הביקורות שלי על "אל תדאגו, אני בסדר", "בחורה זהב" ו"טיוטה לרצח".

===========

הערב בפסטיבל הצרפתי בתל אביב: "העדים" של אנדרה טשינה. אני מת על טשינה, הוא לא פעם מצליח לקלוע בול ללב שלי באופן בו הוא מתאר מערכות יחסים הססניות. "עדים" הוא מעין "והתזמורת המשיכה לנגן" תוצרת צרפת, אבל אם מתעלמים מכותרת הגג "איידס", מקבלים נרטיב מלופף בין ארבע דמויות מרתקות. טשינה בונה את הסרט באפיזודות שהולכות ונהיות מינוריות ומהורהרות יותר. הוא מצליח לתאר את הרגשות של גיבוריו באמצעות העריכה. באפיזודה הראשונה, בה אנחנו עדיין מנסים להבין מי זה מי ומה הקשר בין כולם ועל מה בכלל הסרט, טשינה גורם לכל קאט להיראות כמו טריקת דלת, קפיצה בעין. ובאופן הדרגתי השוטים הולכים ומתארכים, הקאטים הולכים ומתמתנים. יש משהו מוחצן ומפואר בסרט הזה, בשימוש שלו בכותרות ענק, בסגנון קובריק או גודאר, וביכולת שלו – המזכירה את ריווט – להיכנס לעיצומה של מערכת יחסים מפורטת בלי להשקיע שניה של אקספוזיציה. כדאי מאוד לראות.

=========

כמה דברים שכדאי לקרוא משאר העולם, ונישאר בתחום האמנות והקולנוע האיכותי:

גלן קני קורא בספרו החדש של ג'ונתן רוזנבאום על הסיוט שחווה כשהוזמן לכתוב ל"פרמייר" כתבה על השיחזור של "מגע של רשע", ועל התהליך המפרך של עבודת העריכה והשכתוב מול עורכי המגזין. קני, שהיה אחד העורכים של "פרמייר" באותה תקופה, מנצל את בלוגו כדי להתנצל בפני רוזנבאום אבל גם כדי להסביר את שפע הדילמות שעומדות בפני עורכי ירחון כרומו פופוליסטי. רוזנבאום, מבקר הקולנוע האמריקאי האהוב עליי, מגיב לו בטוקבקים.

ויה MCN: לחברת קרייטריון יש בלוג בו מסבירה המפיקה הראשית איך הם השיגו את סטיבן סודרברג לערוץ הקומנטרי של "האדם השלישי" שיצא כעת. בכלל, ההצצה אל מאחורי הקלעים של קרייטריון די מאלפת.

ההונגרים (לב) בלה טאר וגאים בו שהוא מייצג אותם בקאן (את הלינק השאירה סטיבי בתגובות לפני כמה ימים, והכתבה ראויה לקריאה, כמו גם המידע מה עושה סטיבי באתר של "בודפשט טיימס").

והנה אחת מהתעלומות הגדולות של היקום המגיעה סוף סוף לפתרונה: איך מגיעים פסלי הענק הכבדים והעצומים של ריצ'רד סרה למקומם? ה-MoMA, שישיק ביוני תערוכת פסלים של סרה, פותר את התעלומה בקטע הווידיאו הבא, המציג צילום מואץ למוזיקה של I am Robot (ויה "ניו יורק מגזין"):

Phillipe Lioret, director of "Je vais bien, ne t'en fais pas"
Tel Aviv, May 3rd 2007

ראיון מיוחד ל-www.open-it.co.il/orange

"אל תדאגו, אני בסדר" הוא הסרט השני של פיליפ ליורה שמגיע להקרנות מסחריות בארץ. קדם לו "המגדלור". בשני המקרים מדובר בדרמות משפחתיות שנוגעות במלודרמה אבל מצליחות לרגש ולהפתיע בזכות מבנה עלילתי לא ממש שגרתי ומשחק רב דקויות ורגישויות. אלא ש"אל תדאגו, אני בסדר" – שניתן להשוותו בקווי המתאר של הדמויות, ברגישות הבלתי צפויה שלו ובתפקיד של המוזיקה בסרט, ל"כנפיים שבורות" הישראלי – הוא סרט משובח בהרבה מ"המגדלור". continue reading…

תייקו תחת: פרסום ראשון.

