רשימת סרטי התחרות הרשמית ומסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן פורסמה אתמול. מה שהדיווחים שכחו לציין זה שהתחרות הרשמית מכילה שני סרטים בהשתתפות בני משפחת מושונוב: הבן, מיכאל מושונוב, מופיע ב"תהילים" של רפאל נדג'רי, והאבא, מוני מושונוב, מופיע בסרט האמריקאי "We Own The Night" של ג'יימס גריי, לצד חואקין פיניקס, מארק וולברג ורוברט דובאל. זה סרטו הראשון של גריי מזה שבע שנים, מאז "רחובות מושחתים" המעולה בשנת 2000.

עדכון: דבורית מעדכנת שהידיעה הזאת התפרסמה היום בשער האחורי של "ידיעות" מאת אמיר קמינר. מה שבעיקר מעלה את השאלה: האם היא היחידה מבין קוראי הבלוג הזה שעדיין קוראת עיתונים?

ויה Cinematical: היכונו לרימייק ל"תהילה". הסרט של אלן פרקר, שהוליד סדרה שהיתה "השיר שלנו" ו"המורדים" גם יחד של ילדי שנות השמונים (וכוכביה נפגשו עם שרים וראשי ממשלה כשביקרו בישראל), יעודכן לשנות האלפיים "אך חלק מהשירים יישארו".

=============

זו היתה הכתבה הכי טובה שקראתי השבוע, ואולי מזה שבועות: גלן באנטינג מה"לוס אנג'לס טיימס" השיג את דו"ח התקציב המלא והמפורט לסרט "סהרה" והמידע שהוא דולה ממנו עסיסי לחלוטין. הטקסט הזה הוא פשוט קומדיה מופלאה. למשל, שתקציבה של סצינה אחת שנמשכה 46 שניות, והמציגה התרסקות מטוס, היה 2 מיליון דולר. הסצינה בכלל לא נכנסה לבסוף לסרט. או 237,000 דולרים שהוצאו על… שוחד (למעשה, שישה סעיפים שונים של שוחד).
המסמך, המכיל 151 עמודים, מתאר איך סרט שתקציבו היה אמור להיות 100 מיליון דולר, הכניס 122 מיליון דולר, אבל הפסיד עד כה 105 מיליון דולר. זה פסיכי לחלוטין.
פלאשבק: "סהרה", שאולי כבר הספקתם לשכוח מקיומו, היה סרט הרפתקאות עם מתיו מקונהיי ופנלופה קרוז שיצא למסכים באפריל 2005. ביים אותו ברוק אייזנר, הבן של מייקל אייזנר, יו"ר דיסני באותה תקופה. הסרט מבוסס על ספר הרפתקאות שכתב קלייב קאסלר שדיסני קיוו להפוך לסדרת סרטים בסגנון אינדיאנה ג'ונס. אבל מרגע שהסרט יצא למסכים, קאסלר תקף את הסרט ואת ההפקה, כי הם לא עמדו במילתם לאפשר לו לאשר את התסריט הסופי. הסופר נחרד מהתוצאה הסופית. כעת תובע קאסלר את האולפן וחברת ההפקה על הפרת חוזה. הניחוש המתבקש הוא שספר התקציב הסופי של הסרט הוגש על ידי ההגנה כממצא במשפט והודלף ל"ל.א טיימס" על ידי פרקליטיו של קאסלר. בכל מקרה, הוליווד גועשת מהפרסום הזה. כל מה שקשור לתקציבים הוא מידע מאוד מסווג. התקציבים שהאולפנים מדווחים עליהם לעיתונים כמעט תמיד שקריים ונמוכים באופן משמעותי מהסכום האמיתי. כך, למשל, "סהרה" דווח בתקשורת כסרט שתקציבו היה 100 מיליון דולר. בפועל, תקציב ההפקה היה 160 מיליון. ואז הוצאו עוד 81 מיליון דולר להפצת הסרט (פרסום, שיווק, עותקים). וכך הגיעה עלות הסרט לבסוף ל-240 מיליון דולר. סכום ש-122 מיליון הדולר בכרטיסים ועוד הכנסות הדי.וי.די לא הצליחו לכסות. הפסדי הסרט עומדים כיום על 105 מיליון דולר. רואי החשבון של דיסני טוענים שבעוד עשר שנים, אחרי שייכנסו הכנסות נוספות (די.וי.די, טלוויזיה) ייקטן ההפסד הזה ל-78 מיליון דולר. על פי הכתבה ב"ל.א טיימס" מדובר באחד ההפסדים הכלכליים הגדולים שידעה הוליווד.
אז על מה הלך הכסף?

