לרכישת מקרן 4K לסינמטק תל אביב, כל מה שנצטרך כדי לראות את העותקים המשופצים של "ד"ר סטריינג'לאב" ו"מעתה ועד עולם" זה קלטת בטא דיגיטלית. לא עוד סלילי פילם ענקיים ששינועם עולה הון וצריך לחכות בתור שעותקי הפסטיבלים יתפנו ועד שהם יגיעו לישראל הם כבר יהיו מאוד לא משופצים אלא שרוטים ובלויים. מרגע שענייני זכויות ההקרנה יסודרו, זה עניין של הכנסת קלטת לתיק יד, או משלוח אובר-נייט בקורייר ב-200 שקל (שלא לדבר שבעתיד הלא רחוק הסינמטק יוכל להוריד את הסרט בקו לווייני או אינטרנטי מקודד ממחזיק הזכויות הישר להארד-דיסק, ואז מחירי השינוע יעלמו לחלוטין). הצד הפיזי של הקרנת הקולנוע – הגלגלים וזמינותם – הוא אחד המכשולים הגדולים בהבאת סרטים אלטרנטיביים למסכים בארץ. הצד הפיזי של הסרטים מייקר מאוד את עסק ההפצה לסרטים, והופכת סרטים עם קהל יעד של 20 אלף צופים לעסק לא משתלם. והכי חשוב: הקרנת היי-דפינישן 4K נראית נפלא. העתיד הדיגיטלי משמח אותי עד מאוד.

ומתי נראה מקרני היי-דפינישן בארץ? רק כשלבעלי בתי הקולנוע כאן לא תהיה ברירה. הסרטים הדיגיטליים בתלת-מימד הם הגביע הקדוש החדש (ישן) של הוליווד. האולפנים בהיפר-ונטילציה מרוב התרגשות. הנה סקירה שלי על העתיד התלת מימדי של הוליווד, הן של IMAX והן של הקרנות היי-דפינישן באולמות קולנוע רגילים – שמתחיל לבצבץ כבר עכשיו, אבל יהפוך לצונאמי ב-2009. האם זה יהיה קוריוז משונה וקצר מועד כמו שני הגלגולים הקודמים של סרטי התלת-מימד, בשנות החמישים ושנות השמונים? אם אין לכם סבלנות לקרוא הכל, לפחות תגללו עד סוף הטקסט לקרוא את תגובות בעלי בתי הקולנוע בישראל לשאלה: תלת מימד בישראל – מתי?

continue reading…

פששש… קהל קשה יש כאן. חשבתי שהתגובות על "הסודות" יהיו קצת יותר מגוונות. היתה תגובה אחת שסיקרנה אותי במיוחד: רצף נימוקים על כמה הסרט מכעיס ומקומם (אך מקצועני) והסיפא – הסרט יהיה שלאגר אצל הקהל. והרי כבר שנים שאין עוד נתק בין הקהל והביקורת כשזה מגיע לקולנוע הישראלי. אז מה יראה הקהל בסרט שהמגיבים כאן לא ראו. אוו ממה יתעלם הקהל שהמגיבים לא מצליחים לסלוח לו?
אני חשבתי שב"הסודות" יש המון דברים משובחים. אני מסכים שיש בו מגרעות, אבל אני רואה מגרעות בכל סרט, אני פשוט הולך עם הסרט עד סופו ומנסה להבין האם הוא יותר עמוס דברים טובים או מגרעות. האם יותר נהניתי או יותר סבלתי. והמילה "מקצועני" היא מחמאה בעיני, ולא מילת גנאי. ול"הסודות", לדעתי, יש קלף מנצח (חוץ מליהוק מופלא והופעת בכורה אדירה של מיכל שטמלר): כל עשרים הדקות האחרונות שלו מרגשות ונפלאות.
מי שרואה, לא משנה באיזו הקרנה, מוזמן לדווח התרשמות.

======

בתור סרט שלא מעט אנשים (חוץ ממני) כנראה די חיבבו, מתחיל להיווצר הרושם שאף אחד לא סובל את "שודדי הקריביים: סוף העולם". בארצות הברית הוא התרסק בסוף השבוע השני. "Knocked Up", הסרט שאני מאוד מחכה לו של ג'אד אפטו ("בתול בן 40"), הכניס פר-אולם יותר מ"שודדי הקריביים". ובישראל? אחרי שמפיצי הסרט התגאו בפתיחה של 3 מיליון שקל (אבל מעולם לא מסרו בכמה ימים נאסף הסכום הזה), השבוע הקומוניקטים דוממים. מראשון-עד-ראשון הכניס "שודדי הקריביים" בישראל רק עוד 1.6 מיליון שקלים נוספים, והגיע לסכום נוכחי של 4,677,028 מיליון שקל, שהם כ-148 אלף כרטיסים. זה בכלל לא מספר רע, אבל אין שום התאמה בין הפתיחה העצומה וההמשך המדולדל. אולי כל מי שרצה לראות את הסרט כבר ראה אותו בשבוע הראשון.
"ספיידרמן 3" הכניס 5,296,892 מיליון שקל בתום חודש להפצתו, שהם כ-168 אלף כרטיסים.

