31 דצמבר 2019 | 23:31 ~ 3 תגובות | תגובות פייסבוק

סיכום שנה 2019: סרטי השנה של "סינמסקופ"

הגיע הזמן לסכם את רשימת סרטי השנה של "סינמסקופ".  כולל שני סרטים של נטפליקס, שתי סדרות של HBO, שני סרטים עם אדם דרייבר, שני סרטים עם בראד פיט, שני סרטים עם טרייסי לטס, ושני הסרטים עם הסצינות הכי יפות ברכבת התחתית בניו יורק. אני מכניס לרשימה הפעם גם סרטים שכבר ראיתי אבל ייצאו בארץ בתחילת 2020. יש פה כמה סרטים שכבר הופיעו ברשימות סיכומי השנה של עמיתיי מהארץ ומהעולם. אבל יש כאן גם כמה סרטים שנועדו להזכיר שהיו השנה כמה סרטים שממש אהבתי ונראה לי שאני הייתי היחיד בכך.

בפודקאסט הקולנוע של סינמסקופ ברדיו הקצה סיכמתי את 2019 בקולנוע יחד עם נעמה רק ויהונתן צוריה. האזינו כאן

שוברי הקופות של 2019 בישראל

טבלת המבקרים לסיכום 2019

סיכום העשור

הנה הם, סרטי השנה שלי.

1. "פרזיטים", בונג ג'ון-הו

הסרט שאני הכי מחכה לו ב-2020 הוא הצפייה השלישית ב"פרזיטים". איזה סרט מבריק ומפתיע וחכם ומצחיק ומבעית ועוד פעם מפתיע. ממנו הצילום בראש הפוסט.

 

2. "סיפור נישואים", נואה באומבך

עם כל הכבוד לרוהמרההשראה הברורה והמובהקת על "סיפור נישואיםהוא אינגמר ברגמן. "תמונות מחיי הנישואיןשל ברגמן הוא כמו בן משפחה ביולוגי של הסרט הזה – שניהם דיאלוגים בין בני זוג שהולכים ושוקעים לתוך חיסול חשבונות הדדי שממרר לשניהם את החייםאבל לרגעים – בעיקר בגלל סיפור המסגרת העוסק בתיאטרון – קשה שלא להבחין שגם "פרסונהשל ברגמן נמצא שם כהשראהבאופן שבו הוא מעצב את שני גיבוריו כשני חצאים מתוך שלם אחדוכדמויות שנמצאות ביצירה סימטרית לחלוטין (הקומפוזיציה בצילום של רובי ריאןשצילם את הסרט האינטימי הזה בפילם 35 מ"מממחישה את הסימטריה הזאת שוב ושוב).

 

3. "ג'וקר", טוד פיליפס

האופן המבהיל שבו מגלם חואקין פיניקס את ארתור פלקשמאבד את דעתו והופך לג'וקרוהאופן המרשים ומעורר הפלצות שבו פיליפס מעצב ומצלם את ההידרדרות הזאת והופך אותה לספקטקל מבעיתהופכים את "ג'וקרלסרט ש–80 אחוז ממנו – אולי למעט 20 הדקות האחרונות החלשות יותר – הוא בראש ובראשונה חוויה קולנועית מרשימה ומצמררתלא מעטאגבבזכות הפסקול שהלחינה הצ'לנית האיסלנדית הילדור גודנדוטיר ("צ'רנוביל") שמצליחה לתרגם הפרעה נפשית לצלילים.

 

4. "פורד נגד פררי", ג'יימס מנגולד

השאלה הגדולה למראה הסרט הזה היאמתי הפך ג'יימס מנגולד לבמאי כה משוכלל? אף אחד לא ציפה שבמאי הדרמות העדין הזה פתאום יכתוב מחדש את חוקי סרטי האקשןתחילה ב"לוגאן" (2016), הפרק הסוגר בעלילות של וולבריןואחד מסרטי גיבורי העל הטובים בכל הזמניםוכעת ב"פורד נגד פרארי", שמצליח להעביר באופן מלהיב למדי את תחושת המהירות והסכנה שבנהיגה במכונית ספורט על ידי מקצועניםזה מאותם סרטים שבו תמצאו את עצמכם נעים ימינה ושמאלה עם כל הגוף מרוב שמנגולד וצוותו מצליחים להמחיש את האינטנסיביות ומהירות התגובה הנדרשת בנהיגה ב-350 קמ"שכןזה סרט המבוסס על סיפור אמיתיאבל זו בעיקר חוויה קולנועית משובחת במיוחדשלוקחת סיפור נוסחתי ומספרת אותו באופן חדשני ובמהירות הבזקמנגולד יצר סרט מרהיב ומלהיב ומבדר לחלוטין.