– 8 מיליון דולר למתיו מקונהיי, 1.6 מיליון דולר לפנלופה קרוז.
– 3.8 מיליון דולר לעשרה תסריטאים שעבדו על התסריט. התסריטאי הכי יקר היה דיוויד וורד ("העוקץ") שקיבל חצי מיליון דולר.
– הצילומים במרוקו חייבו את ההפקה לשלם שוחד במזומן לכמה גורמים כדי לזרז קבלת אישורים. במקרה אחד הם שילמו כסף כדי לעצור פרויקט פיתוח סביבתי שהפריע לצילומים, ובמקרה אחר הם "שימנו" ראש עיר כדי שיסייע להפקה. המידע הזה עבר למחלק ההונאה.
– ועם כל הכסף שהושקע בסרט, עדיין הצליחה ההפקה לנצל את הפועלים המרוקאים. איש פרופס מרוקאי קיבל משכורית שבועית של 233 דולר, מה שעמיתו האמריקאי מרוויח ביום. ובגדים לניצבים ניקנו מבית מלאכה ביתי בעבור דולר.

ועכשיו ניקי פינק מדוות שעלות ההפקה גם של "ספיידרמן 3" וגם של "שודדי הקריביים 3" חצתה את קו 300 מיליון הדולר. במקרה של "שודדי הקריביים" היא מעריכה שהסכום הסופי – שכן הסרט עדיין נמצא בשלב הפוסט-פרודקשן שלו – יגיע ל-350 מיליון דולר. וזה לפני הוצאות פירסום והפצה. אלא סכומים מטורפים לחלוטין. כלומר: אחרי שתוסיפו לו את תקציב ה-P&A (עותקים ופרסום) התקציב של "שודדי הקריביים 3" יתקרב לחצי מיליארד דולר. מה שכן, "שודדי הקריביים 2" היה הסרט השלישי בתולדות הקולנוע שהכניס מיליארד דולר (הקדימו אותו "טיטאניק" ו"שר הטבעות: שיבת המלך"), ותאגיד דיסני מצפה להחזיר את ההשקעה לא רק באמצעות הסרט, אלא גם בזכות מתקן השעשועים המשודרג בדיסנילנדים השונים. מי זוכר כיום שכל הטרילוגיה הזאת התחילה בתור המיזם הראשון בעולם בו אטרקציית לונה-פארקים זוכה לעיבוד קולנועי.
זה הולך להיות קיץ מטורף לגמרי.

זה אייטם תלת ראשי:

1. אל-ג'זירה באנגלית השיקו ערוץ ביו-טיוב.
2. חי נפשי, יש לאל-ג'זירה מגזין קולנוע.
3. בתוכנית מ-7 באפריל הם הקדישו שמונה דקות ל"בופור" והפגישו את יוסף סידר עם קהל שצפה בסרט, שתיים מהצופות לבנוניות. כדאי מאוד לראות.
עדכון: התוכנית מופקת באנגליה והמפגש של סידר עם הקהל צולם בלונדון ביום שישי, 30 במרץ.

שווארמה שמש

לשמחתי הצלחתי לראות את "שמש" של דני בויל. בטלגרפיות: סרט טוב. לא גדול, לא גאוני, אבל בהחלט מרשים ונבון מאוד. מי שהשווה אותו ל"סיוט בקצה האופק" בתגובות, קלע בול (סרט שאני מאוד מחבב, אגב). 715 מילים נוספות בגיליון "פנאי פלוס" בשבוע הבא.