======

אני מרבה להתלונן בבלוג על אורי קליין. היחס שלו לקולנוע הישראלי העכשווי מקומם אותי במיוחד. אבל כשהוא טוב, הוא הכי טוב. אין עוד אחד בארץ שהיה יכול לראיין את מרסל אופולס יותר טוב ממנו. כדאי לקרוא.

=======

עוד קריאת חובה: במאי האוונגרד קנת אנגר (כבר בן 80) כותב על "ספיידרמן 3": "ערימת החרא הכי גדולה שראיתי מימיי". ואז הוא הולך ומחרבן על ראשם של טובי מגווייר וג'יימס דין. דוגמה:

high school kids are 15-years-old, 16, 17 (maybe 18-years-old if they're not very smart), and then they get kicked out. You don't have 23 or 24-year-olds like James Dean in American high schools. But there's James Dean (who was incidentally one of the most embarrassing, overacting embarrassments) trying to impersonate a 16-year-old kid and failing miserably.

אני לא מסכים, אבל נהניתי לקרוא.
(ויה MCN)

========

שניים מהסרטים הכי מדוברים בעת האחרונה בסצינת הארט-האוס הם "ג'ינדביין" שביים מארק לורנס ("לנטנה") ו"עשר סירות קאנו" של רולף דה-הר. החדשות הטובות: שניהם יוקרנו בסינמטקים במסגרת פסטיבל הקולנוע האוסטרלי שייפתח ב-25 ביוני.

========

לפני כשבוע פרסם האתר "Cinematical" ידיעה שפורסמה קודם ב"גרדיאן" שנשמעה כמו בדיחה מצוינת: הבמאי מייק פיגיס נעצר בשדה התעופה בלוס אנג'לס לחקירה ממושכת אחרי שנשאל על ידי איש ביקורת הדרכונים מה מטרת בואו ופיגיס ענה לו "I'm here to shoot a pilot". סיפור מעולה. אלא שהיום מתברר שהוא מעולם לא קרה. עוד אגדה אורבנית התנפצה. ה"האפיגנטון פוסט" מדווח.

======

איך נשמע לכם לבלות ערב בחברת מירנדה ג'וליי, המקריאה סיפורים מספרה החדש, ועם דיוויד ביירן שמראיין אותה על הבמה, ועם סינדי שרמן ומישל גונדרי בקהל? לי זה נשמע מושלם. אנדרו הולטקרנס, שדיווח על האירוע ב"ארטפורום", נשמע קצת סובל.

ועוד מירנדה ג'וליי: בגיליון הפיקשן השנתי של "הניו יורקר" התבקשו סופרים לכתוב על חוויות קולנועיות. מירנדה ג'וליי כותבת על הסרט הראשון שצילמה: סרט קצר בשם "אטלנטה", "הוא נמשך עשר דקות, חמש דקות מהן היו מיותרות".

========

ונדמה לי שזה אחד הסימנים לפני בואה של האפוקליפסה: 45 עובדי מפעל ליצור פופקורן באנגליה פוטרו מעבודתם כי מכירות הפופקורן ברשת אודיאון, לה הם מספקים את פופקורניהם, הולכים ומצמטקים. אבל הכי מנוול: הפיטורים יכנסו לתוקף רק בסוף הקיץ, אחרי שעובדים יגמרו להכין את המאנצ'יז לקהל של "שרק השלישי", "הסימפסונים" ו"הארי פוטר". אם יתגלו מקרים של פופקורן מורעל, תדעו איפה להתחיל לחפש את האשם.

הקרנת האקדמיה של "הסודות" של אבי נשר היתה ביום חמישי. הטרום בכורה במוצאי שבת בנתיבות. הפרמיירה אתמול בסינמה סיטי. מי היה, מי ראה, למי יש משהו להגיד?

=======

התקשורת רצה לפרסם את הקומוניקט: וויינסטין וסוני רבות ביניהן על הזכות להפיץ את "ביקור התזמורת" באנגליה ובסקנדיביה. לא יודע, אני לא אוהב דיווחים חצי אפויים על מהלכים באוויר. תמיד נראה לי שמישהו מנסה לקטוף קרדיט על משהו שאולי בסוף לא יקרה. וחוץ מזה: לוויינסטין ולסוני/מ.ג'.מ יש הסכם שיתוף פעולה בענייני הפצה, לא? וחוץ מזה וחוץ מזה: אם כבר מפיקי הסרט מפרסמים על מלחמות המפיצים, קחו עצה חינם: יש נאחס על הארוויי וויינסטין. מגע הזהב שלו מימי מיראמקס התפוגג. מאז שהוא הקים את "וויינסטין קומפני" ויצא לדרך עצמאית נטולת דיסני כל הסרטים שהוא נגע בהם מתו. לקריאה נוספת בעניין.