 

5. "1917", סם מנדס

הסרט הפלאי והווירטואוזי הזה – שביים סם מנדס, צילם רוג'ר דיקינס והלחין תומס ניומן – יוצא בסוף השבוע הקרוב. הביקורת שלי עליו תתפרסם בשבוע הבא.

 

6. "אד אסטרה", ג'יימס גריי

חשוב לזכור את החיבה של גריי למופשט ולפיוטיכדי להבין ש"אד אסטרהיותר קרוב באופיו לקולנוע של טרנס מאליק מאשר לקולנוע של ג'יימס קמרוןזה לא החומר שממנו בנויים שוברי קופותאבל זה מאותם סרטים שעובדים כמו אינפוזיהמטפטפים את עצמם באיטיות לתוך הוורידים וממשיכים ללכת אתכם ימים אחר כךדמיינו מפגש בין "סולאריס", בגרסתו של סטיבן סודרברגובין "האדם הראשוןשל דמיאן שאזלותסתנכרנו לסרט חלל שבו עיקר המסע מתרחש בראשותודעתו ונפשו של הגיבורולא באירועים החיצוניים שקורים לו בדרך. עם טומי לי ג'ונס ודונלד סאתרלנד בתפקידי משנה, "אד אסטרה" הוא למעשה סרט שהנושא העיקרי שלו הוא זקנה וההתמודדות איתה.

 

7. "היו זמנים בהוליווד", קוונטין טרנטינו

שתי הדמויות הגבריותהאחד כפיל של השניחושפות את הפרט השני במערכת ההפעלה של טרנטינו: ההיקסמות שלו מבריאתה של היסטוריה חלופיתטרנטינו מספר על דמויות בדיוניות שמסתובבות ליד דמויות אמיתיותבתוך אירועים שאולי קרו ואולי לא. ב"היו זמנים בהוליוודהסיפור ההיסטורי של צ'רלס מנסון וחבורתו מוצג באופן אלטרנטיבי, לא נאמן למציאותאם סרג'יו ליאונה רצה לספר סיפורים מההיסטוריה האמריקאית כשקרא לסרטיו "היו זמנים במערבו"היו זמנים באמריקה", הרי שטרנטינו משתמש באותו שם על משקל "היה היה" – זו לא ההיסטוריהואף לא המיתוסזו אגדה פרי המצאתו, זה לא פול תומס אנדרסון, אלא הנס כריסטיאן אנדרסון.

 

8. "רצח כתוב היטב", ריאן ג'ונסון

סרט המתרחש ברובו בתוך בית גדול ויוקרתיושיש בו מפגש קטלני בין עשירים וענייםאיפה שמענו את זה כבר קודםלפחות פעמיים השנהתחילה ב"פרזיטיםהקוריאני ואז בסרט האימה "מי שעומד מאחורי". צרפו לשני אלה עכשיו את "רצח כתוב היטב" ("Knives Out"). בשלושתם בית המידות הוא האתר למלחמת מעמדות שבמרכזה גופה – כסף ישןכסף חדש ומהגריםאדונים ומשרתיםאבות ובנים. "רצח כתוב היטבמסכם בדרכו המקאברית שנה של סרטים שבהם העשירים ניסו לחסל את הענייםוהעניים השיבו מלחמהתחילה ב"אנחנו", ואז ב"נוכלות בלי חשבוןוכמובן ב"ג'וקר", הסרט שנשא את המוטו "להרוג את העשיריםבאופן הכי בוטה.

 

9. "נשים קטנות", גרטה גרוויג

איזה תסריט חכם כתבה גרטה גרוויג בעיבוד הנהדר שלה ל"נשים קטנות". הסרט יוצא בארץ בסוף ינואר. הביקורת המלאה תתפרסם אז.