ב-16 במאי יתחילו בסינמטק תל אביב הקרנות האקדמיה לקראת פרסי אופיר 2007 שיחולקו לקראת ספטמבר. כפי שפורסם לראשונה ב"סינמסקופ", החל מהשנה יתקיימו שתי הצבעות לחברי האקדמיה: הצבעה ראשונה שבה ייבחרו מבין 17 הסרטים חמשת המועמדים בכל קטגוריה, ואז הצבעה נוספת שתבחר מתוך חמשת המועמדים את הסרט הזוכה.
ששת הסרטים הראשונים ברשימה כבר הוקרנו בפסטיבל חיפה או יצאו מסחרית (או במקרה של "הסודות" ייצאו מסחרית ממש בקרוב). "תהילים", "מדוזות" ו"ביקור התזמורת" יוצגו בהמשך מאי בפסטיבל קאן. ויש להניח שרוב הסרטים שלא יצאו עדיין לבתי הקולנוע או הוצגו בחיפה יגיעו בסופו של דבר גם לתחרות וולג'ין בפסטיבל ירושלים. הנה רשימת הסרטים המועמדים:

"אסקימוסים בגליל", יונתן פז
"נוזהת אל-פואד", ג'אד נאמן
"תנועה מגונה", צחי גראד
"חופשת קיץ", דוד וולך
"בופור", יוסף סידר
"הסודות", אבי נשר
"מתוק ומר", דורון בנבנישטי
"ביקור התזמורת", ערן קולירין
"הכתובה", מנחם גולן
"נודל", איילת מנחמי
"המקלט", רועי הורנשטיין
"מדוזות", אתגר קרת ושירה גפן
"החוב", אסף ברנשטיין
"וסרמיל", מושון סלמונה
"תהילים", רפאל נדג'ארי
"זרים", ארז תדמור וגיא נתיב
"הבוגד הקטן", לין רות

אני סקרן במיוחד מ"נודל", "החוב", "ביקור התזמורת" ו"מדוזות". ואני גם מנסה לברר במקביל האם יש סיכוי שהסרטים "רחמים" ו"הבודדים", שאמורים להיות בשלבי סיום, יצליחו להיכנס ברגע האחרון לרשימה.

בתחום הקולנוע התיעודי יתחרו 16 סרטים, ביניהם "מלון 9 כוכבים" "ובלעין חביבתי" שזכו בירושלים, "המלחמה של גיורי", שזכה בחיפה, "הבטחוניים" שצוין לשבח בסאנדאנס ו"שלוש פעמים מגורשת", שזכה בדוק-אביב. ולצידם: "האולפן", "אמא חוזרת הביתה", "מרגל השמפניה", "בעקבות החתיכה החסרה", "מרגיש את הרוח", "החוג לקולנוע", "החנויות של פעם", "כבר לא אחמד", "נאף ילד רחוב", "סרט הודי" ו"ערוס אלג'ליל".

הקרנות הסיבוב הראשון יימשכו עד סוף יוני. והשנה הכינה האקדמיה הפתעה מיוחדת: יש לה סוף סוף אתר אינטרנט. דברים זזים שם. רשימת הסרטים המועמדים מתפרסמת כאן לפני שהיא עודכנה באתר הרשמי שלהם.

כמעט מביך לערבב את שני האייטמים האלה לכדי פוסט אחד, אבל זה מה שיש:

1. 53,000. זו כמות הכרטיסים שנמכרה ל"ספיידרמן 3" בסוף השבוע בישראל. 418,121 דולר בהכנסות. עכשיו נצטרך להמתין ולראות האם הפתיחה הזאת תביא את הסרט למספר סופי של 300 אלף כרטיסים, כמו ספיידרמן הראשון ב-2002, או לכמעט 200,000 כרטיסים כמו ספיידרמן השני ב-2004.