=======

ועוד קומוניקט פזיז: "גורי אלפי ואורנה בנאי ידבבו את 'רטטוי'". בעתיד. זה יקרה. תכף בא. הנה זה מגיע. אבל ב"עיתון תל אביב" מופיע ראיונונצ'יק (גללו מעט מטה) עם אורנה בנאי: "השבוע: בעיקר יושבת באולפן ומדבבת סרט מצויר חדש שנקרא "רטאטוי". משחקת בתפקיד אישה צרפתיה". אה, אז היא כבר מדבבת. לא תדבב. לא משנה, בקומוניקט כתבו "תדבב". אנחנו לא בודקים.

=======

מיצאו את ההבדלים:

========

זוכרים את טאשה ודישקה ואת הגרסה שלהן ל"היי" של הפיקסיז? עכשיו קבלו את הקליפ החמודון הבא, מטעם חבורת סטארט-אפיסטים טרוטי עיניים.

מעניין מאוד. ביום חמישי ניסיתי להשיג מידע מכמה גופים על המכרז לערוצי הסרטים של הוט שננעל באותו יום, ושעליו כתבתי לראשונה כאן בחמישי בערב, שעות ספורות לאחר הדד-ליין להגשת המכרז. כמה מהאנשים איתם דיברתי הבטיחו לי מידע נוסף ומלא יותר ביום ראשון, כולל אינפורמציה לציטוט. הגיע יום ראשון: והופ, המידע הועבר ל"וואלה". מעניין על הבוהן של מי דרכתי.

אז הנה הידיעה של "וואלה" שמכילה כמה נתונים שלי לא היו: שש חברות ניגשו למכרז (לא ארבע כפי שאני פרסמתי ביום חמישי). יסמין טי.וי (שכמו ב"וואלה" גם אני שומע דיבורים בעסק שהם הפייבוריטים לזכייה, ושכל המכרז הזה נועד בעצם להכריח אותם להוריד את מחירי התפעול הקיימים), יונייטד קינג, ענני תקשורת, עמי אלה (המפעיל של ערוץ הולמרק) וטלעד (המפעילים של ערוצים אי! וערוץ ההיסטוריה).
בחברה השישית גם אני וגם וואלה התייחסנו ל"מפל תקשורת" של ליאורה ניר ותמי מוזס. אלא שהיום אני שומע עידכון: מדובר למעשה בשיתוף פעולה בין יאיר דורי (דורי תקשורת) ובין קלייר אלבז (ספייק), כשגם תמי מוזס מעורבת שם איכשהו. התחרות בין יוסי עוזרד (שחברתו, "יסמין טי.וי" רוכשת את תכני הוט כרגע ומפעילה את ערוצי הסרטים) ובין קלייר אלבז בהחלט מרתק: אלבז היתה מנהלת הרכש המיתולוגית של איי.סי.פי (חברת התוכן של הכבלים, אי אז בשנות התשעים), בימים בהם עוזרד היה מנכ"ל החברה. אנשים הקורבים למכרז, וגם כמה המתבוננים בעסק מבחוץ (אך אינם נטולי אינטרסים) צופים שהקרב הצמוד יהיה בין עוזרד ואלבז, ושלשאר הגופים שניגשו אין סיכויים ממשיים. (ובהכירי התנהלויות תאגידיות, לא אתפלא אם בסופו של תהליך ידרוש המנכ"ל מהשניים למצוא דרך לשתף פעולה).

המכרז, לפי מה שאני שומע, שואף להשיג יותר ערוצים בפחות כסף. יסמין מפעילה עבור הוט ארבעה ערוצי סרטים וערוץ סדרות בעבור כ-18 מיליון דולר בשנה. מקורבים למכרז של יונייטד קינג, למשל, מספרים שהחברה הציעה יותר ערוצי סרטים, כשערוץ אחד יתהדר בהבטחה שבכל ערב בשעת הפריים-טיים תתקיים בו בכורה של שובר קופות הוליוודי חדש. לכו תמצאו 365 שוברי קופות בשנה. כשאני שואל אנשים בעלי ניסיון בניהול טלוויזיוני האם מדובר בהבטחה שאפשר לעמוד בה, הם עונים לי שכן. ושממילא ערוצי הסרטים של יס ושל הוט מתהדרים ב-20 עד 30 בכורות בחודש. השאלה היא, הם אומרים, למה הם קוראים "שובר קופות". ליונייטד קינג, צריך לזכור, יש מחסנים מלאים מסרטי ניו-אימג' של דני דימבורט ואבי לרנר (סרטים שחלקם אני – בהיותי בעל טעם פרוורטי – די מחבב), כמה מהם מתהדרים בכוכבים מוכרים (בעיקר ווסלי סנייפס), אבל מעט מהם יכול להיחשב אירוע בכורה חגיגי או "שובר קופות". כשאני מנסה להבין האם מבין בודקי המכרז יהיו גם אנשי תוכן שיודעים להבדיל בין הסרטים הטובים והסרטים הסוג ב' אני מקבל את התשובות "לא ברור" ו"לא בטוח".