בסוף השבוע הזה יושק בארצות הברית מגזין כלכלה/עסקים חדש בשם "פורטפוליו", בהוצאת קונדה-נאסט. "הניו יורק פוסט" קורא לו "ואניטי פייר"-לייט. ניקי פינק, שבאה מאחת המשפחות העשירות באמריקה, ארסית יותר ומכנה את העיתון "פורנו למנכ"לים" (שזה בול "דה מרקר", לא?).
אבל זה לא מה שרציתי לדווח. באתר של "פורטפוליו" הושק השבוע בלוג הוליוודי חדש מאת טים סוונסון, מפליטי "פרמייר" שנסגר לפני חודש. הידיעה שלו מהיום: ההודים זועמים על ריצ'רד גיר ושורפים בובות בדמותו, כי העז לחלל את כבודה של השחקנית שילפה שטי ונישק אותה על הבמה בניו דלהי במהלך אירוע התרמה למודעות לאיידס. שטי היא אותה שחקנית שהופיעה ב"אח גדול" בבריטניה ושהערות גזעניות שהופנו כלפיה מצד שותפתה לדירה הציתו את חמתם של ההודים.
אבל גם זה לא מה שרציתי לדווח.
באייטם מלפני שלושה ימים מעדכן סוונסון שכתב העיתון המדעי NewScientist לועג ל"שמש" ולעיוותים שהסרט עושה במושגים מדעיים בסיסיים. וחוץ מזה, טוען המדען, הסרט לא מעניין והדמויות לא מעוררות הזדהות. הביקורת הזאת צורבת במיוחד כי יוצרי "שמש", בבלוג של הסרט, הצהירו שהם עבדו עם יועץ מדעי צמוד ושכל המדע שמוצג בסרט אמין לחלוטין.

ספיידרוּ

ואחרי שהעליתי את הביקורות שלי ל"ספיידרמן" 1 + 2 הגיע הזמן להתחיל להזיל ריר לקראת מספר שלוש. אתמול התקיימה הבכורה העולמית של הסרט ביפן ובסין, וראו זה פלא, יש כבר ביקורות ראשונות. והן גדושות סופרלטיבים. קבלו ציטוט, תחליטו האם אתם מאמינים לו:

Here's another fantabulous quote (keep in mind this review was translated off a Chinese website): "Spider-Man 3 must be the best visual action blockbuster ever and outdo all its predecessors. It is really rare to see a better sequel these days, right?" As far as whether or not the third film sets up a fourth installment, the first reviewer felt Spidey 3 was more of a finale than a middle chapter. They write: "Raimi has proven himself a spider god thrice over now, and really I want this film to be the last one. It ends every major plot line and doesn't leave much open, albeit it doesn't really zip things shut either, but really this is a great ending."

שודדי הזמן

אהבתם את "שודדי הקריביים: תיבה של איש מת" אבל חשבתם שהסרט ארוך מדי? מתכננים כבר על הצפייה ב"שודדי הקריביים: סוף העולם"? תכננו היטב את הזמן שלכם: הסרט, כך מדווח היום, יימשך 170 דקות. כמעט שלוש שעות.

והנה הביקורת על "ספיידרמן 2" מ-2004. הביקורת המרכזית באותו מדור עסקה ב"פרנהייט 9/11" של מייקל מור ובשלל סרטי תעודה נוספים שהוצגו בפסטיבל ירושלים שנפתח באותו סוף שבוע, כך ש"ספיידרמן 2" נדחק באותו מדור למשבצת הביקורת השניה, המצומצמת יותר. הנה היא:
continue reading…