 

10. "יסטרדיי", דני בויל וריצ'רד קרטיס

נדמה לי שאני היחיד בעולם שאהב את הסרט הזה. ממש אהבתי אותו.

דני בויל מעניק לתסריט של קרטיס – ובעיקר במערכה הראשונה והמעולה שלו – אנרגיה שלא היתה קיימת באף אחד מהסרטים הקודמים שכתבכמו גם את הצבעוניות הניאונית שמאפיינת את סרטיו המשכריםהטריפיים והמסחרריםקל להבין למה החיבור בין קרטיס ובויל בסרט הזה נשמע מעולה על הניירבגלל המוזיקהשניים מהיוצרים הכי מפורסמים של הקולנוע הבריטי חוברים לסרט שהעיקר בו הוא המוזיקההאהבה הגדולה של שניהםהפסקולים בסרטים של בויל וקרטיס תמיד מצוינים ולכן רק הגיוני שהשניים ישתפו פעולה בסרט שעוסק באהבה העולמית לביטלס ומארח את אד שירן לתפקיד משנה משמעותי ומשעשעואכן זה הדבר הגדול ביותר שיש ב"יסטרדיי" – אהבה עצומה ומידבקת למוזיקהשקשה לעמוד בפניה ושבויל מוציא ממנה את המקסימום.

 

11. "איפה את, ברנדט", ריצ'רד לינקלייטר

כנ"ל. אבל ממש.

לינקלייטר מביים דיאלוגים כמו שבמאים אחרים מביימים סצינות מרדפיםבסצינות האלה הוא קם לחייםזה ממש מעניין אותווהוא גם סומך על האינטליגנציה של צופיובמקרה של "ברנדט", יש סיפור משנה שלם המועבר על ידי עיצוב בלבדבסרט על אדריכלית שמגדירה את עצמה כ"פותרת בעיות בעלת טעם טוב" (אחרי שבחצי הראשון היא היתה "עושת הבעיות"). הבית הענק שבו ברנדט חיה עם משפחתה והפך להיות פרויקט החיים שלה הוא לוקיישן מדהים – אין חדר בבית שנראה דומה מבחינה עיצובית למשנהוואין שתי סצינות שמתרחשות באותו חדר פעמייםאלא הסיפור כולו. הרגעים הוויזואליים האלה הם גם יתרון הקולנוע על פני הספרות. בסרט שהוא ברובו סימפטי, העיצוב של "ברנדט" והשימוש בו לצרכי הדמות והעלילה הם לא פחות מגאוניים.

 

12. "ג'וג'ו ראביט", טאיקה וואיטיטי

בביקורת על "איפה את, ברנדט" הזכרתי את ווס אנדרסון וכך גם בביקורת שלי על "ג'וג'ו ראביט" שתתפרסם בסןף השבוע הקרוב.

 

13. "מיסטר לינק", כריס באטלר

אולפני לייקה ("קורליין", "קובו", "הקופסונים") ממשיכים להוציא סרטים יפהפיים באנימציית סטופמושן בעבודת יד – אנימציה קלאסית של בובות ורקעים בנויים – שכמעט נכחדה מהעולם שבו המחשבים שולטיםגם סרטיהם הפחות טובים תמיד מרהיבים לצפייהו"מיסטר לינק" ("Missing Link"), מאת הבמאי של "פאראנורמן", הוא אחד הטובים שלהםבעלילה שגונבת לא מעט רעיונות מיצירות אחרות – מ"מסביב לעולם ב-80 יוםדרך "פרנקנשטיין הצעירועד "מפלצות בע"מ" – הסרט הזה קודם כל מקסים בחוש ההומור האנגלי ומלא האירוניה שלוהסרט מתרחש ב-1886, ימים של שינויים ומהפכותאבל הוא מדבר לקהל מודרנישכבר יודע שכל מה שחשבו שבלתי אפשרי אזמציאותי כיום

 

14. "כאב ותהילה", פדרו אלמודובר

"כאב ותהילה" הוא אחד מסרטיו היפים והנוגעים ללב של אלמודובר בעשור האחרון, ואחרי כמה סרטים בהם עסק  בנושא החביב עליו, בדמויות הנשיות במלודרמות עזות רגש שהביאו לו את עיקר פרסיו ופרסומו ("חולייטה", "לחזור", "הכל אודות אמא"), הוא עוסק הפעם בעיקר בעצמו ובגברים בחייו, ובנושא השני הכי נפוץ אצלו: הקולנוע עצמו. אנטוניו בנדרס, שזכה בפרס השחקן בפסטיבל קאן האחרון בזכות תפקיד מפתיע בשבריריותו, מגלם את דמותו של סלבדור מאלו (ערבבו את האותיות ותקבלו את השם "אלמודובר", עם קצת עודף) במאי קולנוע שסובל ממשבר יצירתי. ממש סובל. כל הגוף שלו כואב.