האמת, שמעיון בלוחות המשדרים של ערוצי הסרטים של הוט, אני מבין שלערוצים של יס ושל הוט יש פחות או יותר את אותם חומרים. לכל אחד יש כמה אולפנים שמציגים אצלו את הבכורות הבלעדיות, וכמה אולפנים אחרים מהם הם מקבלים את הבכורות בעדיפות שניה, אחרי שכבר הוקרנו בפלטפורמה המתחרה. אבל כשזה מגיע לאצירתם של סרטי איכות, הערוצים הוט-פריים ויס-3 הם איים נדירים של סינפיליה מופלאה. אני מניח שאת ערוצי הבלוקבסטר – האקשנים, הקומדיות וכו' – כולם יוכלו לתת פחות או יותר אותו דבר. ההבדל הוא בערוצים בהם הבחירה נעשית ידנית, על פי טעם ושיקול דעת, ולאו דווקא על ידי חוזים ארוכי טווח. החשש העיקרי שלי כרגע מהמכרז הזה הוא אם ייפגע ערוץ הוט פריים. איכותו של יס 3 נקבעת גם על פי רמת התחרות שמולו. ליס 3 יש את חודש פסטיבל קאן, להוט פריים את חודש פסטיבל סאנדאנס, ויחד הם מספקים כמות עצומה של הסרטים הכי טובים, שאף מפיץ – ולפעמים גם אף פסטיבל – לא מביא ארצה. אלה שמורות טבע שחייבים לטפח.

אבל חוץ מגופי הטלוויזיה שמנסים להשיג את הג'וב, יש למכרז הזה, כפי שכתבתי ביום חמישי, השלכות אפשריות עצומות לגבי שוק הקולנוע בארץ. כמה אנשים שונים איתם דיברתי הביעו באוזניי את החשש לענף הקולנוע הישראלי אם יונייטד קינג תזכה במכרז. במקרה כזה, ובהנחה שהספקולציות של הענף נכונות ואכן יש שיתוף פעולה כלשהו בין פורום פילם ובין יונייטד קינג, עשויים רוב המפיצים האחרים להימחק מעל פני האדמה. אומר לי איש קולנוע אחד: "זו אפשרות רעה לא רק למפיצים קטנים אלא לכולם. ריכוז של יותר מידי כח וכסף בידיים גרגרניות. כמובן שתחום ההפצה יצטמצם מיד לשני חברות – יונייטד ופורום – כי בלי מכירות לטלויזיה אין קיום להפצה". הגורם הזה לא שולל אפשרות של כמה מפיצים שיתאגדו יחד וינסו לעצור את יונייטד דרך בית משפט או דרך הרגולטור (עורכת דין שקוראת את הבלוג עידכנה אותי במייל שחיבור בין יונייטד ופורום פילם נשמע על פניו, לכאורה, כהסדר מונופוליסטי).

ויש עדיין כמה נתונים נוספים שאני מנסה להשיג. אמשיך לעדכן בחצי השני של השבוע. מחר יהיו חומרים שונים לגמרי.

האייטם הזה עלה לאתר ביום חמישי, 31.5, ב-21:30. אני מקפיץ אותו כעת לראש האתר לטובת אלה שלא ראו אינטרנט בסוף השבוע ואולי קשורים לנושא, או מוצאים בו עניין. במהלך השישי-שבת הגיעו אלי שפע חומרים נוספים ואנסה לעדכן במהלך היממה הקרובה.

ביום חמישי בשש ננעל מכרז שהעסיק כמה מאנשי תעשיית הקולנוע והטלוויזיה בשבועות האחרונים: על פי מידע שהגיע ל"סינמסקופ" ארבע קבוצות ניגשו למכרז כדי להפעיל החל מינואר 2008 את ערוצי הסרטים של הוט.
מנכ"ל הוט, דוד קמיניץ, החליט להוציא את הפעלת ערוצי הסרטים למכרז ולא להאריך את החוזה עם חברת יסמין טי.וי שמפעילה את הערוצים כרגע. מטרת המכרז, טוענים גורמים המקורבים לנושא, היא להוזיל באופן משמעותי את העלויות של הפעלת ערוצי הסרטים.
פניתי לקרני זיו, סמנכ"ל התוכן של הוט, בניסיון להבין אילו חברות הגישו הערב את מסמכי המכרז. כל מה שזיו הסכימה להגיד הוא "הגישו יותר משלוש קבוצות, אני מקווה שתוך חודש תהיה לנו החלטה בנושא".
על פי הידוע לי הקבוצות שניגשו למכרז הן "מפל" בראשות ליאורה ניר, "ענני תקשורת" בראשות אודי מירון, "יסמין טי.וי" בראשות יוסי עוזרד (המפעילה הנוכחית) ו"יונייטד קינג" בראשות משה אדרי.