2. רפי לביא נפטר הערב. מעבר לעובדה שהאמנות שלו שיעשעה אותי, נהניתי לערוך אותו ואת מדור המוזיקה הקלאסית השנון שלו במשך כשלוש שנים, תחילה בתרבות "העיר" ואז ב"עכבר העיר". עד המדור האחרון, לביא היה לדעתי אחרון בעלי הטור בארץ שעדיין כתב את מדוריו בעט ונייר. שירי ואביב, תנחומיי.

פששש… קהל קשה יש כאן. אני הלכתי ל"ספיידרמן 3", חיכיתי בסבלנות ליד המזנון עד שתבעבע אספקה טרייה לחלוטין של פופקורן, השקעתי 26 שקלים בפופקורן קטן וקולה בינונית ו-35 שקלים בכרטיס, נכנסתי לאולם 5, הייתי מאוד מרוצה מגודל המסך, איכות ההקרנה ואיכות הקול (לא מבין את התלונות על הסראונד. כבר בהתחלה, כשגובלין ג'וניור טס על הגלשן שלו, העסק זמזם מעליי, מאחוריי ומצדדיי כמו שצריך), ישבתי באולם ופשוט נהניתי. אני מסכים עם רוב הטענות (חוץ מאלה שרוטנות על דגלים אמריקאיים וכנסיות; כשסרט כזה נעשה בבירור לקהל אמריקאי נוצרי, מה אתם מצפים לראות? דגל עיראקי ומסגדים?), וגם אני הצטערתי שלא היה לסרט העומק הרגשי של "ספיידרמן 2", אבל הלכתי איתו וחיבבתי אותו. אהבתי את הילד בן השש שמעווה את פניו כשספיידרמן מתנשק עם גוון. אהבתי את הרגעים בסרט שעלה 350 מיליון דולר שבהם הצילום נעשה במצלמת כתף עם חשיפה לא מדויקת (יש כמה שוטים כאלה כשהשוטרים מחפשים סביב משאית החול את סאנדמן הבורח). בקיצור, זה היה סרט מהנה. לא חשוב, לא עמוק, לא מושלם, לא מאוד מרגש, אבל ממש כיפי. עד כדי כך שאני בהחלט מתכוון לצפות בו שוב. הוא היה ממש מבדר. אני המום שאתם מחמירים איתו כאילו זה היה "גוסט ריידר".

==========

וכמובן: "ספיידרמן 4" הפך ממשאלה לעובדה. אני מניח שזה לא יקרה לפני מאי 2010 (קיץ 2009 כבר צפוף מדי). מתערבים שוונום יחזור וליזארד ייחשף?

==========

וכמה מתוך 375 מיליון הדולר שהכניס "ספיידרמן 3" בכל העולם בשלושת הימים האחרונים הגיעו מישראל? הו, שאלה טובה. מהיכרותי עם עסקי ההפצה בארץ הנוהל הוא כזה: כשסרט מוכר בסוף שבוע אחד יותר מ-50 אלף כרטיסים, מזדרזים יחצניו להוציא על כך הודעה לעיתונות. עכשיו כבר יום שני בצהריים, וקומוניקט כזה עוד לא הגיע. אם הוא לא יגיע עד הערב, תדעו שהסרט מכר פחות מ-50 אלף כרטיסים. טבלת שוברי הקופות המקומית מופצת מחר אחרי הצהריים בין משרדי ההפצה הגדולים בארץ. אני מקווה שמחרתיים בבוקר יהיה מספר הכרטיסים של ספיידרמן בישראל כבר בידי.