 

15. "האני בוי", עלמה הראל

הנושא הטעון מבחינה רגשית ואוטוביוגרפית יכול בקלות היה להפוך לדרמה ריאליסטית מחוספסת ומייסרת לצפייהאבל הכשרון המיוחד של הראל – שהפך גם את סרטי התעודה שלה לכל כך יוצאי דופן – הוא היכולת שלה לגרום לסרטיה להיראות כמו חלוםיש בסרט משהו מהורהר ומרחףבצילוםבנקודת המבט הילדותית שמצליחה להפוך גם את המצוקה להרפתקאה.

 

16. "עלובי החיים", לאדג' לי

סרט הביכורים של לאדג' לי הוא לא עיבוד לספרו של ויקטור הוגוהסרטמתרחש בפרבר הצרפתי שבו חי הוגו ובו הוא כתב את ספרוושכיום חיים בו בעיקר מהגרים אפריקאייםגיבורי הסרט תוהים איך היה נראה "עלובי החייםלו היה חי ויקטור הוגו בימינוהסרט מציג את הדינמיקה בין השוטרים ובין הקהילה האפריקאיתובין הקהילה ובין עצמהבמה שהופך בהדרגה למעין אינתיפאדה של ילדיםשנמאס להם מהפוליטיקה שנעשית מעל ראשם ושלא מתוך האינטרסים שלהםזה סרט שנראה צפוי בהתחלה ורק הולך ומתעצם ככל שהוא נמשךעד לסוף הכביר שלו.

 

17. "המתים אינם מתים", ג'ים ג'רמוש

כשם ש"רק האוהבים שורדים", סרטו הלפנילפני אחרון של ג'רמוש (שגם הוא הופץ בארץ בקמצנות), לא היה ממש סרט ערפדיםכך "המתים אינם מתיםאינו סתם סרט זומביםכמו כל דבר בפילמוגרפיה של ג'רמוש, הוא הגיג מהורהר על קולנוע ועל אמנות. ג'רמוש הופך את סרטו גם לדיון פניםקולנועיהחל מתחילת הסרט דרייבר מגלם דמות שמודעת לכך שהיא בסרט. "מאיפה אתה מכיר את השיר הזה?", שואל אותו עמיתו, "זה שיר הנושא של הסרט", הוא עונהאו: "איך אתה יודע שהכל יגמר רע מאוד?", שואל מארייודרייבר עונה: "כי ג'ים נתן לי לקרוא את התסריט". על כך עונה מאריי: "המניאקלי הוא שלח רק את הסצינות שלי". ובכל זאתממש כמו בחייםגם לתדהמת שתי הדמויות האלה קורים דברים שלא היו בתסריטרגעים של אלתור או של דאוס אקס מכינה.

 

18. "המכבסה", סטיבן סודרברג

אנטוניו בנדראס וגארי אולדמן מגלמים בתיאטרליות קאמפית מוגזמת ומענגת את שני הנבלים של הסיפור שמציגים את העלילה מנקודת מבט מיתממתמריל סטריפבתפקיד כפול מפתיעמגלמת את צד הקורבנות בסיפור – האנשים הקטניםהתמימיםשנדפקים שוב ושוב על ידי העשירים והמושחתים. "המכבסההוא לא רק סיפור על עשירים נגד ענייםאלא גם של גברים נגד נשיםכל הנוכלים בסיפור הם גבריםרוב הקורבנות של מעשי המרמה והזיוף המוצגים בסרט הן נשים.