כמה שאלות מסקרנות אך גם מטרידות עולות מכל עניין המכרז הזה:

1. האם המכרז הזה הוא לא יותר מקרב ראש-בראש בין יוסי עוזרד, לשעבר מנכ"ל איי.סי.פי, ובין השריף החדש בעיירה שמנסה להראות לכולם מי הבוס? בדיוק היום כתבתי למדורי ב"פנאי פלוס" (ליום רביעי הבא) על הרפרטואר הדי מופלא שמופיע בימים אלה בערוצי הסרטים של יס ושל הוט. האם זה לא מקרה של רצון לתקן דבר שאינו שבור, רק כדי להוכיח מנהיגות?
2. אני מבין מה יסמין עושה במכרז, וקל לנחש מה האינטרס של יונייטד קינג, שיש לה ספריית סרטים משלה שיכולה להניב לה כעת הכנסה חוזרת (אם כי הסרטים הפרטיים של יונייטד קינג הם ברובם בי-מוביז ולא מייג'ורים, מהאולפנים הגדולים. לא שהייתי מתנגד לערוץ בי-מוביז של ניו אימג' וסמואל חדידה, אבל אני מקווה שיהיו להם גם דברים אחרים). אבל אני סקרן לדעת מה הכילו ההצעות של מפל ושל ענני. מאיפה הם ישיגו סרטים להפעלת הערוצים עד ינואר 2008? הרי אם הם יצטרכו לקנות את הסרטים שכבר קיימים אצל יסמין ההגיון טוען שכבר ההצעה שלהם לא יכולה להיות זולה יותר. האם יש להם מקורות חלופיים?
3. על פי כמה מקורות שונים שהעבירו לי מידע בשבוע האחרון, משה אדרי ויונייטד קינג התחילו את העבודה על המכרז בשיתוף עם "פורום פילם" של מוקי גרדינגר. העובדה ששני גופים שאמורים להיות מתחרים, ועד לא מזמן היו אפילו מסוכסכים באופן גלוי סביב השימוש במותג "סינמה סיטי", מטרידה מאוד. האם השותפות במכרז בין "פורום פילם" ו"יונייטד קינג" פורקה בגלל סכסוכי העבר או בגלל בעיות רגולציה? והאמנם הקשר בין החברות אכן נותק או שהוא רק הוסווה בדפי המכרז, כדי ליצור מראית עין חוקית?
4. ואפילו בלי שיתוף הפעולה בין פורום פילם ויונייטד קינג: האם הממונה על ההגבלים תאשר לחברה שכבר יש ברשותה 20 מסכים (בקרוב כפול מזה), חברת הפצה, חברת הפקה וחברת די.וי.די גם להפעיל ערוצי טלוויזיה? זו לא שליטה מונופוליסטית בכל שרשרת ההפקה, ההפצה, וההצגה של סרט, באופן שמטרל תחרות?
אני יודע על כמה מפיצים קטנים שחוששים שאם יונייטד קינג תזכה במכרז, זה יביא למעשה למחיקתן של כל חברות ההפצה הקטנות בארץ, שעבורן מכירת חבילות סרטים לערוצי הסרטים הוא מקור הכנסה בלתי מבוטל. כששאלתי כמה מהחברות הקטנות יותר האם במקרה כזה הם יערערו על הזכייה, יעתרו לבג"צ או יפנו לרגולטור כולם היססו וענו שהם יצטרכו לבדוק. אף אחד מהם לא ימהר להסתכסך עם מי שבסופו של דבר לוקח את סרטיהם למסכי הקולנוע שלו, להפצת הדי.וי.די שלו ואולי בעתיד גם לערוצי הטלוויזיה שלו.
5. ולא פחות מסקרן: "ביקור התזמורת", הסרט של ערן קולירין שזכה לשבחים בקאן ונקנה להפצה כמעט בכל העולם, הופק על ידי יוסי עוזרד וחברה אחות של "יסמין טי.וי", יולי אוגוסט הפקות. האם הצלחתו של עוזרד כמפיק תירשם כעת לזכותו בדו-קרב בינו ובין קמיניץ? או שההצלחה הבינלאומית של "ביקור התזמורת" תגרום לעוזרד בכלל להעדיף להתעסק בהפקת קולנוע במקום בהפעלת ערוצי הסרטים?

אמשיך לעקוב אחר הסיפור הזה בתחילת השבוע.

כשחדשות 10 בחרו לשלוח דווקא את ינון מילס לרומניה לעשות כתבה על צילומי "אדם בן כלב", לא היה כדאי שהם יציידו אותו, נגיד, עם הדף של פול שריידר מ-IMDB? זה היה מונע מהכתב לעשות פדיחות ולכנות את התסריטאי של "נהג מונית" "במאי גרמני". ומעניין מה יחשוב מילס על האייטם שלו אם יגיע דצמבר והסרט לא יהיה מוכן, או שהמבקרים לא יחפשו סופרלטיבים, או שהקהל לא יגדש את אולמות הקולנוע או שהמועמדויות לאוסקר לא יוכרזו? לא יותר מדי מילים ריקות על סרט – מעניין ומסקרן ככל שיהיה – שאיש עוד לא יודע איך הוא ייצא? שרדר, יש גם מקום להזכיר, ביים גם סרטים שנגנזו. אבל האייטם, למרות ניסוחיו הבעייתיים של מילס, מהנה למדי.