===========

ועכשיו כש"ספיידרמן 3" מאחורינו, ומכיוון ש"שודדי הקריביים 3" ממש לא מעניין אותי, הסרט הבא על הכוונת שלי הוא "חסין מוות", החלק המוארך של קוונטין טרנטינו מתוך "גריינדהאוס". הסרט יוקרן בבכורה בפסטיבל קאן, וב-31 במאי יעלה בארץ.
פיצולו של "גריינדהאוס" לשני סרטים מעצבן לא רק את מעריצי טרנטינו בארץ. הנה (באדיבות סטיבי) בלוגר בריטי שפירסם פוסט בשם "פאק יו הארווי וויינסטין" ובו הוא מכריז:

Here it is, straight up… I’m not waiting until September. I will be downloading Grindhouse, either that or i’m going to walk down the road and buy it on dvd from a Chinese guy in Tesco’s car park.

יש כאלה שמאיימים, ויש כאלה שעושים. בלוג חדש של "צורא", מקוראי "סינמסקופ", כבר מפרסם ביקורת על "גריינדהאוס" על סמך עותק שהורד באינטרנט.

=========

עדכון: סשה ברון כהן לא יגלם את פרדי מרקורי.

=========

אן תומפסון, במדור הדפוס שלה ב"וראייטי" כותבת על האופן שבו בלוגרים משנים את סיקור עסקי הקולנוע. למרבה האכזבה, היא מתארת את מפת בלוגי הקולנוע באופן שמאוד ממחזר את מה שנכתב עליהם ערב האוסקרים. אבל היא גם קצת מתארת – אם כי פחות מדי לטעמי – את הצד השני: איך האולפנים והיחצנים מתמודדים עם הבלוגרים.

========

זוכרים את המפגש בין ג'ימי קימל לאמילי גולד, העורכת של gawker, שהיה אמור להיות ראיון אבל הפך לאמבוש אגרסיבי מצידו? (צפו בקטע הווידיאו כאן). עכשיו גולד מחטיפה לקימל בחזרה, בטור דעה ארסי ב"ניו יורק טיימס" (לא פחות).

========

בבלוג השני שלי: האמת האמיתית מאחורי סיפור עזמי בשארה, כפי שפינטזתי אותה.

=========

ואחרי כמה ימים שבהם הבלוג הזה הוקדש לעכבישים ואפקטים, אני מכין עכשיו פוסט איכותי ובלעדי למי שמתעניין בקולנוע קצת אנין יותר. בדקו בהמשך.

מפיצי הסרטים בארץ בלחץ. האולפנים חמים עליהם בגלל שישראל היא גן עדן לפיראטים. ישראל – כפי שפירסמתי השבוע – שובצה ברשימה שחורה של אירגון הסחר האמריקאי. אני מניח שהאולפנים אף מאיימים להטיל חרם על ישראל אם לא תשופר החקיקה והאכיפה כאן. אלא שבמקום לחשוב איך להתמודד באופן שקול והוגן עם העידן שבו אנו חיים, המפיצים ועושי דברם בכנסת מנסים לחוקק חוקי פאניקה, המפגינים בורות מדאיגה בכל הקשור לעתיד הביזנס שלהם. הנה גרסה מורחבת לקטע שכתבתי השבוע ל"7 לילות". אתם מוזמנים להגיב, להתרעם ולהציע רעיונות משלכם:
continue reading…

אל תזלזלו בהישג של רותם דנון, שהצליח לאתר הקרנה מוקדמת בלתי מאובטחת והעלה ביקורת על "ספיידרמן 3" כבר אתמול בבוקר. אנשי יחסי ציבור בדרך כלל מנסים לדחוף ולקדם פירסום של מוצריהם, במקרה של א.ד מטלון אנשי יחסי הציבור עסוקים במניעת הפירסום. לא אתפלא אם אתמול בבוקר מישהו הרים למישהו טלפון עצבני להבין איך זה קרה. אנשים משונים, מפיצים. ולדנון, שאפו: אבל אם כבר אתה רואה את הסרט ומשוחרר מתאריכי אמברגו למה לחכות לחמישי בבוקר? מה היו עושים לך אם היית מפרסם ברביעי בבוקר, מחרימים אותך?