 

19. "רוקטמן", דקסטר פלטשר

"רוקטמןהוא לגמרי מיוזיקלהוא יותר "מעבר ליקוםמ"רפסודיה בוהמית". סיפור חייו של רג'ינלד דווייט שהופך להיות אלטון ג'ון מסופר עם שחקנים שרים ורוקדיםבמה שנראה כמו הזיה פסיכדלית יותר מאשר ביוגרפיה עם שירים כפי שהיה "רפסודיה". אחד הדברים הטובים ב"רוקטמןהוא העיבודים המוזיקליים החדשים לשירים הוותיקים שעשה ג'יילס מרטיןבנו של ג'ורגמרטיןהמפיק האגדי של הביטלס ומי שעבד עם אלטון ג'ון על כמה שירים בשנות התשעים.

 

20. "עם הגב לקיר", ס. קרייג זאלר

השאלה הגדולה ב"עם הגב לקיר" ("Dragged Across Concrete") היא מה תפקיד האלימות בולמה הסרט הזה הולך כל כך רחוק באופן שבו הוא שוחט את דמויותיו? האם הבמאי הוא אדם חסר רחמים שמתענג כשהוא מתעלל בדמויותו ובצופיויש במאים כאלהשמשתמשים בסרטיהם כדי לייסר את הצופיםאבל זאלר מגיש מנה מורכבת שמכילה גם את האימה אבל גם, לרגעים קצרצרים, הומור ונחתהוא בהחלט במאי מופרעאולי אפילו פסיכופתואין ספק שנקודת המבט שלו פסימית להחרידאבל הוא לא מתענג על הסבל של דמויותיוהוא מבכה אותוהוא רואה את האלימות סביבו ולא רוצה לייפות או להסתיר אותהאלא לחשוף אותהלזעזע באמצעותהזאלר יוצר סרט עם גלריה של דמויות שכולן משלמות מחיר דמים על הפערים הכלכליים של החברה האמריקאיתכדי לשרוד כלכלית הם יוצאים לעבודהמתנתקים מבני המשפחה ולא תמיד חוזרים הביתהזו חברת טרףוהוא מציג את החברה האמריקאית כאיטליז ואת האזרחים כבשר הציד.

 

21. "קצפת ודובדבנים", גור בנטביץ'; "מילים נרדפות", נדב לפיד; "ימים נוראים", ירון זילברמן

היו השנה כל כך מעט סרטים ישראלים שאהבתי, שאני מקבץ יחד – לא באופן הוגן, אני מודה – את שלושת היחידים שכן אהבתי.

וגם:

פרק 4 ב"הנערים" ופרק 5 ב"צ'רנוביל".

ציון לשבח:

"עיר יתומה", אדוארד נורטון

לא הספקתי לכתוב על הסרט שזה שביים אדוארד נורטון על פי ספרו של ג'ונתן לת'ם. יש בו משהו פגום ומקולקל, כמו פרויקט שלא לגמרי הבשיל, אבל יש בו גם משהו מרתק ויפהפה. והפסקול הג'זי של דניאל פמברטון הוא אולי הכי יפה ששמעתי השנה בסרט.

נושאים: בשוטף

3 תגובות ל - “סיכום שנה 2019: סרטי השנה של "סינמסקופ"”

  1. מיקי 1 ינואר 2020 ב - 15:41 קישור ישיר

    האירי לא? דווקא כתבת עליו ביקורת מפרגנת

    ================
    רוה למיקי: סרט כביר. אבל לא ידעתי איך לשלב אותו ברשימה. בדיוק כמו שהיה עם "המאסטר" ברשימת סרטי העשור. אני יודע שהוא צריך להיות שם, אבל אני לא יודע איך ואיפה.

  2. דודי מיכ 2 ינואר 2020 ב - 3:28 קישור ישיר

    רשימה מצוינת. לעוד, הביטו ברשימות שלי, מאיר שניצר-מעריב-גוגל, שביט בוואלה, לתמונה מקיפה (גם מועמדי קאן מצוינים, ומצויין ש"האירי" לא זכה בקאן או נכנס לפה, מדובר בגלולת הרדמה). הישראלים- בשורות טובות וקולות רקע חסרים לי, אבל "נרדפות" וגם "קצפת" שנכנסו- גם מאת במאים שמחזיק מהם (מינוס הגננת). עוד לא צפיתי. "דה ארט אוף סלף דיפנס" (מצחיק עד דמעות) ו"בוקסמרט" גם אנדר רייטד בטירוף.


השאירו תגובה