=========

יש לי בעיה גדולה עם הפרק הרביעי מתוך תשעת האחרונים של "סופרנוס" ששודר ביס השבוע. יש משהו מרושל תסריטאית – וזו אחת הפעמים הבודדות שהרגשתי את זה בסדרה הזאת – בסיטואציה בה טוני הופך למהמר כפייתי אחרי רצף הפסדים. כל עלילת ההימורים הזאת כתובה רע. אבל הופעת האורח של ננסי סינטרה במסיבת ההכתרה של פיל ליאוטרדו, וטוני בחלוק מזמזם את "Comfortably Numb" (הומאז' פצפון ל"השתולים" שיזכה לפיי-אוף מדהים בעוד שני פרקים) מצילים את הפרק הבעייתי הזה. רציתי לכתוב עליו בהרחבה, אבל איל פרידמן כתב עליו ב"וואלה" טקסט פשוט מושלם. פסקה לדוגמה:

ולסיום הסצינה – כשסינטרה זורקת לפיל וטוני "אתם שניכם מתכוננים ללכת הביתה ביחד?", היא עוקצת אותם, בהומופוביות יתירה, בדיוק איפה שכואב לשניהם. מותו של ויטו, בשל נטייתו המינית, המוות שמעיב על כל הפרק, שעומד בין שני הבוסים ומכריח אותם להתמודד עם ויטו ג'וניור הקטן. ועוד משהו – זה לא סתם שפיל אומר שם בגסות "אני מניח שהקקי לא נופל רחוק מההומו", כשמאוחר יותר קקי זה בדיוק מה שויטו ג'וניור עושה במקלחת לעיני כל.

ניתוח מעולה.

=======

הידיעה הזאת מ"הלוס אנג'לס טיימס" מאוד מעניינת בעיני: חברת הסבונים והשמפו "דאב" (שבעבר הייתי חובב גדול של מוצריה), תשקיע 3 מיליון דולר בהפקה העצמאית לרימייק של "הנשים", סרטו של ג'ורג' קיוקור מ-1939. דיאן אינגליש ("מרפי בראון") כתבה ותביים וישחקו מג ראיין, אווה מנדס, אנט בנינג, קנדיס ברגן וג'יידה פינקט סמית. והאם שלושה מיליוני הדולר אומרים שהסרט יהיה מלא סצינות מקלחת המציגים מוצרים של "דאב"? כנראה שבכלל לא. המצבת מוצרי החברה בכלל אינה כלולה בהסכם ואינה נדרשת על ידי החברה.

The companies view investment in niche movies as a way to promote a lifestyle, rather than a brand. Dove, for instance, plans to launch a marketing campaign for "The Women" that plays off of its "Campaign for Real Beauty," which garnered attention in 2004 with innovative ads featuring real women of all shapes and sizes in their underwear.
English plans to create a director's blog for the Dove website, http://www.campaignforrealbeauty.com . In addition, she will make a short film for the site that will chronicle the making of "The Women" featuring the movie's stars and crew.

וחוץ מזה, בתור אחת המשקיעות בסרט, "דאב" גם תוכל לראות תשואה להשקעתה אם הסרט יכסה את תקציבו בן 15 מיליון הדולר.
האייטם הזה מעניין בעיני כי אני כבר אומר מזה זמן שיש דרך ליהנות מתמיכה של תאגידים ומפרסמים בסרטים ובדרמות גם בלי להראות את יהודה לוי שותה חלב תנובה באופן בולט באמצע "שושלת שוורץ". נצטרך לראות מה ייצא בסוף מ"הנשים" ומה עלה בגורלו של שיתוף הפעולה בין הסרט ובין הסבוניה, אבל מבחינה אסטרטגית זו נשמעת לי התחלה של כיוון שדנשמע הגיוני כבר מזמן, רק דרש גם בגרות מצד המפרסמים וגם מחשבה על טקטיקות שיווקיות חלופיות, חוץ מהבלטת המוצר באמצע סצינה באופן שגורם לצופה הממצוע לפחות "פחחחח" שרק מזיק לדימוי המוצר, כמו גם לאמינות הסרט.