בעוד חודש ימלאו שנה לחרם של פורום פילם וא.ד מטלון על מבקרי הקולנוע (בתחילת הדרך כל המפיצים, למעט קולנוע לב, היו שותפים לחרם, בהדרגה כולם ירדו מהעץ, למעט שני המפיצים הניצים והגאוותנים ביותר). מצער אותי ש"סאנשיין" של דני בויל ו"Death Proof" של קוונטין טרנטינו ייצאו בארץ ללא ביקורות בדפוס. זאת נראית לי טקטיקה שגויה שנראה לי שתזיק לסרטים האלה, אבל היא פחות שוברת את ליבי, הציפיה שלי אליהם אינה כה גבוהה (ואתם יכולים להיות בטוחים שביום היציאה של הסרטים האלה תמצאו ביקורת עליהם כאן). אבל אני ממש עצוב ש"ספיידרמן 3" יזכה לטיפול המגושם של ההחרמות. מהסיבה שלהבדיל מאמריקה, אנגליה ויפן, "ספיידרמן" הוא מותג שברירי בישראל, ודווקא ביקורות זמן-אמת של ישי קיצ'לס, דבורית שרגל, רותם דנון ואהרון קשלס (ואני), יכולות לעשות לסרט הזה קרוס-אובר קופתי. אבל אם א.ד מטלון לא יבלעו את גאוותם ויעשו דטאנט של החרם לסרט אחד, קוראי העיתונים שאינם בגיל תיכון יעדיפו ללכת ב-3 במאי ל"אמרתי לך!" של מייקל להמן (הבמאי של Heathers ושל "הדסון הוק"), ל"והזוכה הוא" של כריסטופר גסט (גם סוג של חגיגה, הסרט הראשון של גסט כבמאי שמופץ מסחרית בישראל) ול"מולייר" הצרפתי, ולא יבחינו כלל שיש ספיידרמן באוויר, לא משנה כמה שלטי חוצות יתנוססו מעליהם. וכחובב "ספיידרמן" זה מצער אותי, כי אני מאמין שלהבדיל מ"גוסט ריידר" ו"ארבעת המופלאים", "ספיידרמן" אינו סרט לילדים בלבד.
הנה, הביקורת שלי על "ספיידרמן" הראשון, מ-2002, והסיפור המותח על איך גורלו הקולנועי של ספיידרמן קשור לשמם של כמעט כל הישראלים בהוליווד.

continue reading…

ספיידרמן 1 היה טוב מאוד, ספיידרמן 2 היה מצוין וההחלטה לשנות את האופן בו הוא יורה את קוריו ממנגנון מכאני לתכונה פיזית שנוצרה בעקבות הטרנספורמציה שהוא עבר היא לא פחות מגאונית. היא ההוכחה שכשלא מתייחסים למקור כאל טקסט קדוש מצליחים ליצור הגיון שלם יותר לדמות, שיוצרי הקומיקס המקוריים פשוט לא חשבו עליו. אני מחפש בין קבציי למצוא את ביקורותיי לשני הסרטים האלה ואעלה אותן כאן בימים הקרובים. עד אז, ותודה לעידו ששלח את הלינק בתגובות, הנה הסינגל הראשון מתוך פסקול "ספיידרמן 3". סנואו פטרול בקליפ שנראה כמו הגרסה של מקס פישר, גיבור "ראשמור", לסרטי ספיידרמן עד כה.

Snow Patrol "Signal Fire"

Add to My Profile | More Videos

"הרובוטריקים" כבשו את גורד השחקים בבנייה בשד' הוליווד פינת ויין בלוס אנג'לס.
(ויה defamer).

למה שלט הפרסום הזה מפחיד אותי? כי בפעם הקודמת שראיתי פרסום ענק ורהבתני כזה בלוס אנג'לס לסרט קיץ ענק, יקר, מעורר ציפיות ועתיר אפקטים זה היה ל"גודזילה". וכולם יודעים איך זה נגמר אז.

יותר קל להעביר חתול דרך רשת יתושים מאשר לחלץ מהמפיצים בארץ נתונים על מכירת כרטיסים. כל כך הרבה טלפונים ומיילים כדי להשיג נתונים חלקיים. יש מפיצים שלא מוכנים למסור את הנתונים של עצמם, אבל אין להם בעיה להגיד מה קורה אצל האחרים, ויש כאלה שמוכנים לתת רק נתונים שלהם אבל לא של אחרים.