הייתי כל כך עסוק בלשחק עם הבובות שלי אתמול שלא הספקתי להתעדכן בזמן אמת בניוז המרגש מטרייבקה: "חופשת קיץ" של דוד וולך זכה בפרס הגדול בפסטיבל טרייבקה. שופטי התחרות היו השחקנים טוני קולט ("החוש השישי"), כריס קופר ("אדפטיישן"), קטלינה סנדינו מורנו ("מריה הלבנה") והבמאים גורן פסקלייביץ' ("חבית אבק שריפה") ובארי סוננפלד ("גברים בשחור").
ראיתי את הסרט בפסטיבל חיפה, שם הוקרן מעותק וידיאו, והתפעלתי מהצילום המופלא של בועז יעקב ומהסגפנות הסגנונית, אבל הרגשתי שהדרמה מעט חד סטרית. הבטחתי, ועודני מבטיח, להרחיב על הסרט כשייצא לבתי הקולנוע בארץ. אני מצפה גם לראותו שוב, בעיקר כדי לראות איך הוא נראה בעותק פילם, שבוודאי מרכך את הקונטורים הקשים של הווידיאו.
אריק קוהן מ"רילר" משווה את וולך לקאסבטס הישראלי ואת איתן פוקס לריצ'רד לינקלייטר. הווארד פיירסטין מ"אינדי-ווייר" מחבב את "הבועה" פחות מקוהן, אבל מתפעל מ"מלון תשעה כוכבים" של עידו הר:

Living in one of the world's most dangerous flashpoints, Israelis, especially progressive lefties, make great docs. Case in point is Ido Haar, whose fine "9 Star Hotel" reveals his empathy for the Palestinians under occupation… Israeli fiction is less successful. Eytan Fox did a nice job with "Walk on Water," but his Tribeca film, "The Bubble," doesn't gel.

ולשאר כותרות הבלוגים:

לידיעת הבלוגרים: אם תפתחו אתר אוסקרים ותשתמשו בשם "אוסקר" בלוגו או ב-URL אתם צפויים לחטוף תביעה מהאקדמיה. זה מה שקרה השבוע לסשה סטון, שמפעילה במו ידיה את אתר האוסקרים המשובח oscarwatch.com וקיבלה השבוע כתב תביעה מעורכי הדין של האקדמיה. זה נראה די מפחיד. כשבלוגר מתעמת עם תאגיד, אני לצד הבלוגר. בייחוד אם התאגיד, באטימותו האולד-סקולית, לא מבחין שהבלוגר – תחת מעטה הביקורתיות, הציניות והלשון השלוחה – למעשה מקדם את האינטרסים שלו.

ואן תומפסון ביקרה השבוע במפקדה החדשה של ג'ורג' לוקאס, שכבש את בסיס חיל הים הפרסידיו (זוכרים את הסרט שהתרחש שם?) בסן פרנסיסקו והעביר לשם את רוב עסקי ILM, ששכנו עד כה באיזור כפרי מחוץ לעיר. נשמע מקום שהייתי שמח לבקר בו.

"טיים מגזין" בחר במאה האנשים המשפיעים בעולם. כמה מהכותבים ראויים לא פחות מהנבחרים עליהם הם כותבים: רוזאן כותבת על סשה ברון כהן, מרטין סקורסזי כותב על ליאונרדו דיקפריו, סנדרה או על שונדה ריימס, ונטלי פורטמן על אלבר אלבז.

השורה התחתונה שלי מ"ספיידרמן 3" היא זאת: רוצה "ספיידרמן 4" ואשמח אם בריאן דה פלמה יביים אותו.