=======

"ניו יורק מגזין" מדווח על מכשיר אלחוטי חדש שיחולק לצופים ברשת בתי הקולנוע הגדולה באמריקה, ריגל. המכשיר יאפשר ליושבים באולם להודיע למנהל הקולנוע על בעיות בהקרנה מבלי שהם יצטרכו לצאת מהאולם או להתחיל לשרוק. "תלונותומט", מכנים את המכשיר הזה עורכי "ניו יורק מגזין". זה מכשיר נפלא, מהסוג שכל צופה קולנוע כבר מזמן חשב לעצמו שצריך להמציא ולהצמיד למסעד הכסא. עצם זה שהרשת נכנסה להוצאות והנפיקה את הווקי-טוקי הזה אומר שני דברים: 1. הם לחוצים בעולם בתי הקולנוע והם רוצים לגרום לצופים להרגיש שהם בשליטה. 2. הם מודים ומצהירים בזאת שאתם יכולים לשכוח מזה שסדרן או מקרין יהיו נוכחים בהקרנה לכל אורכה. האחריות לתקינות ההקרנה נופלת כעת על כתפי הצופה. ועכשיו רק נשאלת השאלה: אחרי שהסדרנים והמקרינים כבר לא במשמרתם, מי מבטיח שמנהל בית הקולנוע יהיה במשרדו כדי לשמוע את צפצופי התלונות? אוללי צריך להוסיף כפתור המאותת ישירות למנכ"ל הרשת אם מנהל הקולנוע לא מגיב בתוך שלושים שניות (והכפתור "פיראטיות" מצחיק במיוחד והופך את המכשיר הזה למלשינומט).
עורכי "ניו יורק מגזין" הרגישו שארבע הסיטואציות שהמכשיר נותן לצופים להתלונן עליהן – קול, תמונה, פירטיות, הפרעה אחרת – אינה מספקת עבור צופה הקולנוע הניו יורקי, והם מציעים לרשת את הגרסה שלהם למכשיר. מצחיק:

(עדכון, ראשון בבוקר: אויה לבושה, רק עכשיו ראיתי שב"עין הדג" כתבו על זה כבר ביום חמישי).

בעניין הגניבות וההומאז'ים של קוונטין טרנטינו שנידונו בתגובות לפוסט על "חסין מוות".

הסיפור סביב עניין הגניבה/הומאז' של "כלבי אשמורת" (ארה"ב, 1992) ו"City on Fire" של רינגו לאם (הונג קונג, 1987) כבר די ישן. אבל אם מישהו לא מכיר, הנה תקציר מצוין. והנה סרט מרתק. והנה רצף תמונות.

הבעיה הכי גדולה שלי עם התואר "גנב" לטרנטינו, לפחות כשזה מגיע ל"כלבי אשמורת", היא פשוטה מאוד: למרות הדימיון הרב, ולמרות העובדה שטרנטינו מעולם לא הודה שהוא הושפע/גנב/השאיל ובכך ללא ספק יצא קצת מניאק/שקרן/פחדן, אי אפשר להתעלם מהעניין הפשוט והבסיסי ביותר: "עיר בוערת" הוא סרט בינוני ו"כלבי אשמורת" הוא סרט מעולה. וגם אם זה רימייק לא חוקי, הרי שזהו רימייק מצוין וחכם להפליא, שגונב מהסרט ההונג קונגי כדי ליצור יצירה חדשה החבה לגודאר ולקובריק, מבחינת המשמעות, המסר והפילוסופיה, גם אם התוכן והסגנון הורם מסרטו של לאם (ושופר באופן דרמטי).

לעומת זאת, הבעיה שלי עם "להרוג את ביל" (ושימו לב למשפט "הם הרגו את ביל" ב"עיר בוערת") ועם "חסין מוות" היא שאלה שני סרטים בהם ההומאז'ים היו גלויים, מכוונים, מוצהרים, אבל התוצאה היתה פחותה מהמקורות. סרג'יו ליאונה (מאיטליה) והאחים שואו (מהונג קונג) אוכלים את "להרוג את ביל" בלי מלח, וכל אחד מסרטי הפאלפ/גריינדהאוס שטרנטינו גונב מהם את "חסין מוות" מוטרף, סקסי ומבהיל פי כמה ממנו (טרנטינו נורא בוטה כשזה מגיע לאלימות ודם, אבל הוא באופן עקבי שמרן להחריד כשזה מגיע לסקס). זה לא אומר שבכל אחד מהסרטים האלה של טרנטינו אין כמה שיאים, אין סצינות מופלאות ואין הוכחות לכשרונו העצום. יש. אני חושב שמשני ה"להרוג את ביל"ים אפשר היה לערוך סרט מעולה אחד בן 90 דקות. אבל הסך הכל היה מאכזב. אלא אם – ועל זה טרנטינו כנראה בונה – לא ראית סרט קולנוע מימיך לפני כן.
אז שיעשה הומאז'ים, שיגנוב, שיעשה קולאז'ים. אין לי שום בעיה עם זה בכלל. להפך, אני מת על הומאז'ים/ציטוטים/פאורודיות/פוסטמודרניזם (רק חכו וראו איך אני מלקק את האצבעות מ"אושן 13" בשבוע הבא, שכולו מחרוזת ציטוטים וגניבות אחת ארוכה). אבל שיצור דברים בעלי משמעות, חשיבות, יחודיות ועצמאות. כמו שעשה פעם.

האם הפיראטים של "שודדי הקאריבים" הם מטאפורה לפיראטים? הנה הביקורת שלי על "שודדי הקאריביים". ועוד בקטנה על "כלה בהשאלה", צרפתי חמודונצ'יק.