אז יש לנו את מלחמת ספרטה ואת מלחמת לבנון, נלחמים זה מול זה. מי ניצח? ספרטה. בפעם הראשונה אחרי שלושה שבועות ירד "בופור" מהמקום הראשון בטבלת שוברי הקופות הישראלית. הוא עכשיו במקום השני כש"300" הוא הסרט הקופתי בישראל השבוע. "בופור" מכר כ-40 אלף כרטיסים בשבוע האחרון ו-"300" מכר כ-60 אלף. נכון להיום (חמישי), אחרי חמישה שבועות "בופור" מכר 235,523 כרטיסים במקום השלישי נמצא "החופשה של בין", שמכר מאז צאתו ועד שלשום 74,000 כרטיסים. במקום הרביעי, "נורביט" שבארבעה שבועות מכר כבר כמעט 90,000 כרטיסים. "חוות הקסמים" מכר מאז צאתו 34,000 כרטיסים. ו"לפגוש את הרובינסונים", שיצא רק בדיבוב לעברית, צולע מאחור עם 31,000 כרטיסים בשני סופי שבוע.

סרטים נוספים שעדיין מציגים: "לילה מוטרף במוזיאון", שיצא יחד עם "בופור", מכר עד כה 60,000 כרטיסים. "מילים ולחן" מכר בשלושה השבועות הראשונים מאז צאתו כמעט 50,000 כרטיסים.

הקרם של בוואריה

חברת בוואריה, סוכנת המכירות של "בופור", שלחה לפני כשבועיים מייל למפיצים בכל העולם בו היא מעדכנת אותם על הצלחת "בופור" בישראל. לסרט אין עדיין מפיץ אמריקאי והרעיון כנראה הוא לשווק במייל הזה גם את העובדה שהסרט זוכה בפרסים וגם מצליח בקופות:

we’d like to take this opportunity to draw your attention to the outstanding success of the winner of the Silver Berlin Bear for Best Director at the domestic box office. After its second week in release, Joseph Cedar’s BEAUFORT has left simultaneously released US title NIGHT AT THE MUSEUM and former Box Office topper TURN LEFT AT THE END OF THE WORLD (2004) far behind.

With 108,000 admissions, it is stronger than any other film in Israeli theaters in the last 20 years, even raising the number of admissions in its second week and promising results yet to come.

============

למה לקרוא אייטם על הסרט הבא של דיוויד גויר, כשאפשר לקרוא מה גויר בעצמו כותב על הסרט בבלוגו.

===========

ובקשה לסיום: אם יש למישהו את סרט האנתולוגיה "Ten Minutes Older: The Trumpet" בדי.וי.די, האם תוכלו להעלות ליו-טיוב את הסגמנט של ספייק לי, "We Wuzz Robbed"?

אוקיי, הבוקר קמתי עם רגשות מעורבים לכל סיפור עידן מאתמול. קראתי את התגובות. אני מודה לכולם. החלטתי בשלב זה, כפי שהיו שהציעו, להעלים את הפוסט. מקווה שלא אצטרך להידרש לו שוב. אשלח לווילנצ'יק מייל שיבהיר לו שהוא אינו רצוי באתר, אבל שאם יצר התגובה חזק ממנו אסכים מדי פעם לאשרר לו תגובה שתיראה לי עניינית ותורמת. ובעיקר אמליץ לו לפתוח בלוג משלו. ב"דה מרקר קפה", למשל, זה מאוד פשוט.

=========

הפוסט הזה נועד בעיקר כדי לבשר שקורט וונגוט מת. הוא היה בן 84. אבל אז הצטמררתי: הפוסט הקודם שכתבתי עושה שימוש בכותרת שהיא פראפרזה על ספר של וונגוט. ולפני כשבועיים כתבתי פוסט אורח ב"ולווט" שם הזכרתי, לצורך דוגמה כלשהי, את שמה של טניה ריינהארט. למחרת היא נפטרה. האם יכול להיות שהבלוג שלי מקולל? האין זה רעיון לסרט אימה? טאקשי מיקה יכול לביים: נער כותב בלוג ומספר שם בתמימות על אנשים וחברים, ובלי לשים לב כל מי שמוזכר בבלוג מתחיל למות.
אבל כל מי שמגיב, ניצל.

עדכון: שמעו, סטיבי היא העורכת האמיתית כאן. אני רק מבצע. בזכות התגובה שלה נזכרתי בראיון של וונגוט אצל ג'ון סטיוארט. אז הנה הוא. חובה לצפות. זה הוקלט לפני שנתיים, ספטמר 2005, כשוונגוט היה רק בן 82. סטיוארט נרגש לארח אותו.

=========

הפוסט שהובטח אמש, בהמשך.