הנה הביקורת שלי, כמו גם תיעוד מצולם מחוויותיו של ספיידרמן, שהצטרף אלי לסרט, ונראה נרגש למדי לקראת הצפייה בסרט על חייו.
continue reading…

לא רק בישראל הוחרמו מבקרים מההקרנות המוקדמות של ספיידרמן. כנראה שזו הגישה הנוכחית של אולפני סוני: אם אתה ביקורתי מדי, אתה בחוץ. וכך גם ג'ף וולס לא הוזמן להקרנות המוקדמות של הסרט. אבל להבדיל מישראל, בארצות הברית המנהג להזמין מראש כרטיסים לבכורת סרטים מבוסס יותר. וולס כתב אתמול (רביעי, יומיים לפני בכורת ספיידרמן בארצות הברית) שהוא ניסה להשיג כרטיס בודד לאחת מהקרנות האיימקס בסוני לינקולן פלזה בניו יורק אבל כל הכרטיסים כבר נמכרו.
ובארץ? על פי האתר של יס פלאנט, שמאפשר הזמנת כרטיסים מראש ובחירת המושב באולם, לא הוזמנו נכון להבוקר יותר מששה-שבעה כרטיסים להצגות היומיות של היום. הקרנות הערב, משמונה ואילך, מתחילות להיראות צפופות יותר אבל עדיין יש שפע מקומות. כך גם הקרנות הערב של מחר.
"ספיידרמן 3" יתחיל להציג בארצות הברית החל בחצות של יום שישי, כלומר שההקרנות הראשונות יתחילו בניו יורק מחר (שישי) בשבע בבוקר שעון ישראל. במגה-פלקסים הגדולים יתחילו הקרנות מחצות כל חמש דקות, צפיפות שאני לא זוכר מאז "מלחמת הכוכבים, אימת הפנטום". סוני מוציאה את הסרט בהפצה הרחבה ביותר אי פעם באמריקה: 11,000 עותקים שיחולקו ליותר מ-4300 בתי קולנוע. יס פלאנט וסינמה סיטי, לשם השוואה, הזמינו רק שלושה עותקים. ברב חן דיזנגוף ובארנה, רק שני עותקים. כמות זעומה לדעתי, אבל מה אני מבין.

אנחנו ניפגש כאן בערך בשש ונתחיל לסכם: איך הסרט? עד אז, אמצו את שרירי העריכה שלכם ונסו להמציא כותרת שנונה לביקורת שלי על "ספיידרמן 3". השתמשתי כבר ב"רשת חברתית" והכותרת המתבקשת "web 3.0" כבר מוצתה בעיתונות האמריקאית. הידרדרתי אפילו ל"קורי פחם". יאללה, עכשיו תורכם. משחק מילים שנון וחכם הקשור לעולמו של ספיידרמן ומתאים לביקורת ושאתם מרשים לי להשתמש בו לפוסט של היום אחרי הצהריים.

אירגון הסחר האמריקאי הציב את ישראל, ו-11 מדינות נוספות, בראש הרשימה השחורה של מדינות בהן ההתמודדות לקויה עם נושא שמירת זכויות היוצרים על סרטים, מוזיקה ותרופות. 12 המדינות האלה יזכו למעקב צמוד ובולש מצד אירגון הסחר לוודא שחקיקה מתאימה תועבר ותאכף.
הלחץ על ישראל מורגש. באחרונה מנסים מפיצי הקולנוע בארץ לקדם חקיקה נוקשה יותר מהקיימת שתאפשר להם לתבוע ספקיות אינטרנט שאיפשרו לגולשים להוריד סרטים. מי שמגיש את הצעת החוק בשם התאחדות ענף הקולנוע הוא, משום מה, ח"כ אבשלום וילן ממרצ. אבל מה שוילן והמפיצים לא מבינים הוא שאין די הורדת סרט לשימוש פרטי ובין הורדת סרט וצריבתו לצורכי מכירה. אפילו ה-MPAA, שמספק לוושינגטון את הנתונים על הפיראטיות בקולנוע, טוען שהבעיה עם המדינות האלה היא שעשרה אחוזים מכלל כותרי הדי.וי.די הנמכרים כאן הם מזויפים.
על הדו"ח הזה, שפורסם שלשום, שמעתי רק עכשיו (ויה פורטפוליו). בצירוף מקרים, כתבתי על כך ביתר הרחבה לגיליון "7 לילות" שייצא מחרתיים.