ובקשר ל"חסין מוות" של קוונטין טרנטינו:

אז מה עושים עם קוונטין טרנטינו? האם פשוט להרים ידיים ולהכיר בעובדה שזה האיש ולקבל אותו בחיבה כמות שהוא, או להמשיך לצפות שיבוא יום והוא – כמו שאומרות המורות – יגשים את הפוטנציאל שהוא בעצמו הבטיח בתחילת דרכו. מה שכן, אני כבר מוצא עצמי זה סרט שלישי מתפעל מטרנטינו מהצד, אבל מתקשה להתחבר לפרויקטים שלו. והמצב, בעיניי, רק הולך ונהייה חמור יותר: נדמה שהאיש פשוט מאבד שליטה על עצמו.
זה התחיל עם "להרוג את ביל". טרנטינו רצה לעשות סרט פעולה קליל, עמוס דם, הומאז' לסרטי הקונג-פו למערבוני הספגטי, הלך לצלם את הסרט הקטן שלו וחזר עם סרט באורך שלוש שעות, שפוצל לשני סרטים שונים. אני הרגשתי שיש כאן מאמץ יתר. בא טרנטינו, גנב מפורצי דרך אמיתיים, חיבר כמה סצינות פעולה מצוינות, כתב דיאלוגים מושחזים אבל במקום פרויקט צידי לחימום הקנה עד סרטו הרציני והמשמעותי, יצא מעין פסטיבל "להרוג את ביל" שמנסה להעמיד פנים שזו היתה יצירה קולנועית משמעותית.
ועכשיו זה קורה שוב עם "חסין מוות", סרטו החדש. טרנטינו מצליח לנצל את הבורות הקולנועית של העולם כדי ליצור סנסציה מסרט חביב ומשעשע (ומאוד אלים) אבל זניח לחלוטין, טראשי במכוון. הרעיון, אולי כבר קראתם כאן או שם, היה לחבר שני סרטים באורך שעה שיביימו טרנטינו וחברו רוברגט רודריגז לסרט אחד בשם "גריינדהאוס", שיהיה הומאז' לסרטי הטראש הזולים של תחילת שנות השבעים. אלא שטרנטינו ורודריגז עובדים בלי מעצורים ובלי אלוהים: במקום סרט באורך שעה לכל אחד, הם חזרו עם סרטים הנושקים לשעתיים. אחרי קיצוצים מאסיביים הגיע "גריינדהאוס" לאורך המשותף של למעלה משלוש שעות והסרט נכשל כלכלית באמריקה. כדי לנצל את המוניטין הבינלאומיים של טרנטינו הוחלט לפרק את הצימוד ולהפיץ את סרטו של טרנטינו, בגרסתו המלאה, כסרט נפרד. אלא שעכשיו התוצאה תמוהה: כשהוא מנותק מהכותרת הפארודית "גריינדהאוס", הממחזרת את חוויית פסטיבלי הטראש בבתי הקולנוע המיושנים והמוזנחים, לא ברור למה סרטו של טרנטינו מתגאה במראה מיושן במכוון: פילם דהוי, חומר גלם שרוט, סאונד חורק. טרנטינו מנסה לשחזר חוויה פרטית כנער שראה סרטים ירודים באיכות נמוכה. הוא לא יודע שבישראל כך נראו הסרטים האיכותיים והיוקרתיים עד ממש לא מזמן. לא חוויה שאיש כאן מתגעגע אליה ורוצה למחזר.
וכך, גם פרויקט הצידי והמבודח הזה יצא משליטה. סרט טראש זול וירוד שעולה 30 מיליון דולר להפקה? לא צריך לראות גאון פיננסי כדי להבין למה ההפקה האת כשלה כלכלית. אז כן, כהומאז' לסרטי שנות השבעים, תוך העתקה בוטה של "עקיצה בשישים שניות" ("המקורי, לא הזבל עם אנג'לינה ג'ולי", כפי שנאמר במחווה עצמית בסרט עצמו), "חסין מוות" הוא סרט מאוד מבדר. עמוס נערות במכנסיים קצרות שמדברות ומדברות ומדברות, עם סצינה אלימה אחת מצוינת באמצע, ועם סצינת מרדף מעולה בסוף הנמשכת רבע שעה. זה סרט פרטי, פנימי, סינפילי, כמעט לא קומוניקטיבי, שמציג את טרנטינו כמי שמטורף על כל תת ז'אנר זניח. הוא לא במאי, הוא מבקר קולנוע עם כשרון לבימוי. ואני עדיין מחכה שהוא יגמור כבר עם פרויקטי הצד הזניחים שלו, שהשלתטו לו על הקריירה, ויתחיל לעשות סרטים משמעותיים יותר. לחזור לעשות סרטים שאחרים ירצו לחקות, במקום להפוך לחקיין של סרטים אחרים.

מתוך "פנאי פלוס" של אתמול.